אני מוצאת את עצמי מתגעגעת לגבר אמיתי
גברים תמיד יעשו הכל כדי להרשים נשים, עד למצב שהם הפכו בעצמם לסוג של נשים. ובמקום ליצור שוויון מגדרי, שיהיה הוגן לנשים וגברים כאחד, יצרנו שוויון מיני, עד שהתעוררנו יום אחד וגילינו שאין לנו יותר למי להימשך. היא והוא
היא: נמאס לי מהפאסיביות, מההתבכיינות, נמאס מהתלותיות
אני רוצה למחות ולהקים צעקה על התהליך שמתרחש בשנים האחרונות בדמותו של הגבר הישראלי. למרות שאמהות עדיין מלבישות את הילדים שלהן בצבעי המגדר, ואבות עדיין מתעקשים על חיילי צעצוע ומשאיות לבנים – איפשהו במהלך הדרך הגבול בין המינים היטשטש לחלוטין. אז מתי מגיע השלב הזה, שהזהות הגברית מתעמעמת ואת תפקיד הדגמ"ח תופס הסקיני ג'ינס? מתי הג'ל לשיער והגילוח הופך לערכת טיפוח שלמה? מתי השחור הדומיננטי מתרכך לפסטל?
אני עוד זוכרת זמנים שחלוקת התפקידים היתה ברורה, גבר היה גבר ואשה היתה אשה. אני לא מדברת על משפחה פטריאכלית, אני לא מדברת על אשה יחפה בהריון ובמטבח ובטח לא על גבר שחוזר מיום עבודה לארוחת ערב חמה. כשהנשים המדהימות במאה הקודמת צעדו ברחובות אירופה וארה"ב, הפגינו, שרפו חזיות, שבתו רעב ונלחמו על מתן זכויות שוות לנשים, הן לא חלמו שעשרות שנים לאחר מכן הן עדיין ילחמו על הזכות שלהן להרוויח משכורת זהה על אותה העבודה. הן לא ציפו שאשה תעבוד במשרה מלאה גם בחוץ וגם בבית, הן לא האמינו שנאבד את כל הטוב שיש בשונות שבין המינים.
אני יודעת שאני מסתכנת בהתקוממות נשית רבתי, אבל אני מתגעגעת. אני מתגעגעת לגבר שמריח פחות טוב ממני, שיש לו פחות קרמים. אני מתגעגעת לגבר שמעסיק את האמבטיה פחות מ-30 דקות, אני מתגעגעת לגבר שצבע ורוד מרתיע אותו, שנותן לי לבחור לו את הבגדים. אני מתגעגעת לגבר שמחזר בפרחים וטלפונים. אני מתגעגעת לג’ינס וחולצה משובצת או טריקו, אני מתגעגעת לזיפים לא מעוצבים, אני מתגעגעת לשיער בחזה ושיער באזורים מוצנעים יותר, אני מתגעגעת לשיזוף טבעי, אבל בעיקר אני מתגעגעת לברור ולמוחלט.
נמאס לי לקבל סמס במקום שיחת טלפון, כי בעיניי זה מוצא של פחדנים ועצלנים. "תודה על ערב מופלא", "היה ממש כיף", "פנויה היום?" והכי שכיח על כל גרסאותיו: "ערה?" קשה לי בלי לשמוע את האינטונציה בה דברים נאמרים, בלי לשמוע את ההתרגשות, ההתלהבות, הפחד, העוצמה. קשה לי עם הלאקוניות רק בגלל שזה יותר קל.
נמאס לי משיחות עומק וכפיות אחרי זיון. למה לבלבל אותנו? איפה הימים שאחרי סקס מתלבשים והולכים? גם אני אוהבת אינטימיות, גם אני רוצה סקס מאהבה, אבל גם אני, כמו כולנו, נכנעת לא פעם לעינוגי גוף חולפים, ומבינה שזה כל מה שזה. אבל בזמן האחרון גברים מתעקשים, גברים זקוקים, גברים נצרכים. נמאס לי מהפאסיביות, נמאס לי מהתבכיינות, נמאס לי מהתלותיות.
נמאס לי מהגבר החדש הזה, שלא שיפר את דמות הישן בכלום, רק גרם לבלבול יותר גדול.
הוא: הבנו שאתן רוצות גבר חדש, אז השתנינו
בימים שבהם נשים שרפו חזיות, הן רצו להפוך את העולם למקום שוויוני יותר בין שני המינים, למרות השוני המבורך ביניהם. במקום זה, נשים רבות הפכו את הפמיניזם לכלי נקמה על כל עוול לא מוצדק שנעשה להן ושצריך להיות מוחזר פי מספר מונים נגד גברים. כך יצא, שכל מניפולציה, חרדה וקביעת כללי משחק שפעלו נגד נשים – הפכו להיות כלי פעולה גם נגד גברים (כי נשים לא פטרו אפילו את עצמן מהעול הזה).
השוני בין המינים לא נועד לשמר את הנחיתות של נשים, אלא לשמר את המשיכה ביניהם, את התשוקה ואת היכולת לשמר מערכת יחסים לאורך שנים למרות חוסר הסכמה או הבנה מלאה של הצד השני. מה שקרה בפועל הוא שנשים רבות הוציאו את התסכול שהן (וסבתא שלהן) עברו במשך שנים והפכו את הגברים לסוג של נשים מתוסכלות, חרדות, ושדואגות למכור חזות יותר מאשר תוכן.
במקום שנעבוד קשה, יחד, על שוויון במקומות עבודה, על יצירת חוקים הוגנים לנשים שרוצות לבחור גם בקריירה וגם באמהות, ועל יצירת שיח שיאפשר שינוי חברתי, יצרנו שוויון מיני. וכשגברים מתנהגים כמו נשים, נראים כמעט כמו נשים וחושבים כמעט כמו נשים – אין לנשים שום סיבה להימשך אליהם. בנוסף, אם עולם התוכן של גברים היה יותר "נשי" במובן החיובי של המילה (רגישות, שיח, תשומת-לב) ופחות במובן החרד של המילה, נשים רבות לא היו מוצאות את עצמן מתוסכלות לנוכח השינוי שהביאו על עצמן במו ידיהן.
גם גברים לא רוצים, בדיוק כמו נשים, להשקיע את כל האנרגיה שלהם בדאגה אובססיבית למראה החיצוני שלהם. גם גברים לא רוצים, בדיוק כמו נשים, לנהל מיליון תסריטים מודאגים בראש לגבי המקום שלהם, עד שזה כבר משפיע לנו על התפקוד במיטה. גם גברים לא רוצים, בדיוק כמו נשים, להיות רק חפץ שכיף להראות לחברים ושנמאס ממנו ברגע שיש משהו מעניין יותר בחוץ וכנראה שלא היה עניין אמיתי בו מלכתחילה. אבל הבנו שאתן רוצות גבר חדש, אז השתנינו.
נשים רבות לא מבינות שהכוח נמצא תמיד בידיים שלהן. ואנחנו, הגברים, משתנים בהתאם לדרישות שלהן, בין אם אלו שינויים כדי להיות מבוקשים יותר בתקופת החיזור, ובין אם זה להיות "בוגרים" יותר במערכת היחסים. הכוח של נשים הוא עצום, אבל בהרבה פעמים, ולא רק בתחום הזוגי, הן לא מנצלות אותו נכון. ובמקום לדרוש גבר דרשתן אשה, וחשבתן שבכך תבוא הברכה. אולי עכשיו, כשאתן נאלצות להתמודד עם השתקפות של עצמכן במערכת יחסים, יבוא באמת השינוי המיוחל עבור שני הצדדים.
דוד אלהרר-ברוש, יועץ תוכן ושיווק, מנהל האתר סיפורים מקוונים
עינב דרומי, שף-קונדיטור תל אביבית. האימייל של עינב
לפנייה לכתב/ת 
