צבא מחוזק, מנהיגות קשוחה. ימי אשכנזי
מי שתכנן את "טקסי הפרידה" מהרמטכ"ל ה-19, שזכו לביקורת בצה"ל ומחוצה לו, רצה להזכיר לציבור את העובדות שנשכחו בגלל מסמך הרפז, סאגת גלנט והבוץ מכיוון אהוד ברק: גבי אשכנזי שיפר דרמטית את צה"ל, שיקם את כושר ההרתעה ואת אמון הציבור. על המפקד ששאף למצוינות וניטרל התנגדות
בניגוד לתדמית שיש לו בצבא ובתקשורת, גבי אשכנזי הוא אדם פגיע. אפילו פגיע מאוד. הסכסוך המתוקשר עם שר הביטחון, אהוד ברק, על הסתעפויותיו גבה ממנו מחיר נפשי לא קל. אבל הרמטכ"ל אשכנזי מקפיד עד הרגע האחרון על כבוד המשרה שהוא נושא, ולכן נזהר שלא להחצין את תסכוליו האישיים. זו הסיבה שהציבור אינו מודע לכעס שיש לו, בין השאר, על הזובור הציבורי שעבר מי שהיה אמור לרשת אותו, האלוף יואב גלנט.
אי אפשר לחשוד באשכנזי שהוא רוחש חיבה רבה לגלנט, אבל גם הוא מתקומם על ביזויו של לוחם ומפקד עתיר זכויות. בעיקר מרגיזה אותו העובדה שדווקא בימיו האחרונים בתפקיד מתייחסים התקשורת והציבור לתפקודו ולהישגיו כרמטכ"ל כמובנים מאליהם ומתמקדים בנבירה בפרשיות מסמך הרפז, הסאגה של גלנט ובמטעני הבוץ שמטיח בו מפעם לפעם שר הביטחון. מקורביו בצבא, פוליטיקאים וסתם אזרחים מבינים היטב - ומצדיקים - את תסכולו זה של אשכנזי. לכן ארגנו לו מסע טקסי פרידה חסר תקדים בהיקפו שאמורה לפצותו על מה שהחסירה התקשורת.
בתרגיל שריון. מביט לעבר התפקיד הבא? (צילום: דובר צה"ל)
העובדות מדברות בעד עצמן. מאז הוצב אשכנזי בראש הצבא על-ידי שר הביטחון, עמיר פרץ, בפברואר 2007 נרשם שיפור דרמטי כמעט בכל תחומי העשייה של צה"ל: ההתכוננות והמוכנות לעימותים צבאיים עתידיים מכל הסוגים ובכלל זה הגנת העורף האזרחי, מיצוי מיטבי של כוח האדם בסדיר ובמילואים שמעמידה החברה בישראל לרשות הצבא וניצול היתרון הטכנולוגי של מדינת ישראל לשיפור יכולות האש המדויקת מהאוויר ומהקרקע, התמרון ביבשה ואיסוף המודיעין.
כמעט אוטוריטרי
לצד העשייה הפיזית, הקדיש הרמטכ"ל אשכנזי זמן ותשומת לב מיוחדת להיבטים הערכיים של פעילות הצבא. החל בהטמעת ערך החתירה למגע, עבור לניסוח פקודות בלשון בהירה ומובנת לכל וכלה בדרישה חסרת פשרות לדיווח אמת. אשכנזי גם הבין עד כמה חמור האיום הנשקף ממתקפת הדה-לגיטמציה המתנהלת נגדנו בזירה הבינלאומית, והכין את צה"ל להתמודדות ערכית ומשפטית גם בזירה "רכה" זו. בנוסף לכך הייתה לאשכנזי תרומה אישית חשובה ליכולתו של צה"ל לקבל סיוע ולשתף פעולה עם צבאות וגורמי ביטחון זרים בארה"ב, אירופה ובמדינות האזור.
המבצעים שתוכננו והתנהלו תחת פיקודו של אשכנזי היו מוצלחים ברובם המכריע. בראשם מבצע "עופרת יצוקה", ואם להאמין לדיווחי התקשורת הבינלאומית, גם השמדת המתקן הגרעיני בסוריה (בלי להצית מלחמה כוללת), ועוד עשרות מבצעים אחרים של היחידות המובחרות של צה"ל שרובם לא פורסמו. מבצעים אלה התנהלו נגד חמאס וחיזבאללה באופן שיש בו כדי להשפיע על תוצאות המלחמה הבאה. בלשכתו של אשכנזי מונחות לא מעט אבנים קטנות ומזכרות אוטנטיות אחרות ממקומות רחוקים מאד שהכוחות הללו הביאו עמם בשובם.
לצד ההצלחות רואה עצמו אשכנזי אחראי מתוקף תפקידו לפחות לחלק מהליקויים והמחדלים בפרשת עצירת המשט הטורקי. הוא גם סבור כי אפשר היה לסיים אחרת ובתוצאה הרבה פחות מזיקה מבחינה בינלאומית את מבצע "עופרת יצוקה" אם הממשלה, בעיקר אולמרט וציפי ליבני, היו מקבלים את דעתו ואת דעת שר הביטחון ומקצרים את המבצע.
אין חולק על כך שסגנון מנהיגותו של אשכנזי הוא קשוח, כמעט אוטוריטרי. יש לא מעט בכירים בצה"ל המותחים עליו בשל כך ביקורת קשה. לטענתם, יצר אשכנזי אווירה שאינה סובלת התנגדות עיקשת מדי לדעותיו, מונעת פלורליזם חשיבתי ומתגמלת יסמנים. "בצילו של גבי גדל דור של מפקדים מרובעים ודוגמטיים בכל הרמות", אמר עליו לא מכבר קצין בכיר ועתיר מעללים. אבל גם הוא מודה כי אשכנזי ידע כבר בתחילת הדרך לברור במהירות בין טפל לעיקר, לגבש סדר עדיפויות ולהטמיע אותו באופן שגרם למהפך מהיר בצבא ובאיכות המקצועית של המפקדים בכל הרמות.
אשכנזי קבע כי הצבא צריך להימצא באחד משני המצבים: התכוננות למלחמה או מלחמה. הוא גם קבע כי הצבא, בעיקר צבא היבשה, צריך להחזיר לעצמו את הכשירות להילחם במלחמה קונבנציונלית מול צבאות סדירים ועליה לבנות יכולות נוספות ושיטות פעולה הדרושים למלחמה תת-קונבנציונלית מול טרור וגרילה ולמלחמה על-קונבנציונלית מול איום הגרעין והכימי. משתי קביעות אלה נגזרו כל השאר; תוכנית האימונים המואצת שבמהלכה כל עוצבה או יחידה תרגלה כמה פעמים ובאש חיה את חלקה בתכניות המבצעיות של צה"ל. כך גם בחיל האוויר ובחיל הים.
פעם היה שיתוף פעולה (צילום: אריאל חרמוני, משרד הביטחון)
במקביל, הושלמו מלאים עבור תרחיש של מלחמה כוללת ביותר מזירה אחת. לשם כך פרקו ספינות רבות שהגיעו מארה"ב מטעני ענק של חימוש מונחה מדויק וציוד אחר שהובאו ארצה, אם ישירות לצה"ל ואם כהצבת חירום של הצבא האמריקני בשטח מדינת ישראל. גם מחסני החירום של יחידות המילואים שודרגו ויושמה שיטה מדויקת למדידת כשירות היחידות למלחמה. אשכנזי גם הורה על ניסוח תורת הפעלה חדשה לצבא.
שינויים אלה, סבור כעת הרמטכ"ל היוצא, מחייבים הגדלת סדר הכוחות של צה"ל כדי שיוכל להתמודד בשתים או שלוש חזיתות ולהאיץ הקמת גדר הגבול בדרום. האפשרות שכלי שיט צבאיים ישראלים לא יוכלו לעבור בתעלת סואץ מחייבת גם חשיבה מחודשת ואולי גם הצטיידות בכלי שיט שיאפשרו לחיל הים לפעול במהירות לסיכול הברחות הנשק.
כבוד ואיבה בין הלשכות
צריך להדגיש: אשכנזי ומטהו לא התחילו מאפס. הלקחים שהפיק המטכ"ל של דן חלוץ וסגנו קפלינסקי מקלקולי מלחמת לבנון השנייה היו התשתית שאפשרה לאשכנזי ולמטהו הטרי להתחיל לרוץ מיד כשקיבלו אחריות. את מסקנות ועדת וינוגרד אימץ אשכנזי בצורה סלקטיבית. הוא גם חשב שהוועדה הגזימה בביקורתה על צה"ל. נדבך חשוב נוסף היה שיתוף הפעולה הטוב והענייני וההסכמה ששררו בין שר הביטחון ברק לבין אשכנזי לפחות בשנתיים הראשונות לכהונתו כרמטכ"ל. אשכנזי כיבד ועדיין מכבד את שיקול דעתו ותפישותיו האסטרטגיות של ברק. שר הביטחון כיבד ועודנו מכבד את כושר הביצוע, את החדות המקצועית, את המנהיגות של אשכנזי ואת יכולתו של גבי לקשור אליו אנשים וציבורים, ולא לאבדם בדרך. להערכתי, תכונה זו של אשכנזי היא גם הסיבה העיקרית לאיבה בנוסח קין והבל שברק רוחש לו.
שניהם מסכימים ביניהם כמעט בכל נושא מבצעי ואסטרטגי מרכזי. החל בתפישה הגורסת שצריך לשאוף לקצר למינימום את משך הלחימה מול האיום תלול המסלול מרגע שפרץ העימות. הם גם סבורים שאי-אפשר למגר במחי מערכה אחת ארגוני טרור וגרילה. הכרעה של חיזבאללה וחמאס משמעותה החלשתם בצורה משמעותית וגביית מחיר מהם באופן שירתיע אותם מלפעול נגדנו במשך שנים. שניהם סבורים כי במלחמה סדורה צריך לשאוף לניצחון במשמעותו המסורתית, על אדמת האויב. לשניהם מיוחסת הדעה שלפיה נכון להתכונן למצב שבו תידרש ישראל לפעול נגד תוכנית הגרעין, אך אין ביניהם תמימות דעים בדבר הנסיבות והתנאים שראוי שישראל תפעל.
אשכנזי סבור כנראה, כמו ראש המוסד לשעבר, מאיר דגן, וראש השב"כ, יובל דיסקין, כי מבצע צריך להיות המוצא האחרון. ברק, שלו מיוחסת עמדה אקטיביסטית יותר, ואשכנזי - משוכנעים גם שצריך לעשות מאמץ ניכר להשיג הסדר שלום עם הפלסטינים ועם סוריה.
לכן חבל ששני אנשים מוכשרים אלה המסכימים ביניהם כמעט בכל עניין עיקרי הניחו לשיקולי אגו ולמקורבים לסכסך ביניהם. לזכותו של אשכנזי ייאמר שהוא ניסה כמה פעמים לשכנע את שר הביטחון ברק לצאת מהסחרור שאליו נקלעו שניהם. ברק התעלם. לחובתו של אשכנזי ייאמר שהוא נגרר למה שנראה כהתנהגות לא-לויאלית ולא אתית כלפי שר הביטחון וכלפי גלנט בפרשת המסמך המזויף שהמאכער הרפז העביר ללשכתו. בעניין זה צריך לחכות לדו"ח המבקר שיתפרסם בעוד כמה שבועות לפני שחורצים דעה.
סוף דבר. אורזים בלשכה (צילום: מור גל, "במחנה")
כושר ההרתעה תוגבר
אבל בכל אלה אין כדי לעמעם שתי עובדות ששתיהן הן תוצר ישיר של מעשיו ומנהיגותו של אשכנזי כרמטכ"ל: האחת - כושר ההרתעה של צה"ל ומדינת ישראל תוחזק ותוגבר בצורה משמעותית. כתוצאה מכך אנו נהנים כבר כמה שנים מרגיעה ויציבות יחסיים בגבולות. השנייה - שוקם אמון הציבור בצה"ל, במפקדיו וביכולותיו. כתוצאה ישירה מכך גברו מאוד המוטיבציה לגיוס והמוטיבציה של הלוחמים בסדיר ובמילואים. כך גם החוסן הלאומי ויכולת העמידה של העורף במלחמה הבאה.
אף על-פי כן יש במערכת הביטחון וגם בצבא לא מעט שמרימים גבה לנוכח מה שהם מכנים בסרקזם "פסטיבל הפרידה" של הרמטכ"ל ה-19 של צה"ל. כמה מהם מייחסים למארגני הטקסים כוונה להניח תשתית לעתידו של אשכנזי במערכת הפוליטית. נשיא המדינה, שמעון פרס, קלע כנראה השבוע לדעתו של הרוב כשאמר לאשכנזי את שבחו בפניו: "הכרתי את כל 18 הרמטכ"לים שקדמו לך... אתה אחד הטובים יותר שהיו".
לפנייה לכתב/ת 
