אפלק ודיימון: איומים השניים מן האחד
התגעגעתם? ובכן, לא פרשנו. לרגל חזרתו, המדור מפנק אתכם במנת ארס כפולה עם מאט דיימון ובן אפלק, להם נקרא: עצרו הכל, וצאו כבר לחופשה - ביחד או לחוד, אבל ארוכה ככל האפשר
בן אפלק ומאט דיימון, כמו דוד ויהונתן, צריכים לפרוש בצוותא, ממש כפי שהבליחו יחד אל מסכי הקולנוע בשנות ה-90. הם התחילו יפה, אבל מאז, משהו בפנים של שניהם פשוט הפך למאוס מנשוא.
אפלק בן ה-38, ודיימון בן ה-40, התוודעו אחד לשני במפגשים משפחתיים (השניים חולקים איזה דוד משותף) ושיתפו פעולה בצעירותם בסדרת הטלוויזיה "The Voyage of Mimi" ב-1984. בהמשך דרכם הם גם עברו לגור יחד כשהם חולקים את דירתם עם האח הקטן של בן, קייסי אפלק, אליו עוד נחזור בהמשך.
נועדו אחד לשני. אפלק ודיימון (צילום: MCT)
כשדיימון קיבל תפקיד ראשי ב-"School Ties" ב-1992, הצליח אפלק להידחק בעקבותיו. הוא עשה זאת לבד ובגדול ב"אומץ תחת אש" ב-1996,
בעוד שאפלק נשאר מאחור ולוהק בעיקר לתפקידי הבריון המגודל. ממורמרים מחוסר הפרגון, כתבו תסריט בעצמם, תפור למידותיהם - כזה שיוכלו להראות באמצעותו מה הם שווים באמת
עם קצת עזרה מהבמאי והחבר קווין סמית', שתמיד שמח לתת לשניים לשחק אצלו, וידע לנצל את הכישורים שלהם היטב (כמו למשל כצמד המלאכים הכושלים ב"דוגמה" מ-1999), הצליחו השניים למצוא חברת הפקה שתיתן להם לעשות עם הסרט "סיפורו של וויל האנטינג" מה שבא להם, תחת בימויו של גאס ואן סנט.
דיימון ואפלק עושים זאת בגדול ב"סיפורו של וויל האנטינג"
ואכן, "סיפורו של וויל האנטינג" שיצא ב-1997, היה לסיפור הצלחה מוצדק שהשניים גרפו עבורו אוסקר על תסריט, והפכו בעקבותיו לכוכבים של ממש. הבעיה היחידה היא, שבחירות הסרטים שלהם מאז הוכיחו שהם כנראה לא כאלה חכמים כמו שחשבנו, בטח לא כמו האנטינג אותו גילם דיימון.
בן חורג
אפלק למשל פרץ סוף סוף בתפקידים מרכזיים, אבל רק בסרטי מיינסטרים משמימים עד גרועים: מ"ארמגדון" הדביק מ-1998, דרך סרטי מלחמה בומבסטיים אך לא ממש מעניינים כמו "פרל הארבור" ו"כל הפחדים כולם", וגם בכמה סרטים שזיכו אותו בפרסי הראזי – הניתנים על משחק מחריד במיוחד.
אפלק ולופז ב"Gigli"
ב-2003 הוא זכה בפרס הנ"ל על משחקו ב"Paycheck" של ג'ון וו וכן על הסרט "Gigli" בו שיתף פעולה עם ג'ניפר לופז שהיתה מאורסת לו בזמנו. השופטים הגדילו לעשות ובחרו בשניים יחד כזוג הגרוע ביותר על המסך, וגם כל אחד לחוד, כשחקנים גרועים בפני עצמם.
ב-2004 השניים מצאו עצמם מתחרים על תפקיד גיבור העל העיוור ב"דרדוויל", אולם אפלק יצא כמנצח הגדול - בדו קרב על התפקיד וגם בפרס הראזי, בו זכה שוב ושוב. ב-2006 הבליח אפלק עם סרט טוב למדיי, "הוליווד לאנד" בו גילם את ג'ורג' ריבס, השחקן ששיחק את סופרמן בסדרת הטלוויזיה ונרצח.
מי מאחורי המסיכה ב"דרדוויל"? אפלק
פרט לחריגה הקטנה הזו, אפלק הקפיד להמשיך לעשות שטויות על המסך, ומחוצה לו (להיות נשוי לג'ניפר גארנר זה עוד בסדר, אבל ג'יי לו?), ונדמה שדיימון ממש מתאמץ להדביק אותו, כדי שגם הוא יוכל להיחשב לשחקן גרוע ובלתי נסבל. למרות שעברו יותר מעשר שנים מאז "וויל האנטינג", ההצלחה של השניים מאז עלתה להם לראש והיא מגיעה לידי ביטוי בחיוך זחוח וחזה נפוח, שאי אפשר לסבול כמעט אף פעם.
מאט בדרך למטה
אחרי "וויל האנטינג", דיימון קיבל גם הוא אינספור הצעות, והלך על סרט מלחמה שובר לב, אבל בעיקר מעיק: "להציל את טוראי ריאן" בו גילם כמובן את ריאן. דיימון אמר בעצמו בשלב מאוחר יותר שמי שסחב את הסרט על כתפיו היה טום הנקס, ושעבודתו שלו היתה יחסית לא מורגשת בסרט.
האיש בעל אלף הפרצופים. דיימון ב"כשרון של מר ריפלי"
יש משהו בפנים של דיימון, שפשוט לא מצליחות להיחרט בזיכרון, לא משנה באיזה סרט הוא משחק, למעט הדמות המעולה שגילם ב"הכישרון של מר ריפלי" מ-1999, שבו הצליח לגלם להפליא את תפקיד הנבל. במחשבה שנייה, אולי לא מדובר בהישג גדול כל כך, בכל זאת, מדובר במישהו שגונב את זהותם של אנשים אחרים.
ב-2002 דיימון שיחק לצד האח של בן, קייסי, בסרט "ג'רי" בבימויו של ואן סנט. גם כאן דיימון כתב את התסריט, הסוריאליסטי משהו, והוכיח חד משמעית שהוא חזק יותר ככותב, מאשר כשחקן - במיוחד לצד אפלק הצעיר, שבאופן איטי אבל בטוח מתחיל להאפיל על השניים ברמת המשחק והשערוריות.
דיימון והאפלק האחר ב"ג'רי"
למרות, או כנראה בגלל פרצופו הבלתי זכיר, דיימון לוהק לתפקידו של הסוכן בעל הזהות הנעלמת ג'ייסון בורן בטרילוגיית הסרטים עליו בתחילת שנות ה-2000. את התפקיד הזה עשה באופן סביר יחסית, אך שוב, לא מאוד מעניין. במקביל הוא שיחק בטרילוגיית סרטי אושן, לצד כוכבים כמו קלוני ובראד פיט, ואמר בעצמו שהם אלו שזכורים יותר משלושת הסרטים האלו, ולא הוא.
דיימון לא הצליח להרשים גם בסרט הסטלנים "יורוטריפ" ב-2004, וגם לא ב"השתולים" של מרטין סקורסזה מ-2006. בסרט המוערך יתר על המידה, הדבר המסעיר היחיד שדיימון הצליח לעשות כשגילם את קולין, היה להביא לתשומת לב הצופים את העובדה שהוא ומארק וולברג נראים בדיוק אותו דבר. זאת כמובן אם נתעלם מהעובדה שוולברג משחק טוב יותר ויהיר פחות, והשיניים שלו לא נראות כאילו שהן עשויות מפלסטיק.
הכשרון של מר ג'ייסון בורן. דיימון ב"זהות כפולה"
אולי בהשראת וולברג ב"לילות בוגי", דיימון ציין בעבר שהוא היה רוצה לעשות סרט פורנו, אבל כזה שהפורנו המורכב שמתרחש בו נובע מאופיין של הדמויות עצמן. אלא שקשה לדמיין במאי שיעשה את פעולת ההתאבדות של ליהוק דיימון (או אפלק, לצורך העניין) המלאכותי כל כך לסרט ארוטי, הוא פשוט לא יהיה מסוגל להתאים לתפקיד כזה.
טובים בבדיחות על עצמם
בשנתיים האחרונות התביית על דיימון קלינט איסטווד. לא ברור מה חשב לעצמו הבמאי המוכשר כשליהק את דיימון, שמצליח להיות מעייף ובעיקר בכיין בתור שחקן רוגבי דרום אפריקני ב"אינוויקטוס" (2009) או כמדיום שלא מסוגל להתמודד עם כישוריו ב"מכאן והלאה" שמציג בימים אלה בבתי הקולנוע. ההסבר היחיד הוא שאיסטווד נהנה ללהק מישהו צעיר וחתיך, עכשיו כשהוא לא משחק בעצמו, בגלל כל הקמטים.
רוגבי לא לבכיינים. דיימון ב"איוויקטוס"
את פניו המעיקות של אפלק אפשר לראות ב"קומפני מן", בו הוא לא מצליח לעורר אמפתיה כמובטל, וגם ב"גנב עירוני" הקצת יותר מוצלח - אולי דווקא כי את הסרט הזה אפלק ביים, ותפר תפקיד שיתאים בדיוק למידותיו, ולא אינץ' אחד יותר.
אפלק ב"גנב עירוני". אולי תישאר במאי?
לרגע התעוררה תקווה שאפלק הבין את הרמז כשבחר לביים את אחיו קייסי בסרט "Gone Baby Gone" ב-2007, אבל בן אוהב לראות את עצמו יותר מדי. הוא עתיד לשחק בפרויקט הבא של הבמאי טרנס מאליק "עץ החיים". בואו נקווה שלא יצליח לחרב לגמרי את עבודת הבמאי, שמוציא סרט אחד כל שבע שנים בממוצע. את דיימון נראה בקרוב גם ב"אומץ אמיתי" של האחים כהן, אבל כנראה שלא נזכור אותו, כי הוא משחק שוב לצד מישהו גדול ומוצלח ממנו - ג'ף ברידג'ס במקרה הזה.
אולי אם יבינו איפה טמון כוחם האמיתי - יעשו שני החברים טובה לכולנו, וישבו לכתוב ולביים סרטים בהם ישמרו את מקומם מחוץ למסך ולא עליו. אם אפשר, שיכתבו משהו לקייסי אפלק ו-וולברג יחד, כדי שנוכל ליהנות מכישרון וכריזמה אמיתיים.
ובינתיים, נותר לנו להתרווח וליהנות מכישור נוסף שלהם: האופן המצוין בו הם נראים טוב בכל פרודיה אפשרית, החל מסאות' פארק, דרך "טים אמריקה", וכלה כצעצועי מין עבור שרה סילברמן וג'ימי קימל. הם הרבה יותר מוצלחים בתור בדיחות של אחרים.
לפנייה לכתב/ת 
