השלב הבא של הרבנים - מחנות ריכוז?
אודי אלוני, במאי ודור שלישי לשואה, חושש שמכתב הרבנים הוא רק התחלה לגל גזענות חמור יותר. מאמר שפורסם בשבועון של הציונות הדתית בו הוזכרו מחנות השמדה ל"עמלקים" - גרם לו לחשוש עוד יותר
לאחר "הלא תחנם" של מכתב הרבנים, המשחזר את חוקי נירנברג והאוסר להשכיר או למכור דירות לערבים, הגיע לידי שבועון לכל המשפחה, מאותו בית יצור שהנפיק את המכתב שמסעיר את המדינה. מהגיליון אנו למדים שהחזון לא מסתפק באי השכרה או מכירה של דירות, אלא - כך משתמע מהדברים - בהקמת מחנות ריכוז לפלסטינים.
האמת, במשך שנים סירבתי בכל תוקף להשוות תנועות יהודיות-ישראליות לתנועה הנאצית. חשבתי שהדימיון אינו מצדיק גזירה שווה, הוא
פרובוקטיבי ללא סיבה, ורק משחזר את השימוש המניפולטי בשואה שעושים אלו המצודדים בפשעי המדינה היודו-דמוקרטית.
מפני שאני תופס את ישראל, כפועלת בפרדיגמה קולוניליסטית ולא נאצית, הקפדתי בעבר להפנות את חיצי הביקורת שלי דווקא כלפי האליטה החילונית הליברלית. אותו מעמד מיוחס, שהוא המרוויח העיקרי ממופעי הגזענות המתפרצת של ישראל והוא האחראי הישיר למפעל ההתנחלויות, לניצול הכלכלי של עניי הארץ ולמדיניות האפרטהייד. הציונות הדתית, לעניות דעתי, רק שימשה כחיית המחמד המפלצתית, המוציאה לפועל את הפרוגרמות החמדניות של השליט החילוני היודו-דמוקרטי.
הזעזוע שעברתי כשקראתי את הטקסט הכמו-נאצי של הציונות הדתית, גרם לי לחרוג ממינהגי. המאמר עזר לי להבין שאולי עבר זמנו של הקולוניליסט החמדן התל אביבי, המכונה "היורה ובוכה”. ייתכן שבימים אלו ממש הוא מעביר ללא ידיעתו את מושכות ההנהגה, לחיית הטרף יצירת כפיו, שכבר יורה וצוחקת, משוחררת רסן וחסרת בושה
בשבועון, המחולק בבתי הכנסת בסופי שבוע, שעליו חתומים רבנים מהשורה הראשונה של הציונות הדתית מופיע מאמר מערכת, החושף את כוונותיהם האמיתיות של חותמי מכתב הרבנים. לצד מאמרו של הרב שמואל אליהו נגד הפלות, מתאר הגיליון את חזון הציונות הדתית כחזון קיום מצוות רצח-עם במחנות השמדה, שייבנו על ידי יהודים טהורים. במאמר נכתב בבוז, איך הרבנים - שאינם תומכים באופן מלא במכתב הרבנים הגזעני, כנראה גם לא יושיטו בבוא היום יד למילוי מצוות התורה הקדושה של רצח-עם. במאמר הם שואלים בקשר לרבנים המתלבטים: "האם את ריכוז העמלקים במחנות השמדה הם ישאירו לאחרים או אולי יכריעו שמחיית עמלק כבר לא רלוונטית. ימים יגידו".
הפירוש
למי שלא מבין הנה פשט הכתוב: להבדיל מהרבנים הפקידונים, היודעים שמצוות מחיית עמלק היא כן רלוונטית, אך לא יקחו בה חלק, רבני האמת יהיו הקלגסים היהודים שיוציאו לפועל מצוות מחיית עמלק ממש. ובכן מצוות רצח-עם מדוברת בריש גלי בבתי הכנסת של הציונות הדתית כאפשרות אמיתית. איש לא ירק בפניהם של הרב אליהו והרב אבינר ששמם מופיע בגיליון זה. איש לא טרח להוציא אותם מקהל ישראל. איש לא אמר דבר.
מי שמכיר את הרטוריקה של החבורה הזאת יכול לתאר לעצמו ילד ציוני דתי בבית הכנסת או על הגבעות עם חיוך על השפתיים, עוצם את עיניו ומפיק עונג רוחני מלדמיין את הפלסטינים במחנה הריכוז. אותו נער בטח רואה את עצמו כקצין יהודי עם סמל אגרוף על חולצתו , האוסף את הפלסטינים למחנות.
כל מי שלא מקיא את האנשים האלו מקירבו, מתייחס לדברים שנכתבו תחת השם "מאמר המערכת", בסוג של כבוד או כדבר זניח, ולכן הוא משתף פעולה עם הרוע. לדעתי, אם לא יעשה מעשה מיד לא יהיה בקרוב מי שיגן על הפלסטינים, החיים במרחב שבין הירדן לים.
לצערי בית המשפט לא יעצור אותם, רבנים אלו לא עומדים בניגוד לבית המשפט, כמו שרבים מעדיפים לחשוב. יותר נכון לומר שהם פועל יוצא של הכרעות דין של בית המשפט, ששיתף פעולה לאורך כל הדרך ועזר ליצור קרקע פוריה לצמיחת הגזענות המתפרצת בארצנו.
ומי הולך לכלא?
לכן אין פלא שבמקום לשלוח למאסר את חבורת היהודים שרוצים לפעול כמו הנאצים, בחרה מדינת ישראל לשלוח לכלא את אחד האנשים היחידים שבאמת אינו נגוע בתועבה הגזענית הישראלית, היהודי הישראלי הכי מדוייק שאני מכיר, יונתן פולק, שכל פעולותיו צדקה וכל מעשיו טהורים.
יונתן פולק יודע מה שכל יהודי ישראלי חייב לדעת היום: מי שלא מנתק את עצמו ממערכות הידע-כוח של מדינת ישראל, יכול למצוא את עצמו שותף לפשעים נגד האנושות, ברמה שהדעת לא יכולה לדמיין. יונתן פולק יודע שהיום לעמוד מנגד ולא לעשות דבר זה שיתוף
פעולה עם הרוע. יונתן פולק יודע שיש רגע בהיסטוריה שלא מספיק להבין את הנרטיב של האחר, צריך לחצות את הקווים ולתמוך בו באופן אקטיבי, שחייבים לפעול עם הגוף עצמו ולהגן עם הגוף על הגוף הפלסטיני באשר הוא.
אולי יונתן פולק ושותפיו למאבק לא יכלו להציל את כולנו מהצונמי הגזעני השוטף את מדינתנו. אך לפחות ידעו כל איש ואשה שבתקופה החשוכה של עלית הפשיזים היהודי לשלטון, היו גם כאלו שמרדו במלכות, שחצו את הגבולות הלאומיים ועמדו כתף אל כתף עם אחיהם הפלסטינים, כדי לעצור את רוע הגזירה.