על אסטרולוגיה, טלפתיה ואמונות לא מבוססות
ההתעלמות מחוקי הטבע, המביאה אנשים להאמין בכוחם של כוכבים להשפיע על גורלם ועל עיצוב אישיותם, אינה בלעדית לאסטרולוגיה. קיימות תפיסות חוץ-חושיות נוספות שלא עומדות במבחן המדעי ובכל זאת נתפסות כאובייקטיביות. אז מה בכל זאת ההבדל בין טלפתיה לתיאוריה מדעית?
הגילוי המרעיש על הצטרפותו של מזל חדש, מזל נחש, לגלגל המזלות פותח אפשרות להכריז על האחד באפריל (April Fools' Day) כעל חג לאומי לאמונות טפלות, במטרה לרכז את כל ההבלים ביום אחד בשנה. צרכני ההורוסקופים לא ייצאו ניזוקים, מאחר שיקל עליהם למצוא הלימה עם חיזוי אסטרולוגי שנתי מאשר עם חיזוי שבועי או יומי.
אסטרולוגיה
שלושה-עשר המזלות
ד"ר יגאל פת-אל
לאחרונה התבשרנו על ידיעה אסטרונומית מרעישה: לא קיימים רק 12 מזלות אלא 13! מה המשמעות של שינוי זה בסדרי העולם? ומה הקשר לברכת יעקב לבניו?
יעיד על כך ניסוי שנערך בארה"ב בקרב קבוצת סטודנטים: כל משתתף קיבל ניתוח אופי אישי, שהורכב ללא ידיעתו מעירוב מקרי של כלל המזלות. רוב מכריע מבין הסטודנטים מצאו בנוסח הכללי והאחיד תאור ייחודי ומדויק של אישיותם.
למען הסר ספק, גם חיזוי כללי עלול לשגות. כך, למשל, קרול רייטר, אסטרולוג אמריקני בעל שם, חזה שעידן הדלי, שנפתח בתחילת המאה העשרים, מבשר לאנושות אלפיים שנות חדווה, רוממות רוח ואמונה. בפועל חווינו שתי מלחמות עולם, טבח הארמנים, שואת היהודים, רצח עם בקמבודיה וסדרה מחרידה של הרג המוני באפריקה, ביוגוסלביה ובצ'צ'ניה.
האמונה בדברים שמעל ובדברים שמעבר עושות את המאמין טרף קל למעשי ניסים. אדם מאחר בדקה את האוטובוס שנקלע לתאונה; הולך לשירותים שניות ספורות לפני שמחבל מתאבד מתפוצץ בבית הקפה; עץ פיקוס ענק קורס לידו ברחוב.
כמספר הניסים כן מספר הקמעות, הלחשים והתפילות, האמורים לסלק את עין הרע מחייו. אנשים מנשקים מזוזות, טומנים חמסה בכיסי מכנסיהם, משליכים נרות לתנור בוער, שותים מים קדושים, קושרים סרטי פריון על ענפי עצים, משתטחים על קברי צדיקים, חובשים כיפות אחרי הבקעת שער ועולים לרגל לביתם של רבנים להסרת קללות ושאר מרעין בישין.
בעיית הצינור
הקושי העיקרי בעולמן המופלא של האסטרולוגיה ושל התפיסות החוץ-חושיות (Extra Sensory Perceptions) נעוץ במה שפרופ' יוסף אגסי כינה בעיית "הצינור".
אנחנו יודעים ממה מורכבות תשדורות הרדיו, הסונאר והראדר, אבל איש מאנשי ה-ESP לא טרח להבהיר ממה עשויות התשדורות המזיזות חפצים בכוח המחשבה (psychokinesis), מעבירות מחשבות ורגשות מאדם אחד למשנהו ללא קשר עין (telephaty), מאפשרות לראות דברים ללא הגבלת מרחק (clairvoyance) ויודעות על מה עומד להתרחש טרם ההתרחשות (precognition).
המשותף לכל התשדורות הללו הוא יכולתן לפעול בזמן מיידי. מזה ניתן ללמוד שהן לא נישאות באמצעות גלים אלקטרומגנטיים, מאחר שמהירותם של אלה אינה עולה על מהירות האור והם גם נחלשים ביחס הפוך לריבוע המרחק. לבטח לא באמצעות המחשבה, מאחר שמהירותה נמדדת באלפיות שנייה.
גם האסטרולוגיה אינה מציגה את ה"צינור" שבאמצעותו מעצבים הכוכבים את אישיותם של תינוקות בני יומם. נניח, לצורך הדיון, שהדבר נעשה באמצעות צינור לא מוכר למדע ושקוף למכשיריו, דוגמת החומר האפל והאנרגיה האפלה, האחראים ל-96 אחוז מהמסה של היקום. עדיין נשאלת השאלה במה שונה הצינור של ילודי ינואר-פברואר מהצינור של ילודי מרץ-אפריל. האם לכל אחד מכוכבי המזלות קרינה מסתורית וייחודית לו?
גלגל המזלות: פרסקו מן המאה ה-17, גיאורגיה
ועוד: איך משפיעה קרינה זו על מערך הגנים של הרך הנולד, הקובע במידה רבה את אישיותו הבוגרת? מאחר שמערך גנטי זה נקבע זמן קצר אחרי ההפריה, מה קורה לתינוקות הנולדים חודשיים לפני מועדם? האם אישיותם היתה משתנה אילו יצאו לאוויר העולם בחודש התשיעי במקום השביעי, ולפיכך תחת מזל אחר?
קושי אחר של האסטרולוגיה והתפיסות החוץ-חושיות, מלבד ה"צינור" העלום, הוא העדר תשתית תיאורטית, שממנה ניתן לגזור תצפיות מכריעות וחיזויים ברי ניסוי. לא בכדי מנוסחים ההורוסקופים בלשון עמומה ורב-משמעית, נוסח האורקל מדלפי, מה שעושה אותם שווי ערך לחיזוי בקפה, להומיאופתיה, לקריאה בקלפים ולשאר עיסוקי הבל ורעות רוח.
מלכוד 22, 23, 24...
מרטין גרדנר, עורכו המיתולוגי של מדור "שעשועים מתמטיים" ב"סיינטיפיק אמריקן", הצביע בין השאר על מלכוד מובנה בחקר תופעות התפיסות החוץ-חושיות. כל אימת שהניסוי נכשל תולים אנשי הפאראפסיכולוגיה את כישלונם בספקנותם של הבוחנים, בטענה שסביבה ספקנית יוצרת "רעש" שלילי ומשבשת את כושר השידור והקליטה של הנבדקים.
גרדנר כינה טענה זו "מלכוד 22", שכן היא מספקת מראש הסברים לכישלון. "מלכוד 23" הוא כישלון המיוחס למורכבות הניסוי, שכן מצבם הנפשי של הנבדקים מתערער בניסוי מורכב וממושך. הוא הדין ב"מלכוד 24": הצלחת הניסוי פוחתת ככל שחוזרים עליו.
מלכוד 24 בעייתי במיוחד, שכן תנאי מרכזי להכרה בתגלית מדעית הוא הדירות הניסוי, כלומר היכולת לקבל תוצאות זהות בניסויים חוזרים, הנערכים במקומות שונים ועל ידי חוקרים שונים.
למען ההגינות ייאמר שיש משהו בתחושת העלבון של אנשי ה-ESP. התופעות החוץ-חושיות נתבעות להוכיח את כשירותן במגרשו של המדע ועל פי "כללי המשחק" שלו. תביעה זו פוסלת אותן מראש כשחקנים במגרש המדעי, מאחר שהן בלתי הדירות ובלתי ניתנות מטבען לכימות, מה גם שלא כל מה שאינו הדיר ואינו כמותי הינו בהכרח לא אמיתי.
טעמי החיים, למשל, עשויים רובם ככולם מחוויות איכותיות ועל פי רוב חד-פעמיות. כאלו הן ההתפעמות מיצירה מוזיקלית, הריגוש משירה, ההתעלות מתפילה וההתענגות מניחוחם של פרחים. גם אהבה ראשונה עשויה להיחרט בזיכרון של האוהב כחוויה חד-פעמית ובלתי הדירה, למרות שה"צינור" שלה לוט בערפל.
גוף ונפש
קשר זה בין הכמותי לאיכותי מוליך אותנו בהכרח לבעיה הפסיכו-פיזית, כלומר לקשר בין גוף לנפש. כבר דקארט אמר שאין בכוחה של הנפש להשפיע במישרין על תנועת העצמים החומריים. קרי, חומר יכול להשפיע על חומר אחר רק במגע ישיר. משום כך התנגד לכוח הכבידה של ניוטון, הפועל בין שני עצמים חומריים ללא מגע ביניהם.
ניוטון עצמו תהה על פשרו של כוח הכבידה. אמנם הוא לא הסכים לראות בו כוח כישופי, כטענתו המלגלגת של לייבניץ, אבל הודה ש"אין להעלות על הדעת שחומר גס ונעדר נפש יוכל ללא תיווך של משהו שאיננו חומר לפעול ולהשפיע על החומר אחר ללא מגע הדדי".
אייזק ניוטון: מוטרד מאוד מכוח הכבידה (GettyImages)
לא בכדי נותרה הבעיה הפסיכו-פיזית בלתי פתורה עד ימינו. פרופ' ישעיהו ליבוביץ' המנוח טען, כי "עצם הביטוי הזה, שתהליך פסיכי מחולל מציאות פיזית, או להפך, הנו חסר מובן כמו משולש בעל ארבע צלעות. שכן מציאות פיזית יכולה להיות גורם רק לתופעה פיסית ומציאות פסיכית יכולה לגרום רק לתהליך פסיכי". עוד אמר, שהצימוד הזה בין התופעה הפיזית לבין המציאות הפסיכית שייכת "לאותן קורלציות שאינן ניתנות להבנה".
כמנהגו, ליבוביץ' התנסח במונחים קטגוריים חדים כתער. זה היה אחד מסודות קסמו. אמנם מחקרים נוירולוגיים מאוחרים מתחילים לקעקע את אחת מאבחנותיו הנחרצות (האבחנה בין רשות הרבים לרשות הפרט), מה שמראה כי קביעות נחרצות בהווה אינן מחייבות בהכרח את העתיד, אבל בסוגיה הפסיכו-פיזית דומה שהצדק עמו.
הבנת התהליכים העצביים ותפקודי האזורים השונים במוח הולכת ומעמיקה, אבל ספק אם יש בתובנות החדשות כדי לתרום תרומה משמעותית להבנת הקשר בין תהליכים אלה לחשיבה ולחוויה הפסיכית. אפשר לעורר באמצעות אלקטרודות אזור מסוים במוח, ולגרום בכך לפעילות כימו-חשמלית הנתפסת בתודעתנו כהנאה, אולם פעילות זו אינה מסבירה דבר ולא חצי דבר על התחושה עצמה של ההנאה.
הפעילות המוחית והחוויה הפסיכית שומרות על האוטונומיה שלהן, למרות הקשר הגורדי ביניהן. את הרשות המוחית ניתן להבין באורח אובייקטיבי במונחים כמותיים-מדעיים, ואילו את הרשות השנייה (הנפש) ניתן להבין באופן חלקי וסובייקטיבי בעיקרו.
דומה הדבר לקשר בין דלק למטוס: אנחנו יכולים להבין בפרוטרוט את ההרכב הכימי של הדלק ואת תהליך בעירתו, אבל הבנה כוללת ומקיפה זו אינה עונה על השאלה איך ממריא המטוס. גישה דואליסטית זו לבעיית הקשר הפסיכו-פיזי לא זוכה לחיבה יתרה אצל חוקרי המוח. אפשר שהצדק עמם, ואפשר שלא. מה שכמעט ודאי הוא שהבעיה הפסיכו-פיזית תיוותר על סדר היום המדעי-פילוסופי עוד ימים רבים.
אתגרים חדשים
עמידתם של אנשי התפיסות החוץ-חושיות על אמיתותן האובייקטיבית של תופעות אלו היא בעוכריהם. אמנם גם הפיזיקה התקנית אותגרה מעת לעת ברעיונות חדשניים נטולי צינור מוכח, אבל הוגי הרעיונות הללו ידעו מראש להגדיר את תכונותיהם הפיזיקליות של הצינורות החדשים ואת אופן השתלבותם בידע הפיזיקלי הקיים. כך אירע בין השאר לנֵיטרינו של וולפגנג פאולי ולפוזיטרון של פאול דיראק.
ב-1930, בעקבות משבר שהתגלע בהבנת ההתפרקות הרדיואקטיבית של הפרוטון בגרעין האטום, המציא פאולי חלקיק תאורטי, סמוי מעין ונטול מסה, ליישוב המשבר. במכתב ששלח לאחד מידידיו, כתב: "עשיתי מעשה נורא. המצאתי חלקיק שלא ניתן לגלותו". כעבור 26 שנה זוהה הניטרינו בכור גרעיני בדרום קרולינה וצורף רשמית למשפחת החלקיקים הפיזיקליים.
מקרה דומה אירע לפאול דיראק. ב-1927 הציע להכיר בקיומם של חלקיקים חדשים, פוזיטרונים (היפוכם החשמלי של האלקטרונים). הרעיון נראה לפיזיקאים עד כדי כך דמיוני, עד כי נילס בוהר הציע להשתמש בתאוריה החדשה של דיראק כדי לצוד באמצעותה פילים.
כידוע, הסביר בוהר, פילים מחוננים בתבונה רבה. לכן כל מה שצריך לעשות הוא לרשום את הרעיון המוזר של דיראק על שלט גדול, במקום שבו נוהגים הפילים להתכנס כדי להרוות את צימאונם. כשיקראו הפילים את הכתוב יוכו בהלם, וכל מה שיוותר לציידים לעשות הוא לקשור את רגלי הפילים ולגרור אותם לגן החיות של קופנהגן. חמש שנים אחרי המצאתו של דיראק התגלה הפוזיטרון.
מהפכה בחשיבה
מהפכות במדע: כמו להחליף דת
דודי גולדמן, אודיסאה
האם המדע רציונלי? האם העיסוק המדעי חושף את האמת? לפני 58 שנה פרסם תומאס קון את אחד הספרים שהשפיעו על דורות של סטודנטים וחוקרים להאמין כי כמעט כמו דת, גם המדע אינו אובייקטיבי, ואין למעשה קשר בין עבודת המדענים לבין האמת
גילויו ההדרגתי של העולם התת-אטומי חשף לתדהמת הפיזיקאים נוף חדש ומוזר המציית לחוקים משלו. ברמה האטומית, אמר ורנר הייזנברג, העולם האובייקטיבי במרחב ובזמן חדל להתקיים. האלקטרונים חדלים להיות "דברים" הניתנים לתיאור חד משמעי במונחים של מקום, מהירות, אנרגיה וגודל.
הכבילות הקוואנטית, הטוענת לקשר בלתי נתפס בין חלקיקים אלמנטריים, סיפקה לפיזיקה את אחד האירועים המסעירים בתולדותיה. אינשטיין, במסגרת מאבקו הבלתי נלאה למען הסיבתיות ונגד האקראיות ואי-הוודאות בטבע, הגה (עם פודולסקי ורוזן) ניסוי מחשבתי מחוכם, שנועד להציג את מכניקת הקוואנטים כתאוריה בלתי שלמה.
על פי עקרונותיה של תאוריה זו, שני חלקיקים היוצאים ממקור משותף ומתרחקים זה מזה במהירות האור מצליחים לתאם את עמדותיהם, אף כי שום מידע אינו עובר ביניהם. ניסוי EPR (ראשי התיבות של שלושת השותפים לניסוי) העמיד את קהילת הפיסיקאים ההמומה בפני שתי אפשרויות: או ששני החלקיקים הללו מתקשרים זה עם זה במהירות העולה על מהירות האור (אפשרות אסורה על פי חוקי הפיזיקה), או שהם מקיימים ביניהם קשר טלפטי.
הניסוי המחשבתי היה הברקה גאונית, אבל הניסויים המעשיים הוכיחו את אמיתותו של קשר רפאים זה, אף כי טיבו הנסתר של "הצינור", המאפשר את התאום המופלא בין שני החלקיקים, לא פוענח סופית עד היום, חרף הפרשנויות הרבות שניתנו לו.
רעיונות ספקולטיביים
אם כן, האם נוצר בזה שוויון בין הצינורות העלומים של ה-ESP לבין הצינור של הכבילות הקוואנטית? ודאי שלא. הכבילות הקוואנטית, בדומה לניטרינים ולפוזיטרונים, אוששה באינספור ניסויי אמת ואף יושמה הלכה למעשה. ה-ESP אינו יכול להתהדר לא בזה ולא בזה.באשר לטענה האפשרית שגם הצינור החוץ-חושי עשוי ביום מן הימים להתגלות, כפי שקרה לצינורות של הניטרינים והפוזיטרונים, הזמן פועל לרעת ה-ESP. איננו יודעים היום על צינורות החוץ-חושיים יותר מכפי שידענו עליהם לפני 130 שנה עם הופעתם הראשונה על במת הציבור.
סיכומו של דבר, הגורם הספקולטיבי אינו בלעדי לתופעות החוץ-חושיות. הוא קיים גם במדע. למשל, קיימות סברות שונות לגבי מרכיבי החומר האפל וטיב האנרגיה האפלה. גם תורת המיתרים והעולם הרב-יקומי (עולם המתפצל ללא הרף לעותקים רבים במקביל) הם, לפי שעה, רעיונות ספקולטיביים.
וכבר אמר קרל פופר, בספרו The Logic of Scientific Discovery: "אני נוטה לחשוב שתגלית מדעית אינה אפשרית ללא אמונה באידאות בעלות אופי ספקולטיבי טהור ולפעמים אף מעורפלות". לשון אחר, ספקולציות אינן פסולות, במיוחד אלו המגרות את הדמיון ומציעות פתרונות "מחוץ לקופסה" לסוגיות מדעיות פתוחות. אלא שהן נותרות ספקולציות, גם כאשר הן מציגות תשתית מתמטית ללא דופי.
אחת הגרסאות של תורת המיתרים טוענת לקיומם של 11 ממדי מרחב-זמן. שבעה ממדים מתוכם לא ניתנים לגילוי בניסוי או בתצפית, אבל אם תאוריה זו תציע מתווה תקף לאיחוד תורת הקוונטים עם תורת היחסות הכללית, היא תתקבל כתורת אמת, אף כי במעמד ארעי, כמקובל לגבי כל תאוריה מדעית.
לפנייה לכתב/ת 
