נשים רואות עולם: מסע מצולם בין תרבויות

בחיי פגשתי נשים רבות, בגובה שונה, במשקל שונה, בבגדים שונים, בהשכלה שונה, ובמבט שונה. בכולן ראיתי את האדם, והתמקדתי ביופיין, אהבתן ומסירותן.

במסעותיי בעולם אני מתחברת לנשים בקלות. גם כאשר אין לנו שפת דיבור משותפת (כי אני לא יודעת לדבר בשפה המקומית והן לא יודעות אנגלית) אנו מנהלות שיחות. המקומיות סקרניות להכיר את עולמי, שואלות לגבי גילי, ואני עונה באצבעות או בכתיבת מספרים על החול ושואלת אותן לגילן; אנו שואלות לגבי ילדים (תנועת עריסה) וגילם, וכך לגבי נישואין, תעסוקה ועוד.

כשנסעתי לבקר את האינדיאנים במחוז נאוקן שבפטגוניה ארגנטינה, המדריך המקומי השאיר אותי לבד עם הנשים לכמה שעות. כשחזר הוא היה מופתע כמה פרטים הן ידעו עלי ואני עליהן. בפפואה גינאה החדשה הוזמנתי על ידי מקומי לכפרו, שם נשארתי עם הנשים והילדים כשהוא נסע לעיר לעבודתו. עשרה ימים חייתי עם הנשים, הלכתי איתן לעבוד בגינות הירק, בחנתי את הטיפול המשותף בילדים, הערכתי את הדאגה ומסירותן למשפחה.

כתבה זו מוקדשת לנשים היפות שפגשתי, שקיבלו אותי באהבה, ואיפשרו לי הצצה לעולמן.

גולה טיבטית במקלאודגאנג', מועצה אזורית דהרמסלה, הודו, שהשתתפה בחגיגת יום ההולדת של הדלאי לאמה

אישה טמילית נושאת קנים על ראשה, באזור נוארה אליה, סרי לנקה

אישה טורקיה באנטליה, טורקיה

צעירה טמילית נושאת עלי-תה קטופים למפעל, נוארה אליה, סרי לנקה‏ (צילום: אפרת נקש)

1

2

3

4

5

6

7

בכל העולם, הילד צמוד לגוף אמו

פגשתי נשים עובדות, מטפלות במשפחה, מסדרות את הבית, דואגות, מסייעות, ברגישות, נעימות, חמימות ועדינות.

יש מקומות שבהם אין אפשרות להשתמש בעגלות לילדים, שם פגשתי רעיונות יצירתיים לשאת את הילדים: יש הקושרות את הילד על הגב באמצעות צעיף גדול; אחרות מניחות את הילד בתוך סל הקשור ברצועה על המצח. הנשים נושאות עמן את התינוקות לכל מקום, לעבודתן בשדה וגם כשהן עובדות בבית. התרגשתי כשחשבתי על החום שחש הילד צמוד לגוף אמו.

פגשתי נשים שיופיין הפנימי קורן, בגדיהן צבעוניים, מראן מוקפד ואסתטי, מתקשטות, וחיוכן מאיר את פניהן.

את התינוק הנישא ע"י אימו בתוך סל נשיאה הקשור ברצועה על המצח, פגשתי בדאורלי, נפאל, בטרק הקומבו לאוורסט

אישה מהשבט ההררי יאו בכפר פו דון תן, לאוס

יש מקומות בהם לפריטים המקשטים את הלבוש והשיער יש משמעות דתית או תרבותית. אין זו התגנדרות או התרברבות, אלא התכוונות והקדשה.

אחת הדוגמאות היא של אבני הטורקיז והחרוזים המעטרים את שיערן של הטיבטיות (והטיבטים), שלשילובם בשיער יש משמעות דתית מסורתית. הקעקוע על פניהן של הנשים בתופי, בפפואה גינאה החדשה, מעיד על אומץ, משמעת, שליטה עצמית ומתן כבוד לאחרים.

טיבטית ששערה ארוג בשתי וערב, במסלול עולי הרגל. להסה, טיבט

פגשתי נשים שמעניקות אהבה, מסורות, מחוייבות, מחייכות, מכבדות, אכפתיות וקשובות.

הטקסים והפסטיבלים הם חגיגה לעיניים ולנשמה. אל הפסטיבל מתלווה אווירת חג, והנשים מתלבשות במיטב מחלצותיהן. בטקסים ובפסטיבלים הנשים מקפידות על פרטי הלבוש, האיפור והסמלים המסורתיים. הן שרות, רוקדות, מנגנות בכלי נגינה, משתתפות בתחרויות, ומפגינות את נשיותן בצורה מלאת חן.

שחקנית בלבוש טקסי בפסטיבל הנאדאם, צצרלג, מונגוליה 

צעירה מקושטת בפסטיבל טילי הבמבוק בכפר נא מאי, לאוס

לסיכום, פגשתי נשים אמיצות, מלאות חיים, חמות, ומעוררות השראה.

• אפרת נקש היא מאמנת אישית וצלמת. לאתר צילום הטבע שלה