תגידו יפה שלום לדמוקרטיה
המעטים שהדמוקרטיה עדיין חשובה להם, אינם מבינים שנתוני המפה הדמוגרפית והחברתית שינו כבר את פני הזירה הפוליטית והציבו את המתנגדים לה בעמדת ניצחון
ובאמת, יאמרו רבים, מי צריך את הדמוקרטיה הזאת? היא גורמת לנו רק צרות. ארגוני השמאל ממומנים על ידי האויב ומוציאים את דיבתנו רעה בפני העולם, בית המשפט העליון
המעטים שהדמוקרטיה וזכויות הפרט עדיין חשובות בעיניהם, אינם מבינים שנתוני המפה הדמוגרפית והחברתית שינו כבר את פני הזירה הפוליטית והציבו את המתנגדים להן בעמדת ניצחון.
נתונים דמוגרפיים אינם אמינים בדרך כלל והניסיון ללמוד ממגמות קיימות על העתיד נדון לכישלון. קצב הילודה ודפוסי הנישואים משתנים מעשור לעשור, תהליכי השכלה ושחרור האשה צוברים תנופה ומשפיעים על תהליכים ארוכי טווח. ובכל זאת, באשר לעתיד הדמוקרטיה הנתונים ברורים למדי. כאן התהליך כבר חצה את נקודת המפנה. בעניין הזה חברה לה יחדיו קואליציה משונה של חרדים, כיפות סרוגות ומוסלמים מאמינים, צעירים חילוניים שצמחו כאן אחרי 67', ואוכלוסיות נרחבות שהיגרו מחבר המדינות הסובייטי.
כל אחד והפרשנות שלו
עבור כל אחת מהקבוצות הללו מהווה הדמוקרטיה בעיה שונה. בעיני המתנחלים וחלק מהעולים מחבר המדינות היא אולי קישוט נחמד למדינה, אבל אינה ניצבת במקום הראשון. לפניה עומדת הישרדות הלאום לנוכח הסכנות הרבות, בעיקר מן הגיס החמישי בפנים. רבים מן הדתיים, לעומת זאת, מוכנים לוותר על הדמוקרטיה בעיקר מתוך אמונה שההלכה, או השריעה במקרה המוסלמי, צריכה להיות החוקה האמיתית של המדינה. (ואין צורך להרחיב על כך שההלכה והשריעה הן אנטי-דמוקרטיות בהסתמכן על ריבונות האל ולא על ריבונותם של בעלי זכות הבחירה). לאחרים סתם נמאס מאוזלת ידה של המדינה בטיפול בבעיות הפשע, הפערים החברתיים, או היעדר הנחישות מול האויב.
למתבונן מהצד ברור כי בעתיד יִמְצְאו מתעבי הדמוקרטיה הדתיים את עמיתיהם החילוניים לדרך מצידו השני של המתרס. הוויתור על הדמוקרטיה לא יפתור את המחלוקות הפנימיות בתוך הציבור היהודי, אלא יוביל את הקבוצות להתנגשות אלימה על יעדי החברה והמדינה. אבל מבחינת שני הצדדים, ההתנגשות העתידית עדיפה על המצב הנוכחי, ודיה לצרה בשעתה. בינתיים המשימה היא לפגוע בדמוקרטיה הרכרוכית הזאת שגורמת לנו נזקים, ולהחליף אותה במנהיג חזק שיפטור אותנו מעוּלם של אבירי זכויות הפרט.
אפשר למחות על כך. אפשר לנסות להסביר מדוע הם טועים ומדוע הדמוקרטיה דווקא מחזקת את האחדות וכוח העמידה, אבל זה לא ישנה את התמונה. לקואליציה הבלתי קדושה הזאת נגד הדמוקרטיה יש תמיכה אקטיבית של רבים, ומה שמדאיג יותר, יש קבוצה גדולה בציבור שאינה משתייכת לאף אחת מהסיעות הללו ואדישה לזרמים הללו או אפילו תומכת בהן בחשאי.
יכול להיות שזה נובע מבורות, ואולי מאכזבה מתמשכת מניהול המדינה. בין כך ובין כך, על בסיס החיבור המוזר בין ליברמנים לחרדים ולמתנחלים נולדה לה הרפסודה הזאת שעיקרה הדגשת הפן היהודי במדינה ומחיקת הפן הדמוקרטי. היא נישאת לה ברוח הלאומיות על גלים של אדישות ציבורית לניצחון סוחף על הדוגלים בדמוקרטיה.
ועל כך כבר אמר לאונרד כהן בשירו "העתיד ":
מְשָׁרְתְךָ, זֶה הָאֶחָד
תֻּדְרַךְ לוֹמַר, בָּהִיר וְחַד:
זֶה כְּבָר נִגְמַר. זֶה לֹא נִמְשַׁךְ לַנֶּצַח.
וּכְשֶגַלְגְלֵי גַּן הָעֵדֶן חָדְלוּ לָסֹב
שׁוֹט הַשָּׂטָן מַתְחִיל לִצְרֹב
הִכּוֹנוּ לָעָתִיד
זֶה יִהְיֶה רֶצַח
פרופ' דרור זאבי מרצה בתחום ההיסטוריה של המזרח התיכון במוסד אקדמי
לפנייה לכתב/ת 
_a.jpg "צילום: ירון ברנר")
