נמצא פתרון הקסם למיתון? תלוי את מי שואלים

בטורים הקודמים שלנו הראינו שלפי ג'ון מיינרד קיינס יכולה להתרחש במשק מודרני תקלה טכנית. התקלה הזאת היא לא אשמתו של אף אחד, אבל יש לה השלכות גורליות. כשמתחיל מצב כלכלי גרוע, הצרכנים פוחדים מהעתיד. הם חוסכים יותר וקונים פחות. כשקונים פחות נסגרים עסקים, וכשנסגרים עסקים מפטרים פועלים.

כתבות קודמות על התיאוריה של קיינס:

• ג'ון מיינרד קיינס: שובה של המדינה לכלכלה
• הכלכלן שהיה נשוי לבלרינה: על קיינס וקיינסיניזם
• הקשר בין חיסכון, כתמי שמש ומחזורי שפל כלכלי
  

• היכנסו לעמוד הפייסבוק של ynet
  

אבל מיהם אותם פועלים מפוטרים? הם אנחנו ואתם. הם כולנו, ואז אנחנו נאלצים לחיות מהחסכונות ואנחנו קונים פחות ופחות, ושוב נסגרים עסקים. ויש פיטורים וחוזר חלילה. זהו מעגל קסמים אכזרי, שמגיע ולא מתכוון לעזוב בלי דחיפה מבחוץ. ואת הדחיפה מבחוץ צריכה לתת המדינה. ככה לפחות חושב קיינס וזה החידוש שלו.

פרויקטים ציבוריים

כבר אדם סמית דיבר על תפקידה של המדינה. למרות שהוא האמין בכל כוח אמונתו ביד הנעלמה, כלומר בכוח "הספונטני" של השוק להגיע לשווי משקל אופטימלי, הוא עדיין חשב שהשוק לא יוכל לייצר כל מוצר. מוצרים רבים - מוצרים שמכונים מוצרים חברתיים - חייבים להיות מיוצרים על ידי המדינה. סמית מדבר על עבודות תשתית, על חינוך טוב והכשרה מקצועית ועל צבא ובטחון.

אם בתחומים האלה נחכה שהשוק יעשה את שלו, אנחנו עומדים להתקע בלי חינוך, בלי בטחון, בלי ביוב ובלי כבישים. ואת מה שחושב אדם סמית על היום יום רוצה קיינס שנעשה בעוצמה בזמן מיתון. קיינס יגיד לנו משהו כמו, מיתון רציני הוא בדיוק הזמן המתאים לעבודות יזומות.

קודם כל, זה זול ומשתלם למדינה. העובדים מוכנים לעבוד בזול, הקבלנים מוכנים להרוויח פחות - להתגלגל - ובלבד שיעבדו ויפעילו את העסקים שלהם, והנה, אנחנו מייצרים פרויקטים ענקיים.

אבל לא זה העיקר כאן. מה שקיינס מספר לנו, ובעצם מחדש לנו הוא שהעבודות היזומות האלה מטעם הממשלה לא רק שתספקנה פרנסה לעובדים בהן, אלא הן תספקנה פרנסה לעוד ועוד עובדים. העבודות האלה יכולות לחלץ את המשק. לתת לו דחיפה למעלה. לתת לו תנופה לכיוון הנכון. ואיך זה יקרה? יש כאן בדיוק את אחיו התאום - אבל טוב הלב - של מעגל הקסמים המרושע שלנו.

נסביר. אני מובטל ובקושי צורך. חצי מדינה מובטלת ולא צורכת. אין יצור, ויש אבטלה. פתאום לוקחים חצי מהמובטלים (רבע מהתושבים במקרה הלא סביר שלנו) ונותנים לנו לבנות סכר. אנחנו בונים ופתאום מרוויחים. במקום לקנות רק לחם, אנחנו קונים גם גבינה. ובסוף שבוע אנחנו קונים גם בשר.

פתאום נוצרת דרישה לחמאה, והמחלבה צריכה להגביר את הייצור שלה - היא שוכרת, לשם כך, פועלים נוספים. גם המשחטה וגם מגדלי הבקר נהנים מהביקושים. והם שוכרים עוד פועלים. והפועלים האלה קונים גם הם בשר וחמאה, אבל יש להם פתאום כסף גם לצעצועים, והנה, אני - הפועל בסכר, שבדיוק הבניה שלו הסתיימה יכול לחזור ולפתוח את חנות הצעצועים שלי שנסגרה במיתון. יש לי עדיין מלאי מצומצם שלא הצלחתי למכור אותו, והנה הוא מתחיל להמכר.

מה קרה? כמו שאמרנו. מישהו (כאן הממשלה) נתנה לנו דחיפה בגב. דחפה אותנו החוצה מהתקיעות שלנו, והייתר קורה מעצמו.

אז המדינות באמת פעלו ברוח קיינסיאנית?

ובכן, למרבה הגיחוך, לא! מה שמצחיק הוא שארצות הברית התחילה לפעול קיינסיאנית עוד לפני קיינס. הניו דיל המפורסם: בניית סכרים, עבודות יזומות התחילו להניע את הכלכלה לפני שקיינס פרסם בכלל את הספר שלו. אז למה הוא חשוב? הוא חשוב, בראש ובראשונה, מפני שהוא נתן את הצידוק התאורטי לפעילות האינטואיטיבית הזאת. והשיטה הזו הפכה למגמה רווחת בעולם כולו.

ומה עוד עזר לצאת מהמיתון? לא נעים להגיד: המלחמה! מלחמת העולם הראשונה, כמו מלחמות אחרות היא תרופה אדירה למיתונים. קודם כל, יש קיצוץ אדיר בכמות המובטלים. סליחה על האכזריות והציניות, אבל הם פשוט מתים בשדות הקרב, וכבר יותר קל.

אבל העיקר הוא הייצור המוגבר הממשלתי, יצור הבטחון, ויצור המדים, ויצור אמצעי הלוחמה, וכל יתר הדברים שדרושים להפעלת מכונת המלחמה האדירה. והנה, יש התאוששות. המשק מתרומם.

אז מה? פתרנו את בעיית המיתונים?

ובכן, האם פתרנו סופית את בעיית המיתונים? לא בטוח בכלל! איך אומר הפתגם המעצבן? לכל שבת יש מוצאי שבת. כשהממשלה מדפיסה כספים כדי להניע את המשק, כשהממשלה שוכרת "מכספה" אנשים לעבודה, יש סיכוי סביר שהיא תשלם על כך. היא עלולה לשלם באינפלציה חריפה.

ולא רק עלולה. התקפות אינפלציוניות שטפו את העולם המערבי בשנות השבעים, והם היו מלוות במיתון והיוו אתגר לא פשוט למדיניות העולמית. יש טוענים שהאינפלציה הזאת והתוצאות שלה הם שגרמו לנשיא ארה"ב ניקסון לבטל את הקשר והעיגון של הדולר אל הזהב, דבר שהביא ליצירת רשת של שערי חליפין גמישה ופרועה שתורמת לחוסר היציבות העולמית בימינו.

אסכולה חדשה שנקראה "מוניטריסטים" בראשות מילטון פרידמן החלה להשמע. המוניטרסטים טענו שהממשלה יכולה להלחם באבטלה גם בלי התערבות. התערבות, הם טענו, היא שמביאה אינפלציה. והוויכוח הזה עדיין לא הסתיים.

שאלת הממשלה המתערבת והמזיזה את המשק עוד שנויה במחלוקת.

אבל לא רק בעיות כלכלה נטו עולות ממדיניות קיינסיאנית. יש כאן גם שאלות ערכיות ופוליטיות. ועל השאלות האלה ששואלים אנשים כגון הכלכלן האוסטרי פון האייק, בטור הבא.

ד"ר אושי שהם-קראוס, סוציולוג ופילוסוף של הכלכלה. מלמד בחוג למדע המדינה באוניברסיטת תל אביב ובבית הספר לכלכלה במכללה למנהל. הוא חוקר של מדינת הרווחה החדשה. ספרו "בודריאר וסימולקרת הכסף – על כסף, שוקי הון ומשברים פיננסיים" יצא לאחרונה לאור בהוצאת רסלינג. ניתן לפנות אליו במייל: ushik42@gmail.com