מדינה - לא. שלטון עצמי - כן
כשלון הסכמי אוסלו נבעו מההנחה המוטעית שיש פתרון בדמות שתי מדינות לשני עמים. לאחר ההקפאה, הגיע הזמן לחשוב על פתרונות חלופיים, שהצליחו במקומות אחרים בעולם
תהליך השלום נמצא במצב של הקפאה. אמנם הקפאה היא מילה המתארת את הפסקת הבנייה ביהודה ושומרון, אולם נדמה כי הממשל האמריקני התאכזב משני הצדדים והמערכת כולה עברה למצב "הקפאה".
נשיא ארצות-הברית, ברק אובמה, העביר את ניהול השיחות לשרת החוץ, הילרי קלינטון, והלחץ האמריקני פחת בהתאם. לנוכח
המצב הקפוא, נזעק השמאל הישראלי בטענה כי הקפאת המשא ומתן עלולה לפגוע בישראל. אולם, לנוכח גלי האלימות שבאו בעקבות תהליכי השלום אוסלו וקמפ-דיוויד בעבר, יש לתהות שמא הקפאת התהליך דווקא חיובית.
על החברה הישראלית מוטלת החובה לבחון האם המהלכים שנעשו בשני העשורים האחרונים היו נכונים, ולאור זאת להסיק האם הקפאת תהליך השלום הינה שלילית כמו שטוענים בשמאל הישראלי.
הסכמי אוסלו הביאו בחובם תקדים היסטורי. לראשונה, קיבל ארגון אש״ף סממני עצמאות בדמות משטרה פלסטינית ושליטה מלאה על השטח ללא הכרזה רשמית על מדינה עצמאית. באזורים שבשליטת הרשות הפלסטינית כיום, יש סדרי ממשל, שפיטה ואכיפה מקומיים. מנהיגי אש"ף זוכים להכרה בין לאומית, לארגון יש נציג באו"ם ורק לאחרונה הכירו שבע מדינות דרום אמריקניות במדינה הפלסטינית. למעשה, לפי אמנת מונטווידאו משנת 1933, לאש"ף יש עצמאות מדינית דה-פקטו בשטחי A. לכאורה, הערבים-פלסטינים הגשימו מרבית ממטרותיהם המקוריות.
מדוע אש"ף סרבן?
אך לא כך הוא. מנהיגי הערבים–פלסטינים אינם מסופקים, עת שהינם מוצאים סיבות רבות מדוע לא לתמוך בפתרון של שתי מדינות לשני עמים, למרות שליטתם הבלעדית בשטח רב. המטרה המקורית של ארגון אש"ף להקמת מדינה פלסטינית הפכה להיות ברת קיימא לאור הסכמי אוסלו. אולם, עלינו לבחון מדוע סירבו מנהיגי אש"ף להצעות המפליגות של מנהיגי ישראל - ברק, שרון, אולמרט לבני ועוד?
נשאלת השאלה האם מטרת הערבים היא הקמת מדינה עצמאית , או אולי בעצם מטרתם היא חיסולה של המדינה היהודית על פי תורת השלבים - קודם ייקחו במשא ומתן, אחר כך בכוח. על שאלה זו אין תשובה.
הקפאת תהליך השלום אינה מאיימת על הכרזת עצמאות פלסטינית, כמו שפתרון הסכסוך היהודי הערבי אינו נעוץ בבניית מדינה ערבית-פלסטינית ממערב לירדן. זו כבר קיימת דה-פקטו (לצער רבים) לאור הסכמים קודמים. למעשה, קיימות שתי ישויות ריבוניות: מדינת אש"ף ביהודה ושומרון ומדינת חמאס ברצועת עזה. לשתי מדינות אלו יש סממני ריבונות של אוכלוסייה, טריטוריה, ממשל ויחסי חוץ. ריבונות מעין זו חזקה מאוד ביחס לזכויות מיעוטים אחרים בעולם דוגמת הכורדים, הצוענים או הטיבטים. זאת ועוד, קיימים הסדרים פוליטיים של מיעוטים במדינות לאום, אשר אינם נהנים מריבונות חזקה כמו הערבים-הפלסטינים דוגמת המיעוטים בספרד, קנדה בריטניה ורבים אחרים.
לאור זאת, פתרון הסכסוך אינו נעוץ בהכרזת עצמאות לערבים-פלסטינים ביהודה ושומרון או ברצועת עזה. הוא גם לא יגיע מתקוות של שתי מדינות לאום, מכיוון שמשני צידי הגדר חיים אזרחים ערבים, כמו גם יהודים. כשלון הסכמי אוסלו וקמפ-דיוויד נבעו מן ההנחות המוטעות הללו.
מה הפתרון?
הגיע הזמן להציע פתרונות יצירתיים יותר. יש לזכור כי הסכסוך היהודי-ערבי במזרח התיכון הוא לא סכסוך הלאומי או הרוב-מיעוט היחידי בעולם. עמים רבים נלחמו שנים רבות יותר מאיתנו והגיעו לידי הבנות של חיים יחד, אלה לצד אלה.
פתרונות אפשריים לסכסוך היהודי-ערבי יכולים להיות דומים להסדרים פוליטיים של מיעוטים לאומיים אחרים בעולם. נוסחאות של פדרליזם ישראלי, ברוב יהודי בארץ ישראל, תוך הקניית זכויות מיעוט של אוטונומיה אזרחית ותרבותית דוגמת הסקוטים בבריטניה או הבאסקים בספרד יכולים להוות מתווה אפשרי לפתרון הסכסוך. מנהיג הליכוד – זוכה פרס נובל לשלום, מנחם בגין, האמין כי הפתרון לסכסוך היהודי ערבי בארץ ישראל נעוץ בהקניית אוטונומיה לערבים-הפלסטינים. אמונה זו רלוונטית היום מאין כמותה.
על הממשל האמריקני להבין כי גם אם יטיחו את ראשי מנהיגי ישראל והערבים-הפלסטינים אלה באלה, עדיין יישארו סוגיות הליבה אשר הפתרון עליהן לא בנמצא. לא בדור הזה בכל מקרה.
אם ימשיכו להאמין ב"שתי מדינות לשני עמים", ייכשלו היכן שנכשלו שיחות המשא ומתן של אוסלו וקמפ דיוויד. נשאלת השאלה מי יהיה האמיץ להציע פתרונות אחרים - והפעם מציאותיים.
אדי יאיר פריימן, חבר הדור הצעיר בליכוד
Read this article in English
לפנייה לכתב/ת 
