אובמה והמזה"ת: אין שלום, יש סנקציות על איראן
אחרי שנתיים בבית הלבן, נשיא ארה"ב יכול להודות בצער שהמזרח התיכון חמק לו מבין האצבעות. תהליך השלום בין ישראל לפלסטינים לא התקדם, סוריה לא התנתקה מאיראן וחיזבאללה ממשיך להיות דומיננטי בלבנון. הנחמה היחידה: הלחץ הכלכלי על טהרן עושה את שלו בזכות תמיכה בינ"ל רחבה
המזרח התיכון חמק לנשיא ברק אובמה בין האצבעות בשנתיים הראשונות שלו בבית הלבן. הרצון שלו היה אמיתי, המאמצים של ממשלו ראויים לשבחים, אבל במבחן התוצאה, נכשל הנשיא האמריקני בקידום השלום, ונכשל בניסיון לנתק את סוריה מאיראן ולהחליש את החיזבאללה בלבנון.
ynet מסכם שנתיים לכהונת אובמה:
- אחרי שנתיים: מלים לא מייצרות מקומות עבודה בעולם הערבי מאוכזבים מברק חוסיין אובמה: "הוא כמו בוש" מה אתם חושבים על הנשיא האמריקני? היכנסו להגיב בעמוד של ynet בפייסבוק
אם יש נושא שבו נחל אובמה הצלחה גדולה הוא בדיפלומטיה שקדנית ומתוחכמת ליצירת קואליציה בינלאומית, שהצביעה במועצת הביטחון על סנקציות נושכות נגד טהרן. הלחץ הכלכלי מתחיל לתת את אותותיו באיראן, גם אם טרם הצליח "לשכנע" את ההנהגה האיראנית לנטוש את חלום הפצצה הגרעינית.
כל האזור בידיים שלהם. אובמה וחברים מהמזרח התיכון (צילום:רויטרס)
למרות ההצהרות הנמרצות מיד עם כניסתו של אובמה לבית הלבן והכוונות לפעול מהר, בשנתיים הראשונות שלו בוושינגטון הוא ביצע שגיאה של טירון שפגעה ביכולת של האמריקנים להביא את הפלסטינים לשיחות ישירות ולאלץ את בנימין נתניהו לחשוף את קלפיו.
המזרח תיכון כיום מלוכד באכזבתו מאובמה. המוסלמים בכלל והערבים בפרט, מאוכזבים לאחר שחשבו שאחרי נאומי קהיר ואיסטנבול הם זכו לנשיא אמריקני בעל גישה חדשה שילחץ על ישראל באמצעות המנופים האדירים שיש לו עליה. אובמה לחץ פומבית, אבל בתקופתו פרחו היחסים בין ארה"ב וישראל בתחומי הביטחון, המודיעין והדיפלומטיה והמגעים האסטרטגיים בין שתי המדינות התהדקו.
זה לא סוד מדינה שהדרישה הפומבית של אובמה מישראל להקפיא את הבנייה בהתנחלויות היתה מהגורם העיקרי להקפאת התהליך. את הלחץ, אם בכלל, הוא היה צריך לבצע מאחורי הקלעים. ייתכן שגם אז הוא היה מגלה שעבאס ונתניהו הם לא מנהיגים מהסוג הנדרש כדי לקבל החלטה היסטורית.
רק נבחר וכבר מינה שליח מיוחד למזה"ת. אובמה ומיטשל (צילום: רויטרס)
ברק אובמה לא בזבז זמן כמו קודמיו ביל קלינטון וג'ורג' בוש, והודיע מייד עם כניסתו לבית הלבן על מינוי שליח מיוחד למזרח התיכון, ג'ורג' מיטשל, ועל התחייבותו לפעול לקידום השלום.
זהו אינו רק אינטרס ישראלי להגיע לפתרון של שתי מדינות ולשמור על צביונה היהודי והדמוקרטי של ישראל, אלא גם אינטרס אמריקני-אסטרטגי להשיג שלום ישראלי-ערבי, הבהיר הנשיא האמריקני יותר מפעם אחת לאחר השבעתו.
מרגע שכף רגלו דרכה בחדר הסגלגל, נדרש אובמה לטפל במלחמה האמריקנית בטרור האיסלאמי הגלובלי ולקבל מצב נתון שבו חייליו מנהלים מלחמות על אדמת שתי מדינות מוסלמיות - עיראק ואפגניסטן.
הנשיא האמריקני חשב ששלום ישראלי-ערבי כולל, אך בעיקר שלום ישראלי-פלסטיני, יסייע לו להגיע ללב המוסלמים ולהסיר את האיבה שלהם כלפי ארה"ב. הוא האמין שקידום השלום יסייע גם במהלכים נגד איראן.
שחר חדש הפציע ביחסי ארה"ב והמוסלמים? אובמה במצרים (צילום: AFP)
הנאומים שנשא אובמה במצרים ובטורקיה היו האמצעי להודיע לעולם המוסלמי ששחר חדש הפציע. הדיפלומטיה האמריקנית החלה לבצע חריש עמוק במאמץ להשיג פריצת דרך, אבל הבעיות צצו כבר בהתחלה. כל גורם באזור ניסה לקרוא בין השורות מיהי וושינגטון של ממשל אובמה ומי בעצם מקבל את ההחלטות. שועלי המדבר המזרח תיכוני בחנו את הנשיא חסר הניסיון.
נשיא סוריה בשאר אסד ישב בדמשק והגיע למסקנה שאולי הוא מסוגל לסגור עסקה קטנה עם האמריקנים, שתהיה גדולה עבור סוריה: סוריה תסייע לאמריקנים להרגיע את המלחמה בעיראק, על ידי חסימת מעבר ללוחמים שיזרמו מהעולם המוסלמי דרך הגבול הסורי. בתמורה, ארה"ב תסיר את הסקנציות הכלכליות האמריקניות החונקות את דמשק.
תחושה זו גברה לאחר שהסנאטור ג'ון קרי השיג מאסד נכונות להזמין את גנרל דייויד פטריוס לדמשק, לדון בצעדים לאטימת גבול סוריה-עיראק. במקביל, שליחי הממשל בוושינגטון הגיעו לסוריה כדי להעביר מסרים על הציפיות של האמריקנים מדמשק - ניתוק מחזית הסירוב עם איראן והפסקת התמיכה בחיזבאללה ובארגוני הטרור הפלסטיניים, ובראשם החמאס.
אחרי כל מפגש עם בכירים אמריקנים, אסד פנה לחיק איראן (צילום: רויטרס)
בציר ביירות-דמשק הסתובב פרד הוף, סגנו של מיטשל. הוף הופקד על הנושא הסורי והוא אבי תוכנית להפיכת חלקים מרמת הגולן לשמורת טבע, שתהיה פתוחה לישראלים גם לאחר הנסיגה מהגולן.
היעד האמריקני היה ועודנו לפתור לישראל את הבעיה הביטחונית הנובעת מפינוי רמת הגולן והחזרת הריבונות עליו לידי סוריה. בפועל, האמריקנים רוצים להשאיר את הרמה מפורזת מצבא, כשנופשים ישראלים יוכלו להמשיך להיכנס אליה תמורת תשלום, כמקובל בכניסה לפארקים בארה"ב.
אסד מדבר על שלום - ומחמש את חיזבאללה
רבים במערכת הביטחון הישראלית תומכים במהלך של שלום להוצאת סוריה ממעגל המלחמה והטרור (אם זה ניתן לביצוע). שליחיו של אובמה קיימו פגישות לא מעטות עם בכירים סורים, אך אחרי כל מפגש כזה, התקיים מיד מפגש בין אסד לנשיא איראן מחמוד אחמדינג'אד או עם נציגיו הבכירים.
האמריקנים למדו די מהר שאסד מדבר משני צידי פיו. מצד אחד הוא מדבר על שלום, אבל מצד שני הוא ממשיך לחמש את החיזבאללה ולאותת לטהרן ששום דבר לא השתנה.
"אנחנו לא מדברים לשם דיבור". הילרי קלינטון (צילום: AP)
זמן קצר לאחר ביקורו של גנרל פטריוס בדמשק, מכונית ממולכדת "באדיבות סוריה" (כך טען ראש ממשלת עיראק נורי אל-מאליכי) התפוצצה בבגדד וגבתה את חייהם של מעל 100 בני אדם. האירוע הקטלני התרחש זמן קצר אחרי שהממשל בוושינגטון הודיע על מינוי שגריר לדמשק. במקביל, ישראל הציגה לאמריקנים הוכחות על קו לייצור טילים על אדמת סוריה שמיועד לחיזבאללה.
להילרי נמאס מהמשחק הסורי
לשרת החוץ האמריקנית, הילרי קלינטון, נמאס מהמשחק הסורי ובראיון שהעניקה באחרונה היא סיכמה את השנתיים האחרונות ואמרה ש"התנהגותה של סוריה אינה תואמת את התקוות והציפיות שלנו". קלינטון הבהירה ש"אנחנו לא מדברים לשם דיבור, אלא בניסיון לקדם את האינטרסים שלנו".
האינטרס האמריקני הוא בין השאר ליצור בלבנון מדינה ריבונית ומשוחררת מהשפעה זרה, ולפרק את המיליציות במדינה מנשקן, לרבות החיזבאללה.
הם נפגשו וחיזבאללה פירק את ממשלת לבנון. אובמה וחרירי (צילום: רויטרס)
וארה"ב? המעצמה הגדולה בעולם אובדת עצות. בעוד הנשיא אובמה ישב בחדר הסגלגל עם ראש הממשלה הלבנוני סעד אל-חרירי, ארגון החיזבאללה פירק לו את הקואליציה בבית.
אתר ההדלפות ויקיליקס חשף באחרונה מברקים ששוגרו לוושינגטון ובהם תיאור של מה שקורה באמת בערי הבירה של המזרח התיכון. סעודיה, למשל, הציעה לארה"ב להקים כוח סוני שיילחם בחיזבאללה.
"לרוצץ את ראש הנחש האיראני"
במסמך אחר מאיצים המלך הסעודי ושליטים של מדינות במפרץ הפרסי באמריקנים לתקוף את אתרי הגרעין האיראניים ו"לרוצץ את ראש הנחש". מהמברקים עולה שאין הערבים לא קושרים בין פתרון האיום האיראני לבין פתרון הסכסוך עם ישראל.
עובדה היסטורית היא שמהלכי שלום בין ישראל לבין הערבים התחילו תמיד במפגשים סודיים בין הצדדים. הדיאלוג הישראלי-מצרי התחיל במפגש סודי של משה דיין עם חסן תוהמי במרוקו ורק אחר כך נתבקשה ארה"ב להיכנס לעמדת המתווך ולספק משאבים למימוש ההסכם שהושג בקמפ דייויד. גם ההסכם עם הפלסטינים הושג רק לאחר שיחות סודיות באוסלו.
אובמה טוב ליהודים?
- נתניהו נגד אובמה: "ירושלים אינה התנחלות"
- אובמה: "בשנה הבאה - פלסטין עצמאית"
אובמה: "תקיפה ישראלית באיראן היא לא פתרון"
ניסיון העבר מלמד שרק מנהיגים ישראלים וערבים חזקים מסוגלים לקדם תהליך שלום. כיצד תנהג ארה"ב מול סימני השאלה הרבים המרחפים כעת על יכולתם הפוליטית ועל אומץ ליבם של של נתניהו ועבאס לקדם מהלך אמיתי? באופן רשמי, דוברי הממשל האמריקני מדברים על המשך המאמצים להביא את הצדדים למו"מ ישיר על נושאי הליבה שיסתיים בהשגת הסכם מסגרת.
עם זאת, בכנס פומבי שנערך החודש בדוחא, קטר, האשימו דוברים את ארה"ב בכישלון להפעיל לחץ על ישראל. מזכירת המדינה הילרי קלינטון השיבה להם ש"ישראל היא מדינה ריבונית. היא מקבלת את ההחלטות שלה בעצמה".
קלינטון הזכירה למשתתפי הכנסם שהם צריכים לשכנע שפשרות קשות שתקבל ישראל לקראת פתרון של שתי מדינות, לא יסכנו את עתידה. היא הזכירה לערבים את הנסיגה של ישראל מלבנון ומעזה ושישראל קיבלה בתמורה טילים שרדפו אחריה לתוך ישראל.
אינתיפאדה נוספת?
בוושינגטון מתנהלים ויכוחים ודיונים מה עושים. לכפות תוכנית נשיאותית כפי שמקווים בתנועות השלום? לוותר ולהסתלק עד שהצדדים יתחננו שארה"ב תחזור, כפי שמציע תומאס פרידמן בניו יורק טיימס?
גם אם אין פתרון באופק, האמריקנים ימשיכו לתחזק את הסכסוך על ידי יצירת פסאדה של דיבורים. מה שיהיה בפועל, על פי תזת הורדת הפרופיל, הוא שהאמריקנים יתנו לשטח לעשות את שלו - בשלב זה בלי הסכמים כתובים. ראש הממשלה הפלסטיני סלאם פיאד ימשיך לבנות את התשתית הפלסטינית וככל שכוחות הביטחון הפלסטינים יתחזקו, ישראל תוכל במקביל לפנות כוחות צבא מאזורים בגדה ולהעבירם דה פרטו לשליטתה של הרשות.
פותרים את הסכסוך על קפה. נתניהו ואובמה (צילום: פיט סאוזה, הבית הלבן)
מציאות זאת מתאימה לאבו מאזן ובעיקר לפיאד, שבינתיים אין לו בסיס כוח פוליטי. ייתכן כי מצב זה טוב גם לראש הממשלה הישראלי נתניהו, שיודע מה הוא צריך לעשות, אבל לא בטוח כלל שהוא מסוגל או מעוניין לקבל החלטה גורפת.
על פי קו המחשבה הזה של עבאס ופיאד, ישראל והרשות הפלסטינית לא צריכות קמפ דייויד נוסף שאחריו יבוא פיצוץ בשטח. מבחינתם, עדיף אולי להמשיך בצעדים קטנים בדמות שיפור איכות החיים והביטחון, שבעקבותיו לא יהיה צורך בצבא ישראלי בחלקים גדולים של הגדה.
כשאובמה כאן, ישראל לא צריכה לדאוג
האסטרטגיה של אובמה היא שכל הסדר שלום יהיה מבוסס על ישראל חזקה ובטוחה בכוחה, ועל החזרת הכבוד הערבי. אובמה ניסה לשדר לפלסטינים שהם מקבלים מתווך הוגן, אבל במקביל המשיך לפעול לחיזוק עוצמתה של ישראל.
בשנתיים הראשונות של נשיאותו, ברק אובמה נתגלה כמי שמבין את מצבה המיוחד של ישראל ואת האיומים עליה. הוא חזר על מחויבותו לביטחון ישראל - ועמד בה. אין מדינה בעולם שארה"ב מנהלת מולה דיאלוג אינטנסיבי כמו ישראל.
"כיפת ברזל" זכתה למימון נדיב מאובמה (צילום: באדיבות משרד הביטחון)
היחסים בין שתי המדינות באים לידי ביטוי לא רק בדיבורים. בשנה האחרונה החליט אובמה להקצות לישראל, מעבר לסיוע הביטחוני השנתי בסך 3 מיליארד דולר, 205 מיליון דולר נוספים לייצור מערכת ההגנה מפני רקטות ("כיפת ברזל").
סכום דומה הוקצה למערכות הגנה ממטילים לטווח בינוני-ארוך "קלע דוד" ולמערכת ליירוט טילים בליסטיים "חץ 3". וכל זאת בעת שארה"ב שרויה במצב כלכלי חמור, והגירעון שלה מגיע לסכום של 14 טריליון דולרים.
יחד עם זאת, תחת ממשל אובמה התקיים תרגיל ההגנה המשותף "יופיטר קוברה", שבו נטלו חלק 1,300 חיילים אמריקנים ונערכו אימונים משותפים אחרים של חילות הים, האוויר והנחתים האמריקניים ביחד עם מקביליהם בישראל.
ארה"ב השיגה תמיכה רחבה לסנקציות. הכור בבושהר, איראן (צילום: AFP)
שיתוף הפעולה עם ישראל לא נע רק בציר הכלכלי או הצבאי. ממשל אובמה פעל במישור הדיפלומטי למנוע את בידודה של ישראל בנושא הגרעין ובכנס זכויות האדם בז'נבה.
דיפלומטיה בצעדים של צב
האסטרטגיה הדיפלומטית של אובמה מול איראן הצליחה מעבר למצופה. בהליכה בצעדי צב דיפלומטיים, קראו האמריקנים להידברות עם איראן, חשפו את פרצופה האמיתי והצליחו לבנות קואליציה רחבה שכפתה על טהרן סנקציות משמעותיות במועצת הביטחון.
הצעד המשמעותי ביותר של אובמה בנושא האיראני היה אתחול היחסים עם רוסיה. ארה"ב ויתרה על הצבת סוללות הגנה מטילים במזרח אירופה - תוכנית שהגה הנשיא לשעבר בוש. רוסיה החליטה בתגובה לבטל מכירה של מערכת סוללות מתקדמות להגנה ממטוסים (S-300).
הלחץ הבינלאומי גובר וגובה מחיר כבד מאיראן, אך צריך לזכור שהסנקציות הן אמצעי לשכנוע איראן שכדאי לה לוותר על הגרעין והן אינן מטרה בפני עצמה.
המצב בחזית האיראנית שם את האמריקנים בתחושה של אופוריה. עד לפני כמה שבועות נפגשו בכירים אמריקנים בתדירות גבוהה ביותר עם עמיתיהם הישראליים במערכת הביטחון, כדי לשים יד על הדופק ולמנוע התקפה ישראלית באיראן. הלחץ ירד.
האמריקנים מעריכים כיום, כמו ראש המוסד היוצא מאיר דגן, שסכנת הגרעין האיראני התרחקה לפחות עד שנת 2015. רבים וטובים חשים בימים האחרונים שהנושא האיראני ירד כמה מדרגות בסולם העדיפויות האמריקני. אולם, עניין זה צריך לעורר דאגה - לא בגלל מה שאנחנו יודעים, אלא אולי בגלל מה שאנחנו לא יודעים.
לפנייה לכתב/ת 
