הלקח של רוזוולט: שיעור בהיסטוריה לאובמה
ברק אובמה הושבע לנשיא ארה"ב בתנאים דומים לאלה שירש פרנקלין רוזוולט ועם התלהבות אמריקנית שהזכירה את ימי ג'ון קנדי. בתום מחצית כהונתו בבית הלבן, מתברר שאובמה לא דומה לרוזוולט במעשים וגם לא לקנדי בדימוי הציבורי
ברק אובמה אוהב היסטוריה - בעיקר לעשות היסטוריה - ולהשתמש באירועים ובסמלים היסטוריים לקידום מטרותיו. לפני שנתיים בדיוק, לקראת טקס השבעתו לנשיא, בחר אובמה לשחזר את מסעו של אברהם לינקולן לטקס זהה. לינקולן נסע ברכבת מפילדלפיה לוושינגטון, וכך בדיוק עשה אובמה שגם נשבע על אותו ספר תנ"ך שעליו נשבע לינקולן.
אובמה השתמש בסמליות הזו כדי להכיר תודה לנשיא אמיץ שביטל את עבדות השחורים, גם במחיר של מלחמת אזרחים קשה ונוראה שגבתה מחיר יקר בחיי אדם ובמשאבים. ביטול העבדות היה הצעד הראשון שהוביל, אם כי באיטיות רבה, לשוויון זכויות לשחורים ובעקבותיו לאפשרות שאדם שחור יגיע דווקא למוסד שנקרא הבית הלבן.
אוהב סמלים. אובמה נשבע על התנ"ך של לינקולן, ינואר 2008 (צילום: AP)
לינקלון היה גיבורו של אובמה, אבל נשיא גדול אחר, גם הוא איש המפלגה הדמוקרטית, פרנקלין רוזוולט, היה צריך לשמש לו מודל לחיקוי. כמו אובמה, גם רוזוולט ירש כלכלה הרוסה כתוצאה מקריסת הבורסה ומערכת הבנקאות ב-1929. גם הוא היה צריך להתמודד עם מיתון עמוק, בנקים שפשטו את הרגל, שיעור גבוה מאד של אבטלה, מפעלים רבים שנסגרו וחוות חקלאיות שננטשו - ובעיקר המוני אנשים מיואשים וחסרי תקווה.
רוזוולט, שישב בבית הלבן מ-1932 ועד מותו ב-1945, שיקם את כלכלת ארה"ב והכניס לא מעט שינויים סוציאליסטיים למבנה הקפיטליסטי האמריקני: ערבות ממשלתית לחסכונות בנקאיים, ביטוח לאומי, דמי אבטלה, רשות להקמת ארגוני עובדים ועבודות ציבוריות בהיקף נרחב לצמצום האבטלה. יותר מכך, הוא יצר מהפכה אלקטורלית לטווח ארוך שהתבססה על קואליציה מנצחת של ליברלים, פועלים, מיעוטים ותושבי המדינות הדרומיות שהבטיחה שלטון דמוקרטי בבית הלבן מ-1932 עד 1952.
ניצחון אובמה לפני שנתיים, שהושג בנסיבות דומות, נראה כמוביל לתקופת דומה של שלטון דמוקרטי ממושך רצוף בתיקונים של קלקולים וחריגות במשטר הקפיטלסטי הטהור של ארה"ב. גם אובמה ניצח הודות לקואליציה שהוא בנה ושכללה מיעוטים - שחורים והיספנים, צעירים, נשים, ליברלים, פועלים קשיי יום ועצמאיים שאינם נמנים על תומכי שתי המפלגות.
התקווה הגדולה של הדמוקרטים
אין לנו פרספקטיבת זמן מספקת להעריך את הישגיו של אובמה ומעמדו עוד עשוי להשתפר, במיוחד אם יצליח בעוד פחות משנתיים להיבחר לתקופת כהונה שנייה. בשלב הזה, אחרי שנתיים בלבד בבית הלבן, התברר שאובמה הוא לא רוזוולט וגם לא מהדורה מעודכנת של ג'ון קנדי, שהיה הנשיא הקתולי הראשון בהיסטוריה של ארה"ב ושהכניס לבית הלבן משב רוח מרענן, יצירתיות, תנופה וסגנון.
הנשיא הנבחר מנופף על הרכבת של לינקולן עם צאתו לבולטימור (צילום: AP)
תנאי הכניסה של אובמה לבית הלבן, לפחות מבחינת יחסי הכוחות עם הקונגרס, היו מבטיחים מאוד. הוא סחף את הדמוקרטים לניצחון מוחץ על הרפובליקנים גם בקונגרס ולרשותו עמד רוב גדול בסנאט ובבית הנבחרים. הואיל ואובמה שאף להביא לשינויים מהפכנייים ומבניים בכל תחומי החיים, כולל כלכלה וכספים, ביטוח לאומי, תעסוקה, בריאות, חינוך ואנרגיה שהצריכו חקיקה, הרוב המוחלט בשני בתי הקונגרס היה הכרחי למימושם.
אובמה והנשיא ה-16 של ארה"ב - סיפור אהבה:
- אובמה חוגג 200 שנה לנשיא האהוב עליו
- אובמה יישבע אמונים על התנ"ך של לינקולן
לקראת ההשבעה: אובמה בא לוושינגטון ברכבת של לינקולן
בשנתיים הראשונות שלו בבית הלבן, אובמה הצליח לעצור את הידרדרות המשק ולייצב אותו, אבל כל הנתונים הכלכליים, בעיקר במגזר הבניה שבעטיו החלה הקריסה, הם עדיין בעיתיים ורובם שליליים מאוד. אובמה גם הצליח לראשונה בתולדות ארה"ב להסדיר בחקיקה ביטוח בריאות לכ-30 מיליוני עניים שלא יכלו לרכוש אותו. זה היה בוודאי הישג היסטורי אבל הוא שנוי במחלוקת ובית הנבחרים החדש, שעבר לשליטת הרפובליקנים, מאיים לבטלו או לרוקן אותו מתוכנו.
סדר בית. יו"ר בית הנבחרים ביינר ואובמה (צילום: פיט סאוזה, הבית הלבן)
אחרי התבוסה בבחירות 2010 לקונגרס, אובמה עוד הצליח בשיתוף פעולה נדיר עם הרפובליקנים לאשר הסכם היסטורי עם רוסיה על צמצום מאגרי הנשק הגרעיני של שני הצדדים.
מעבר לכך, הוא לא הצליח להעביר חקיקה או רפורמות משמעותיות בשום תחום אחר ולא הצליח לרשום לזכותו הישגים בעניני הפנים והחוץ, ובכלל זה הכשלון לחדש את המו"מ הישיר בין ישראל לפלסטינים.
רוזוולט נזקק לכמה שנים עד שהצליח לשקם לגמרי את הכלכלה והמשק. שיעורי האבטלה, למשל, המהווים גורם מכריע בבחירות לנשיאות ולקונגרס, מאנו לרדת בימי רוזוולט ועמדו בשלוש השנים הראשונות לכהונתו על יותר מ-20%. זאת, לעומת שיעורים של פחות מ-10% בשנתיים הראשונות לכהונת אובמה. אבל האזרחים האמינו ברוזוולט והבטחותיו לשינוי המצב.
נשיא חסר נסיון, עם חסר סבלנות
האמריקנים לא נתנו הזדמנות דומה לאובמה. ויש לכך שתי סיבות עיקריות: עידן המידע ונסיון פוליטי. אנחנו חיים היום בעידן הרבה יתר מהיר והרבה פחות סבלני. זהו עידן המידע והאינטרנט שתובע תוצאות מהירות ומיידיות. באותה מהירות שהוא מעלה אישים לגדולה, הוא מפיל אותם כשהם נראים כמי שלא מספקים את הסחורה.
איבד תומכים רבים מאז שנבחר. אובמה (צילום: פיט סאוזה, הבית הלבן)
עידן המידע מספק לאופוזיציה כלים תקשורתיים יעילים, הן באמצעי התקשורת המקובלים כולל רשתות חדשות בכבלים, והן באינטרנט, כדי לנגח את הנשיא ולפגוע במעמדו. יריבי אובמה, הרפובליקנים והשמרנים, השתמשו בהם בהצלחה רבה.
ההמונים התאכזבו מחוסר של יכולתו של הנשיא הנוכחי לממש את הבטחותיו לשינוי בניגוד לסיסמת הבחירות המפורסמת שלו: "כן, אנחנו יכולים". הוא איבד את תומכיו הטבעיים בשמאל הליברלי, מפני שהם חשבו שהוא לא עשה מספיק רפורמות במבנה השלטון והחברה, והוא איבד עצמאיים וחלק מהרפובליקנים הליברליים מפני שלדעתם הוא הלך רחוק מדי.
אובמה כשל גם בשל חוסר נסיון פוליטי וניהולי. הוא קפץ מהר מדי ורחוק מדי. כמו אובמה, רוזוולט היה סנאטור בקונגרס מדינתי (של מדינת ניו יורק) אבל בכך מסתיים הדמיון בקריירות הפוליטיות שלהם. לפני שרוזוולט הגיע לבית הלבן, במלחמת העולם הראשונה הוא כיהן כסגן שר הימיה ואחר כך היה מושל ניו יורק.
חוסר הניסיון הפוליטי מגדיל את הסיכויים לשגות. אובמה (צילום: AP)
נסיקתו של אובמה משולה למי שרק גמר קורס קצינים והתמנה מיד לרמטכ"ל, לבוגר קורס צוערים במשרד החוץ שהתמנה לשר חוץ או למי שקיבל תואר דוקטור ומונה מיד לנשיא אוניברסיטה. ניסיון אינו מבטיח מנהיגות מזהירה, אבל
חוסר נסיון, בעיקר בעיתות משברים קשים ומתמשכים, מגדיל את הסיכויים לשגות. אובמה עצמו הודה בשגיאות קריטיות שעשה כולל צעדים שפגעו בסיכוי לחדש את המו"מ עם הפלסטינים.
בעוד פחות משנה תתחיל מערכת הבחירות הבאה לנשיאות. מול המשברים הנמשכים מבית ומחוץ ובית נבחרים לעומתי, אובמה יצטרך להפגין כישורי מנהיגות יוצאי דופן. בניגוד לתחושה הרווחת, סיכוייו לזכות בכהונה שנייה אינם אפסיים. הם תלויים במצב הכלכלי ובמועמד - או המועמדת - שהמפלגה הרפובליקנית תציב מולו.
אובמה בוודאי רכש נסיון ובצעד מתבקש החליף חלק מצוות עוזריו בבית הלבן. השאלה היא אם כדי להמשיך לעשות היסטוריה הוא הפיק את כל הלקחים שההיסטוריה הרחוקה והקרובה יותר של ארה"ב מספקת, בעיקר על תפקוד נשיאים במצבי משבר.
פרופ' איתן גלבוע הוא מרצה למדעי המדינה ותקשורת, מומחה לארה"ב וראש המרכז לתקשורת בינלאומית באוניברסיטת בר-אילן
לפנייה לכתב/ת 
