דור מופקר

בעשור האחרון, בו שלטו בישראל ממשלות מיני ממשלות, אירע דבר נורא; לא פחות נורא מפגעי החורף ולא פחות נורא מתהליך מדיני כושל כזה או אחר. אוכלוסייה שלמה בישראל הפכה לפסיבית, מנוהלת, משלמת, מייצרת ובעיקר דוממת... אותו דור שבאופן גס ניתן לתחום אותו בין גילאי 30 עד 40, הפך למופקר.

אותו דור המשלם מסים, המשרת במילואים, המביא ילדים והמהווה נתח יצרני עיקרי במשק הישראלי, חוטא בחטא השתיקה! בעוד הבמה נתפסת על-ידי אוכלוסייה סטודנטיאלית

 מבורכת אשר, בלית ברירה ובעל כורחה נוטלת את המושכות. כך הפך המאבק בחוק האברכים ל"נחלת הסטודנטים".

אך לא זו הדרך ולא כך מן הראוי שיהיה. הייתכן כי אותו דור מדובר, טרוד או עסוק מכדי להבין שהוא זה המשלם על חוקים מפלים ולא הסטודנט. יש להבהיר כי לא בכדי מונע הדור המופקר רק בסביבות גיל ה-30, שכן עד אז קרוב לוודאי שרובו יימצא לומד, מנסה להתבסס בעצמו בטרם יחל את מלחמת הקיום של החיים והקמת משפחה על כל הכרוך בכך.

הדור המופקר הוא זה הנשאר שקט לנוכח תופעות חברתיות איומות, שבימים כתיקונם כלל לא היו מוכרות. דוגמה כואבת יכולה להוות העובדה כי בין סיום חופשת הלידה ועד מלאת לצאצא שלוש שנים, אין חוק חינוך חובה, בעוד תעשיית הגנים הפרטיים חוגגת ומרוויחה מההורים המשלמים סכומי עתק (אלפי שקלים בחודש). זאת, בעוד האב מממשיך לשרת במילואים וממשיך לעבוד ולייצר. למען הסר ספק, אין די במעונות הממשלתיים כדי לפתור בעיה אקוטית זו, כי על כן היה וייסגרו כלל הגנים הפרטיים, יהיו אלו המוסדות הציבוריים או ממשלתיים שיקרסו מיידית בהעדר יכולת לקלוט את כלל העוללים.

עובדה מצערת מאוד היא כי עד כה, לא הצליח אף מהלך כגון חקיקה מתקנת להכרה במס על מטפלות, או מאבק ציבורי קטן כגדול. אפילו פסק דין של בג"ץ הצליח האוצר למסמס כאילו לא היה.

המירוץ לדירה

ובעניין שוק הדיור. זה המקום להבהיר כי לא כולם מבינים בנדל"ן, משכנתאות ושלל מונחים מעולם רכישת הבתים. כיום יודע זוג צעיר אשר נפשו חשקה בדירה משלו, טרם פנייתו אל הבנק שבקשתו לא תיענה; זה "לא ילך", ודירה או שכר דירה נורמלי - הרי הם בבחינת חזון אחרית הימים.

קשה!, קשה להיות צעיר בישראל ועוד יותר קשה מזה, להיות זוג צעיר. המסים מטפסים ועולים בכל חזית אפשרית. זה זמן רב שאין מדובר ב"בכיינות" גרידא! זאת כיוון שאף זוגות המשתכרים יפה מוצאים עצמם מסיימים את החודש בקושי רב. גני ילדים, משכנתא עצומה או לחילופין שכר דירה גבוה, מסים משוללי כל הגיון, ביטוחים, דלק, אגרת טלוויזיה, מסים מקומיים ומלא החופן הוצאות אחרות הכרוכות בניהול משק בית.

גם אם נניח כולנו שאנחנו מהווים דור טוב, יצרני ואין סיבה טובה אחת ואמיתית לבוא בטענות כלפי הממסד, הרי שתוספות תקציביות לכוללים ולישיבות עדיין אמורות להרגיז על שום היות אותו דור מופקר, והוא בלבד, המשלם עליהן.

ברור לי מעל לכל ספק כי כולנו מוכנים לשלם ולספסד מכיסנו הפרטי מקרי רווחה, נכים, טלוויזיה ממלכתית ושאר מסים הגיוניים יותר או פחות. אבל על מה ומדוע עלינו לשלם ולספסד את החרדים?!

לעניות דעתי קיים ערך רב לכך שלעיתים, בכל מחיר, יש לשמר את הקואליציה ופועל יוצא - שאין ממהרים לצאת לבחירות בכל חמש דקות. אך בעשור האחרון נהפכו היוצרות, ואותן סוכריות שנהוג היה לחלק ובצדק למפלגה זו או אחרת, הפכו באופן גורף להיות מעדנים או תופינים יקרים וכל זאת על חשבון הציבור הרחב, ללא כל פרופורציה, מידתיות או שוויוניות.

אילו היה קיים סיכוי קטן שאם יאושר התקצוב לישיבות, לאברכים, לכוללים ולשאר מיני

 חרדים, במקביל להכרה במס על מטפלות או תופין משמעותי אחר לאוכלוסייה הצעירה החילונית, או אז נבוא כולנו על סיפוקנו, לפחות עד לסיום הקדנציה הנוכחית.

מה עוד צריך הדור הזה על מנת להוציאו מן הבית למאבק ציבורי ענק וצודק? אמת ונכון, אנחנו עסוקים מידי; צריך לקחת את הילדים מהגן עד 16:00 אחר-הצהריים ועד אז לעבוד, לנקות לעשות קניות, לקחת לחוגים, לעשות מילואים ושלל פעילויות נוספות שמשאירות לנו בדיוק שעה בשבוע למאבק ציבורי. מצער - לא? אז אנחנו משלמים!