לא רק לעשירים: על כל אחד לתרום מכספו ומזמנו

פילנתרופיה כבר אינה נמדדת רק בערכים של טוב חברתי, אלא גם כפעולה כלכלית מובנת מאליה. המונח "השוק החברתי" אולי נראה לכמה מהקוראים כאוקסימורון. הרי מה לגופים התנדבותיים של אנשים שרוצים לעשות מעשים טובים ולכלכלת שוק?

הצטרפו לעמוד הפייסבוק של ynet

מסיבה זו חשוב לחזור מדי פעם ולהזכיר ש"המגזר השלישי" - מונח המתאר את מגזר ארגוני ההתנדבות והמלכ"רים, לצד "המגזר הראשון" - הממשלתי, ו"המגזר השני" הפרטי - הוא מגזר כלכלי אדיר ממדים. מועסקים בו 13% מכוח העבודה בישראל. הוא מגלגל מחזור שנתי של קרוב ל-15 מיליארד שקל והוא מייצר שירותים שמאות אלפי אנשים בישראל נהנים מהם מדי שבוע.

שיעור נתינה נמוך לעומת המערב

בניגוד לתחושה שישראל מצטיינת במסורת של סולידריות חברתית, הרי שמתוך 13 מיליארד שקל, היקף הפילנתרופיה בישראל, מסתכם בכ-3 מיליארד שקל בלבד. רוב הסכום מגיע ממקורות ישראליים: 1.5 מיליארד שקל מגיע מתרומות פרטיות ו-1.5 מיליארד שקל מפילנתרופיה תאגידית. יתרת הסכום -  כ-10 מיליארד שקל מקורה בחו"ל.

כדי לחזק את הנתון הזה נוסיף שלפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, אם נפחית את הסכום שמגיע מתרומות מחו"ל, שיעור הפילנתרופיה עומד בארץ על כ-0.7% מהתמ"ג בלבד. לצורך השוואה, בארה"ב שיעור הפילנתרופיה הוא 1.85% מהתמ"ג.

והנה עוד נתון שיפתיע רבים: שיעורי הנתינה במדינת ישראל, באמצעות התנדבות ותרומה, נמצאים מתחת למקובל במדינות המערב ופחות מהפוטנציאל הגלום בחברה הישראלית. על פי סקרים, היקף ההתנדבות בישראל הולך ופוחת ושיעורו היום נמוך ביותר ועומד על 15% מהאוכלוסייה בלבד. בקנדה ובבריטניה, למשל, נע שיעור המתנדבים סביב 50%.

יש גם תרומה רעה

תרומה היא חובה חברתית. לא זכות. תרומה של כסף וגם של זמן ע"י אדם או תאגיד עסקי, אינה באה במקום עשייה של המדינה, או של כל גורם אחר. היא באה לצידה. בחברה מתוקנת, המשאבים של המדינה, העסקים, המגזר השלישי והאזרחים משתלבים יחד לטובת חברה משגשגת, מתקדמת, הנותנת מענים לציבורים השונים שבה - שלכל אחד מהם צרכים שונים.

על אף שטענתי היא שנדרשת הגדלה משמעותית של היקפי הפילנתרופיה בישראל, חשוב הדגיש שלא כל פילנתרופיה היא טובה. מוטב לה לפילנתרופיה שתהיה מבוססת על לימוד התחום שבו רוצים לעשות שינוי: מה נדרש בו, מה הצליח או נכשל בו בעבר?

צריך לוודא שההשקעה תהיה יעילה ואפקטיבית כדי שהמשאבים לא יבוזבזו ללא תכלית; שההשקעה תהיה מתמשכת ולא תיצור רק התגייסות וציפיות בצד המקבל ללא מענה; שייעשה שיתוף פעולה בין הגורמים הרלבנטיים לנושא, כדי למנף את המשאבים השונים (כסף כמו גם ידע) לטובת העשייה; וצריך גם לדאוג שצורת ההתקשרות והדיאלוג תהיה מכבדת עבור כל הנוגעים בדבר - מתוך הקשבה הדדית. אך עדיין, יש רבים וטובים שלא יפעלו לפי עקרונות אלה. לא בגללם נשחיר את כל העושים במלאכה.

היכולת להעריך לטוב ולרע השקעה חברתית, היא מיומנות שנלמדת עם הזמן וצריך לפתח חשיבה ביקורתית על תרומות. אם חברה מסוימת מגייסת כספים מהציבור ואז תורמת אותם בלי לציין את מקור הכסף, זה פסול.

אם תורם מתעקש שארגון חברתי יאפשר לו להוביל שיקולים מקצועיים פנימיים של תוכנית לה תרם, זה פסול. אם תורם בתפקיד בכיר ככל שיהיה, מעודד ארגון עסקי שהוא עובד בו או קשור בו לתרום, וכחלק מכך בוחר שלא לתרום באופן אישי בשום צורה כי הוא כבר "התרים" את העסק, זה פסול. אך שלל דוגמאות אלו לא משחירות כהוא זה את עצם הנתינה.

רחוקים ממיצוי הפוטנציאל

אסכם ואגיד: לפעילות פילנתרופית זו יש ערך מוסף שהוא הגברת תחושות הסולידריות והשייכות בין הפרט לקהילה בה הוא חי. במובן זה, הפעילות הפילנתרופית אינה ולא צריכה להיות נחלתם של עשירי ישראל בלבד, אלא של כל אחד ואחד מחברי הקהילה היכולים לתרום באופן משמעותי מכספם, זמנם ומכישוריהם למען הכלל.

מדינת ישראל נהנית מרמת מודעות גבוהה יחסית של אזרחיה בכל הקשור לפעילות התנדבותית ותרומות, עם זאת אנחנו עדיין רחוקים ממיצוי הפוטנציאל הכלכלי הטמון בתרומה של החברה. ישראל עדיין לא פתחה מסורת פילנתרופית אמיתית בא כל אזרח המגיע לרווחה כלכלית חולק עם הקהילה את הצלחתו.

בכדי שנכונות ציבורית כזו תתפתח, על המדינה לעודד מגמות אלה של תרומה לקהילה באופן יזום ומובנה, בין אם על ידי הקלות מס משמעותיות או תגמול התורמים בדרכים אחרות לצד מהלכים של דוגמה אישית חיובית של תורמים.

הכותבת היא מנהלת תחום הפילנתרופיה בארגון "שיתופים" - לקידום החברה האזרחית