הבלוף של מלמיליאן, המעוף של גוטמן וערוץ 10

השבוע, כמו כמעט בכל שבוע, מי שתפסו את הכותרות היו צמד החמד מוני הראל ואלי טביב, שריגשו אותנו עם מערכת היחסים הנפלאה שלהם. אבל רצינו לחדש, אז בחרנו את האנשים האחרים שעשו לנו את השבוע.

• הצטרפו לעמוד של ynet בפייסבוק
  

המנצח הגדול - אלי גוטמן

אלי גוטמן עשה זאת שוב. מתוך ההמולה והשברים שנוחתים בזה אחר זה על הפועל תל אביב, הצליח המאמן לצאת המנצח הגדול.

זה לא הניצחון 1:4 המרשים על עכו, או העובדה שאפילו לפני הקיזוז האדומים מוליכים את הטבלה. זו גם לא ההחלטה החכמה שלא לחדש את חוזהו בספינה הטובעת, אלה דווקא הדברים שאמר לבוסים החביבים שלו: "הגיע זמני לומר להם להפסיק".

אני מנסה לפשפש בזיכרוני מתי הפעם האחרונה שמאמן העביר ביקורת כה חריפה על הבוסים שלו בתקשורת, ונותר עומד במקום. כך זה גם יישאר, כל אחד רוצה לשמור את גוטמן כקלף מנצח קרוב לחזה, לקראת שלב ההכרעה הצפוי בין השניים על גברת "במבי". הבעיה היא שעד שזה יקרה, "הגרמני" כבר יחליף יד.

מתי טביב והראל יקשיבו בשעה טובה לגוטמן? (צילום: יועד כהן)

אלי כבר פנה לחברת תדמית שתשווק אותו לחו"ל, אבל הוא לא צריך, הוא בינתיים משווק את עצמו נהדר בכוחות עצמו. אם הביקורות החריפות בתקשורת והתחינות של הקהל לא עזרו, אולי הפנייה הישירה של גוטמן תעמיד במקום את צמד הילדודס, הראל את טביב. ואם לא? לוזון, זה הזמן לסגור כבר עכשיו על חוזה. שבטעות לא יתהפך גם עליך.

המנצח המתוחכם - ערוץ 10

אם הואלתם בטובכם להוציא השבוע קצת את הראש מקופסת הקופים שבבית האח הגדול, בוודאי נתקלתם בפרומו הגאוני של ערוץ 10 למשחקי מכבי תל אביב ביורוליג. הדבר הכי משעשע כרגע בטלוויזיה והכי מרענן בספורט. סוף סוף מישהו לוקח את כל העסק בפרופורציה הנכונה. לא עוד "מלחמת עולם", או "משחק של להיות או לחדול".

ספורט הוא מוצר הבידור המוביל בעולם, ואם נוכל ללמוד משהו מהאמריקנים, אז כדאי גם להתייחס אליו ככה. "הקבוצה של המדינה" היא כבר לא אותו דבר קדוש של שנות השמונים בערוץ 1, מותר לשחרר קצת מהלחץ. והכי חשוב? זה פשוט מצחיק.

כפיים לאחד המנצחים בקטנה של השבוע. אברהם גרנט (צילום: גטי אימג'ס)

מנצחים בקטנה

אברהם גרנט - כאילו שלא ידעתם שזה מה שיקרה. הוא עדיין כאן, והוא גם יישאר. ותודה כמובן למרטין אוניל.

בלייק גריפין - ניצחון בקרב עצבני בדרבי על הלייקרס ו-47 נק' על הראש של אינדיאנה. לברון זוז הצידה, קובי שב בצד, דוראנט כנס לסוף התור - הכוכב של הקליפרס הוא הדבר הכי לוהט ב-NBA.

המפסיד הגדול - אורי מלמיליאן

עקב צמידות הפרישה של אהוד ברק לזו של אורי מלמיליאן, ניסו אנשים למצוא את הקשר בין השניים. צר לי לומר, אך אין דבר שיכול להתחבר בין ראש מפלגת העבודה לשעבר, לבין מאמן בית"ר י-ם היוצא. חוץ אולי מהעובדה ששניהם כבר לא רלבנטיים.

רוני לוי באימון בית"ר. יש מאמן על הדשא (צילום: אסף שקד)

לא מעט אנשים ניסו דווקא להטיל את האשמה על העונה הנוראית, דווקא על היו"ר איציק קורנפיין, שהשתמש כביכול בסמל של בית"ר כעלה תאנה. שטויות. אז למה אורי מלמיליאן נכשל בכל זאת? פשוט מאוד, כי הוא נכשל.

קורנפיין אשם שעם הסגל ה-4-5 בטיבו בליגה, הקבוצה מציגה יכולת עלובה בהרבה ממכבי נתניה והפועל עכו נטולות התקציב? היו"ר אחראי על חוסר יכולת של מאמן לתקשר עם הכוכב מספר 1 שלו (דאריו פרננדס), שרק בגלל אי הבנה אחת גדולה ומתמשכת השאיר לבסוף את המועדון קירח מכאן ומכאן? או שאולי זה דווקא מלמיליאן שזכה לבוז וזלזול מצד השחקנים?

לפני כחודשיים עם נאום "הבוגדים" המפורסם, טענתי שאורי צריך להישאר, להעיף את אלה שפוגעים בקבוצה ולהיכשל. רק מתוך הכישלון אמורה היתה בית"ר להיבנות מחדש עם הסמל הישן שלה. רק עם הזמן הבנו שמספר 8 האגדי על המגרש, הוא בעצם מאמן בינוני ואישיות חלשה על הקווים.

וינס קרטר מככב במדיסון סקוור גארדן. כמו שלשום, ב-2001 (צילום: AP)

גם לפני שבועיים, ב-0:0 המשמים מול מכבי נתניה בטדי, החלק הארי של האוהדים השתיק בכוח את אלה שקראו לו ללכת. הוא יכול היה להמשיך בכישלון המקצועי, כל עוד היו חשים כי הוא עושה משהו אמיתי לשינוי הגישה ושיפור הצעירים. אבל הבעיה שלו כמאמן היתה תמיד חוסר החלטיות, על המגרש ובפעולות הקריטיות מחוצה לו. כבר אחרי אימון אחד עם רוני לוי, הבינו השחקנים איזו חצי עונה מבוזבזת עברה עליהם.

המפסיד המתוחכם - וינס קרטר

זה אולי קצת יטעה אתכם. וינס קרטר קלע השבוע 29 נק' והוביל את פיניקס סאנס לניצחון מרשים על הניקס בניו יורק עם הצגה גדולה, ובדרך גם חצה את רף 20,000 הנקודות בקריירה. אז למה מפסיד?

הגיחה הרגעית לכותרות רק הזכירה עד כמה הקריירה שלו מוחמצת. הפעם האחרונה שזכורה לי הצגה של קרטר במדיסון סקוור גארדן, אירעה אי שם בסיבוב הראשון של פלייאוף 2001, כשהוביל את טורונטו ל-2:3 על הניקס, בתצוגת כדורסל שגרמה לאנשים לחשוב שהמחליף למייקל ג'ורדן יגיע דווקא מקנדה.

הכיפה אדומה עשתה לו כיפה אדומה? איתי שכטר (צילום: AP)

אבל מאז? כמעט שום דבר. עוד דוגמא נפלאה ועצובה לכך שדאנקים מרהיבים, לא הופכים אותך בהכרח לשחקן גדול מהחיים. בלייק גריפין, ראה הוזהרת.

מפסידים בקטנה

רוני לוי - אז נכון, כיף לראות אותו שוב במרכז הבמה,

אבל אי אפשר שלא לתהות האם אחרי הדחייה ממכבי ת"א, מדובר בברירת מחדל מקצועית.

איתי שכטר - עצוב, אבל בהחלט שווה להחמיא על האופטימיות שהוא מציג לאחר עוד פציעה. בעולם המזלות והקמעות של ספורטאינו, אי אפשר שלא לתהות מדוע הנאחס סובב אותו מאז המשחק ההוא מול זלצבורג? האם הכיפה האדומה עשתה לו כיפה אדומה?

• הצטרפו לעמוד של ynet ספורט בפייסבוק