יותר עניים בארה"ב בגלל שינוי שיטת המדידה
מהו שיעור העוני בכל מדינה? תלוי בשיטה. בארה"ב, שלא עדכנה את המדידה עשרות שנים, גובשה נוסחה חדשה המשקללת בין היתר את יוקר המחיה לפי אזורים, הוצאות הדיור והבריאות והטבות המס. נתוני העוני מזנקים דרמטית בזכות המדד החדש, והשמרנים מבועתים: "המדד בוחן אי שיוויון"
לרוב האנשים יש איזו הבנה בסיסית בנוגע למשמעות המושג להיות עני. אבל הבחירה בהגדרות שונות היא מורכבת הרבה יותר. האם העוני הוא אבסולוטי או מצב יחסי? מהם תנאיי חיים הוגנים? שאלות כמו אלה מעסיקות את חוקרי החברה במשך עשורים.
על רקע הסוגייה הסבוכה, פרסמה החודש הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה בארה"ב הערכה מוקדמת של העוני, באמצעות הגדרות חדשות. הגדרות הבדיקה הללו נבנו במשך 16 שנים. וגם הן עדיין לא גמורות.
עוני מהווה מכלול של מאפיינים שונים במדינות שונות. באירופה, העניים הם אלה שהמשכורות שלהם נופלות מתחת ל-60% מהשכר החציוני במשק (רמת שכר שמשכורתם של חצי מהעובדים גבוהה ממנה ומשכורתם של חצי מהעובדים נמוכה ממנה). בבריטניה משתמשים בשלושה פרמטרים לבדיקת העוני: אחד יחסי, אחד אבסולוטי וגם אינדיקטור רחב יותר שבוחן את המחסור החומרי, למשל האם ילד יכול לחגוג את יום ההולדת שלו.
מושג העוני הופך אפילו למבלבל יותר כשמנסים לבדוק את ההשוואות הבינלאומיות. מדד הפיתוח האנושי של האו"ם אומד את מצב העוני של מדינות סביב טווח רחב של אינדיקטורים, שכוללים גם חינוך ותוחלת חיים.
סף העוני המסורתי בארה"ב: על פי עלויות המזון
מדד בדיקת העוני הרשמי של ארה"ב הוא הרבה יותר פשוט. הוא פותח בשנות ה-60, וסף העוני נמדד על פי ההוצאה הבסיסית על אוכל למשק בית, כשהיא מוכפלת בשלוש. משק בית נחשב עני, אם הכנסתו לפני ניכוי מס נמצאת מתחת לסף הזה.
אבל המדד הרשמי הזה מעניק תמונה מעורפלת מאוד. ההוצאה על אוכל הפכה לנקודת התייחסות בעייתית. לשם המחשה, בשנת 2009 מצרכי המזון היוו רק 7.8% מההוצאה האמריקנית.
אינדיקטור העוני לא כולל חישובים של תכניות סיוע לעניים, כמו הטבות מס מהכנסות, והוא גם לא מתאים עצמו לשינויים האזוריים ביוקר המחייה. בשנת 1995 המועצה הלאומית למדעים בארה"ב המליצה לשנות את אופן בחינת העוני, אבל רק כעת, גובשו מדדים חדשים לבדיקה שקרובים להיות מיושמים.
במדד החדש: גם שכר דירה והטבות מס
ה"מדד המשלים לעוני" (SPM) לא יחליף את אופן הבדיקה הרשמי, שבו משתמשים כדי לקבוע זכאות לתכניות הממשלתיות. עם זאת, גורמים רשמיים בלשכה לסטטיסטיקה מקווים כי האינדיקטור החדש יספק הבנה טובה יותר של עניי אמריקה, על שילוב בין מדידת הצרכים של המשפחות ובין השפעת הסיוע הממשלתי.
ה-SPM מעריך את עלות האוכל, הביגוד, המגורים והתשתיות (מים, חשמל, גז וכו') ואז מוסיף 20% נוספים להוצאות אחרות. החישוב הכלכלי של הסף החדש מותאם ליוקר המחייה באזורים שונים וגם בודק האם משפחה שוכרת את ביתה או שהוא בבעלותה.
כדי להעריך את יכולתו של משק הבית לשלם עבור ההוצאות הבסיסיות, ה-SPM סופר את הוצאות המזומנים, כמו גם את תלושי (בולי) האוכל הממשלתיים, הטבות המס ותמיכות ממשלתיות נוספות, פחות תשלומי המס, הוצאות העבודה והוצאות בריאותיות.
שיטת החיוב החדשה מקפיצה את המספרים
החישובים האחרונים צפויים להתפרסם בסתיו הבא, אבל הערכות מוקדמות של שיעור העוני על פי המדד החדש פורסמו כבר החודש. בשנת 2009, על פי פרסומים אלה, 15.7% מהאמריקנים היו עניים, זאת בהשוואה ל-14.5% על פי הנתונים הרשמיים.
נתח האנשים החיים בעוני קיצוני הצטמצם מעט ביחס לנתונים הרשמיים, תודות לתכניות הסיוע הממשלתיות. שיעורי העוני ירדו באזורי הספר ועלו באזורים האורבניים - העירוניים ובפרברים. שיעורי העוני קפצו בצפון מזרח ארה"ב ובמערב המדינה, נותרו כמעט ללא שינוי בדרום ורשמו ירידה במערב התיכון.
העלייה הדרמטית ביותר נרשמה בקרב הקשישים: מ-9.9% עניים בקרב הקשישים על פי המדד הרשמי, ל-16.1% על פי אומדני המדד החדש. העלייה הזו מיוחסת בחלקה להוצאות הגדולות על בריאות.
השמרנים מבועתים: מדד יחסי ולא אבסולוטי
טימותי סמידינג מאוניברסיטת ויסקונסין, שמותח ביקורת חריפה על המדד הישן, אמר כי ה-SPM מהווה שיפור משמעותי לדיוק הנתונים. בחוגי השמרנים לעומת זאת, מבועתים. מה שמעורר התנגדות במיוחד, טוען רוברט רקטור מ"מכון המורשת" השמרני (Heritage Foundation) הוא שהמדד החדש הוא יחסי, ולא אבסולוטי. "הוא בוחן אי שוויון", מתעקש רקטור.
למרות הזמן הרב שנדרש לפיתוח מדד ה-SPM, העבודה עליו עדיין נמשכת, לקראת פרסום הנתונים הרשמיים בסתיו הבא. לסיום הפרויקט נדרשת השקעה של 7.5 מיליון דולר נוספים, מימון שעלול להיות מטורפד בידי הקונגרס השמרני החדש.
לפנייה לכתב/ת 
