עוד לא מיצינו איתו את הדין
ג'יימס דין כבר מזמן לא איתנו, אבל לרגל יום הולדתו ה-80, ניסינו לדמיין אותו כאן בינינו בקולנוע העכשווי ולהבין עד כמה אנחנו מתגעגעים למורד שמת צעיר כל כך. גם היום, דין רודף - אותנו
אם ג'יימס דין לא היה נהרג ב-1955 בתאונת דרכים מטופשת במכונית הפורש שלו כשהיה בן 24, הוא היה חוגג היום (ג') 80 להולדתו. המורד האהוב ביותר בתרבות הפופולארית של ארצות הברית טבע את חותמו בשלושה סרטים בסך הכל - "קדמת עדן", "מרד הנעורים" ו"ענק" - אי שם בשנות ה-50, עם מבט מיוסר ובלורית שיער שהפכו אותו למודל חיקוי כה גדול. אפילו אלביס בכבודו ובעצמו הודה שהעריץ אותו.
דין ב"מרד הנעורים" (1955)
דין התאים בדיוק למודל הכוכבות ההוליוודי: קריירה שנוסקת במהירות ועומדת לא רק על משחק, אלא גם על שמועות על רומנים, חיי לילה סוערים וזהות מינית מעורפלת. מבטו הקשוח והתנהגותו האימפולסיבית מחפים על נפש רגישה, הם החומרים שכולם אוהבים לאהוב.
דין ב"ענק" מ-1956 (הסרט יצא אחרי מותו)
היטשטשות הגבולות בין הדמות שגילם בחייו לדמות שגילם בקולנוע הפכו אותו לאגדה. מותו נשמע כמו משהו שהיה עשוי לקרות בקלות גם לג'ים, הדמות ששיחק ב"מרד הנעורים". אין לדעת לאן היתה מגיעה הקריירה של דין אם היה ממשיך לחיות עד ימינו. אבל אפשר להעלות בדמיון תפקידים אפשריים להם היינו להקים אותו.
לוק סקייווקר, "מלחמת הכוכבים"
כבודו של מארק האמיל במקומו מונח, כלומר, קבור בדיוק בתוך טרילוגיית מלחמת הכוכבים הראשונה של ג'ורג' לוקאס בהם כיכב כגיבור לוק סקייווקר. הבחור הרכרוכי משהו לא ממש נראה כמו אחד שיודע להשתמש בהנחיותיו הטובות של "הכוח", ולהניף את חרב האור שלו כמו שצריך, אלא בעיקר מתמחה בלהתבכיין, ולצפות שדברים גרועים יקרו.
לוק ואבא דארת' ויידר ב"האימפריה מכה שנית"
דין לא חי כדי לראות את אלק גינס הופך לאובי וואן, אבל הספיק לקבל עצה מהמנטור הדגול. כשהציג עצמו בפני השחקן הבריטי הדגול והשוויץ במכונית הפורש החדשה שרכש, אמר לו גינס שהמכונית נראית לו זדונית, ושאם לא ייפטר ממנה, הוא ימות תוך שבוע. ואכן, כך בדיוק קרה.
אולי אם דין היה טורח להקשיב לעצות הטובות של גינס, הוא היה זוכה לשחק לצידו, ולהצטרף להאן סולו, פרינסס ליאה וצ'ובקה כג'דיי משודרג - התקווה החדשה של ברית המורדים. בניגוד אליו מדובר במורדים עם מטרה.
בנג'מין ווילארד, "אפוקליפסה עכשיו"
מרטין שין הצעיר והמסוקס משחק ב"אפוקליפסה עכשיו" של פרנסיס פורד קופולה את המפקד הצעיר, בנג'מין ווילארד, שנקרא להשיב מהג'ונגלים של ויאטנם את הקולונל המשוגע. לא שחסר משהו לשין (שגילם בעצמו דמות שמחקה את ג'יימס דין ב"שבילי הזעם" של טרנס מאליק), אבל מפתה לחשוב על דין מתרוצץ בסבך עם צבעי מלחמה על פניו. שין, דין - מה זה משנה.
שין וברנדו כווילארד וקורץ ב"אפוקליפסה עכשיו"
במציאות, דין התחמק מגיוס לשירות צבאי כאשר הצהיר שהוא הומוסקסואל (בזמנו הנטייה המינית נחשבה למחלת נפש). הוא מעולם לא ציין בפירוש אם היה מדובר בווידוי כנה, או בשקר נוח כדי לא ללבוש מדים. בכל מקרה, לא זה היה מקור הבעיות המשפחתיות של דין, שהתייתם מאימו בגיל 9, לא הסתדר עם אביו, שמעולם לא קיבל את החלטת בנו להיות שחקן.
הוא אימץ לעצמו תחליף בדמותו של מרלון ברנדו ששימש לו מודל לחיקוי והערצה. הבעיה היא שאפילו ברנדו אבחן במפגש חטוף ביניהם, שדין כסובל מבעיות רגשיות והציע שיפנה לטיפול פסיכיאטרי. לו רק היו נפגשים שם ביער, היו התפקידים מתהפכים: ברנדו כקולונל קורץ שהשתבשה דעתו, ודין כווילארד, שהגיע עד הלום כדי לשכנעו לפרוש מממלכת הטירוף שלו בדרך לבית המרגוע, או הקבר.
לאונרדו דיקפריו, כל התפקידים
ברגע הראשון זה אולי נשמע מופרך, אבל אם חושבים על זה קצת, אין כמעט תפקיד שדיקפריו גילם שג'יימס דין לא היה יכול לשפר. דיקפריו בתחילת דרכו נכנס לאותה נישה של דין - צעיר יפה תואר ומוכשר, שיודע לשלב הבעות פנים של כאב קיומי עם אלמנטים נוספים שמצטרפים לכדי משחק משובח, יחד עם התחושה שהוא לוקח את עצמו קצת יותר מדי ברצינות.
דומים, אין מה להגיד: דיקפריו ודין (צילום: GettyImages, MCT)
החל ב"יומן נעורים", "רומיאו ויוליה", "החוף", "תפוס אותי אם תוכל", דרך אפוסים כמו "כנופיות ניו יורק" ו"הטייס", וכלה בסרטיו האחרונים כמו "שאטר איילנד" ו"התחלה" - בכולם אפשר לדמיין את המבע של דין, קשוח ואפל יותר מהחבר הבלונדיני של בר.
דיקפריו ב"הטייס". מתגרד ללא מטרה
דין היה מצליח במקומות בהם דיקפריו נכשל: כשהוא היה צריך להיראות מאיים, הוא היה מסוגל לעשות זאת באופן הרבה יותר אמין, בגלל אותו מוניטין וחיבה למרוצי מכוניות ושאר פעלולים שפיתח.
ג'יימס בלארד, "קראש"
מצד אחד זה הסרט "קראש" כמו נתפר למידותיו של דין. מצד שני, יכול להיות שהספר משנות ה-70 עליו התבסס הסרט של דיוויד קרוננברג מ-1996, לא היה נכתב, לולא דין היה מת מלכתחילה. בחלקו הראשון של הסרט מגלה ג'יימס בלארד, המגולם על ידי ג'יימס ספיידר, אנשים עם חיבה מינית מטרידה לכל הקשור בתאונות דרכים קטלניות.
שיחזור תאונת הדרכים של דין בסרט "קראש"
הוא נחשף לכך בין היתר דרך מופע עם אנשי פעלולים משוגעים לדבר, שמשחזרים תאונות דרכים בהן מפורסמים אהובים מצאו את מותם, כשהידועה בהן היא התאונה של ג'יימס דין. בדיעבד, התברר שדין לא נסע במהירות מופרזת בעת התאונה עצמה, אם כי הוא כן קיבל דו"ח תנועה על מהירות שעות ספורות לפני התרחשותה. עדיין, קשה להתנער מההרגשה שדין נהנה לחיות על הקצה ולסכן את עצמו.
דין על ההגה. מירוץ אל המוות (צילום: GettyImages)
ב"קראש" הוא היה זוכה להיכנס לתפקיד הרואי פחות, ומלוכלך יותר, מלא בסודות מרושעים, מעניין יותר מהדמויות ששיחק בחייו. גם סיפורו של המכונאי הגרמני של דין, שישב לצידו בתאונה הקטלנית נשמע כלקוח מתוך הסרט. המכונאי שקע בדיכאון וניסה להתאבד כמה פעמים, עד שבסופו של דבר נהרג ב-1981 בתאונת דרכים כמובן. קשה שלא לשים לב, שבלארד, ספיידר ודין חולקים את אותו שם פרטי - ג'יימס. שלא לדבר על כך שמודל הרכב בו נהרג דין – פורש ספיידר.
וולט קובלסקי, "גראן טורינו"
לא מדובר בניסיון הפיכה שנועד להוריד את קלינט איסטווד מכסאו. כוכב מערבונים שהפך לבמאי ושחקן שמפגין הבנה קולנועית בעלת רגישות מרשימה, רק יכול לגרום לתהות מה היה קורה לדין אילו היה שורד את התאונה. בדרך כלל נעים לזכור אותו כמי שמת צעיר ונאה, האם ההילה שלו היתה נשארת גם כזקן הוליוודי? אנחנו מעדיפים לחשוב שהיה מחבק את גילו המבוגר וקמטיו, וממציא את עצמו כגיבור אמריקני מחדש, גם בשנותיו המבוגרות - כמו איסטווד.
איסטווד ב"גראן טורינו". דין היה עושה זאת יותר טוב?
ב"גראן טורינו" מ-2008 הציג איסטווד את הגיבור האמריקני הבודד - מישהו שלכאורה עבר זמנו ושמילא את החלל שתבוכו בזעם וגזענות, אך שבסופו של דבר עדיין מצליח לפעול עלינו את פעולתו ולרגש, גם כשימי תהילתו עברו. בדין תמיד היה זעם עצור, והוא אמר שעבודת השחקן היא העבודה הבודדה ביותר בעולם. הוא היה נהנה מ"גראן טורינו".
ואם לא "גראן טורינו", אז אולי לפחות נוכל לחלום שמאט דיימון, שמגלם מדיום רדוף ב"מכאן והלאה" החדש של איסטווד, יעשה לכולנו טובה ויעלה את דין מן האוב. או שנידרש להסתפק בדמותו בגילומו של ג'יימס פרנקו בסרט על חייו ב-2001. כך או כך, היום כבר לא מייצרים אגדות כאלו בהוליווד.
לפנייה לכתב/ת 
