וינשטיין וברק מסתתרים "מאחורי סינר נשותיהם"

שתי פרשות מככבות בתקשורת בתקופה האחרונה, שעוסקות בהעסקת עובדים זרים ללא רישיון בבתי בכירים. נילי פריאל ואביבה וינשטיין העסיקו עובדים זרים בעבודות משק הבית שלהן. האם באמת אתם חושבים כי מישהו מאמין כי את העסקת העובדים הזרים ביצעו נשות הבכירים - הן ורק הן, "מאחורי גבו" של הבכיר ומבלי שזה ידע מה קורה בביתו הוא? כנראה שלא - אבל לבכירים זה לא משנה.

העסקת עובדים זרים שלא כחוק הינה נגע רע בנוף שוק העבודה בישראל. מלבד הפגיעה בזכותם של ישראלים ועובדים זרים חוקיים להיות מועסקים ולהתפרנס בכבוד, היא גם פוגעת בזכויות רבות של העובדים הזרים המועסקים, על-פי רוב, בתנאי

 העסקה גרועים ובלתי חוקיים. ממשלת ישראל פועלת למיגור התופעה באמצעות קמפיינים נרחבים בכל אמצעי התקשורת, באכיפה (ככל הנראה סלקטיבית) ובנקיטת צעדים קשים כנגד השוהים הבלתי חוקיים.

אך, בעוד היד האחת פועלת היד השנייה מטשטשת. כבוד השר ברק וכבוד היועץ המשפטי לממשלה וינשטיין הינם חלק בלתי נפרד ממשלת ישראל וחתומים על מדיניותה. גלגול העיניים לשמיים ו"הקרבת" האשה נראה שהפך לנורמה שלטונית בישראל על מנת לטשטש את מעורבות הבכיר ובעל השררה בעבירה שהממשלה פועלת בנחרצות לקעקעה ולהוקיעה.

גם הבעל אחראי

בניגוד לחלק מהמצגים שניסו אותם בכירים ליצור הרי שהמצב המשפטי הינו ברור וקל להבנה. על מנת להעסיק עובד זר יש צורך בהיתר עבודה והעסקה כדין. בדיקת תקפות ההיתר וקיום החוק אינם סבוכים ואף לא דורשים מיומנות מיוחדת. טענת "טעות" או "חוסר הבנה" הינה, לכל הפחות, תירוץ בדיעבד.

למען הסר כל ספק, האחריות הפלילית על העסקת עובדים זרים באופן בלתי חוקי, הינה על מעסיקיו. במקרה של העסקת עובד משק-בית הרי שמעסיקיו הינם בעלי הבית ולא נחלתה הבלעדית של מחציתם, הנשית כמובן. ולמרות זאת, כנגד שני אישי הציבור רמי המעלה, לא יפתחו הליכים כנגד שר הביטחון אהוד ברק או נגד היועץ-המשפטי לממשלה יהודה וינשטיין.

נראה כי לדעת רשויות האכיפה כבוד השר וכבוד היועמ"ש לא גרו בבתיהם, לא נהנו מהניקיון והסדר ולא נהנו מעלויות ההעסקה הנמוכות יחסית של העובדים הזרים. העבירות לא התבצעו בביתם, בתשלום מחשבונם ובהסכמתם המלאה, ולו בשתיקה.

בישראל של 2011 נראה כי עדיין ה"אשה הקטנה" היא המנהלת את משק הבית, ב"בורות" ו"חוסר הבנה" של "כל החוקים המסובכים האלו", כנראה לאור "קלות דעתה" וללא שיתוף הבעל ה"מאמין" כי ביתו מנוקה במטה קסמים ו"אינו מעורב" בענייני משק הבית.

כיצד מצופה מאדם שאינו יודע מה מתרחש בביתו לעמוד בראש מערכת כלשהי ולהובילה? כיצד אנו מסכימים למכבסת המילים ועיוות החוק וגבולות האחריות ביחס למנהיגנו? כנראה שהתשובה לכך הינה שכחברה שכחנו, לפעמים, איך להתבייש. מצב זה הינו עלבון לשוויון והשמת החוק לשחוק.

אכיפה סלקטיבית

ניקוי היועמ"ש וינשטיין והשר ברק מהאחריות להעסקת העובדים הזרים בביתם, תוך הטלת כל האחריות על כתפי פריאל וגברת וינשטיין, גם אם בהסכמתן המלאה לקחת את כל האחריות על עצמן, מדיפה ריח רע של אכיפה סלקטיבית, עצימת עין ואפילו מתן טובות הנאה לבעלי השררה שלא לומר היעדר כל נורמה מנהיגותית.

הסתתרותם "מאחורי סינר נשותיהם" תוך התנערות מוחלטת מהקורה בביתם משאירה תחושה קשה של אי-נעימות, חוקית ומוסרית.

ב-1977 כאשר התגלה חשבון הדולרים של אשת ראש הממשלה, גב' לאה רבין ז"ל, לקח ראש הממשלה דאז, יצחק רבין ז"ל, אחריות והתפטר. ניזכר כי כמו גם חשבונות הדולרים בזמנם וגם העסקת העובדים הזרים במשק בית בזמננו הינן עבירות שעל-פי רוב מוטל קנס מנהלי בלבד ולא מוגשים כתבי אישום.

כמוהו גם הרמטכ"ל המיועד בני גנץ והאלוף יואב גלנט אשר לא הסתתרו מאחורי נשותיהם ולקחו אחריות מלאה ואישית, כל אחד בטעותו ובעבירות קנס מינהלי גם הם, קבל עם ועדה ובאופן מעורר כבוד.

כנראה שהימים של לקיחת אחריות, הובלה ואי-תליית כל אשם בקורבן מזדמן חלפו עברו להם - ואיתם ערכים כמו מנהיגות, דוגמה אישית וכיבוד שלטון החוק.

עו"ד רם א. גמליאל, מקים והעורך הראשי של אתר האינטרנט Legal-Rights.co.il