"איך אפשר להתמודד לבד עם 35 ילדים בגן?"

אלימות גואה בחברה, עומס וצפיפות בלתי נסבלים בגני הילדים, היעדר סייעות והורים לא מעורבים. אלו כנראה הסיבות המובילות לכך שיותר גננות נאלצות להתמודד כיום עם אלימות של ילדים כלפיהן. ביום שישי יושבתו הגנים בירושלים ובסביבתה למשך שעה, והלימודים יתחילו ב-9:00 בבוקר, לאחר ששתי גננות הותקפו בידי ילדים. באחד המקרים, ילד בן 4 תקף גננת ושבר את אפה ובמקרה השני, גרם ילד לזעזוע מוח.

• תומכים במאבק הגננות? הגיבו בעמוד הפייסבוק של ynet
  

לצערן של הגננות, משרד החינוך החליט לתקוף דווקא את פעולות המחאה של הסתדרות המורים, וטוען שהמאבק מונע משיקולים פוליטיים: "התנהלות הסתדרות המורים מופקרת ומן הסתם, מושפעת משיקולי בחירות", נאמר בתגובת המשרד. "מדובר בהשבתה פרטיזנית, בלתי לגיטימית ושאין לה ביסוס במשפט העבודה. יש לטפל ברצינות ומתוך החומרה הראויה במקרי אלימות, כפי שעושה מערכת החינוך. אין כל מקום לפגוע באלפי ילדים ומשפחות. יצוין, כי במקרה זה מדובר בילד בגן ילדים של החינוך המיוחד. שכר ינוכה משכרן של הגננות שישבתו".

בקרב הגננות ניכרת התמיכה במהלך, מתוך רצון להעלות את הסוגיה על סדר היום הציבורי ולחייב טיפול בה. י', גננת בעלת ותק של 25 שנה ממרכז הארץ, מספרת כי הילדים תוקפניים יותר ואלימים יותר כיום. "לצערי, בשנים האחרונות, אנחנו בהחלט רואים עלייה מדאיגה באירועי האלימות מצד ילדי הגן, שבאה לידי ביטוי גם בניבולי פה ובדיבור גסויות וגם באלימות פיזית כלפי חבריהם לגן והצוות החינוכי.

"הגננות מנסות לחנך, אבל הן חסרות אונים" (צילום המחשה: ויז'ואל/פוטוס) 

"אי אפשר להתעלם מכך שהילדים הקטנים חשופים היום לאלימות גם בטלוויזיה וגם במשחקים במחשב, והתכנים הללו בהחלט משפיעים עליהם גם בהתנהגות היומיומית. כאשר ילד בן 4 אומר לחבר שלו 'אם לא תיתן לי את המשחק עכשיו, תראה מה אני אעשה לך', אז זה אומר שהמצב שלנו גרוע מאוד", אומרת הגננת הוותיקה.

ג', גננת מהצפון, מטילה זרקור על בעיה מבנית קשה, המשליכה על היכולת של הגננות להתמודד כראוי עם המצב. לדבריה, גננת אחת וסייעת אחת אינן יכולות להשתלט על 35 ילדים בגן.

"הגננות מצדן מנסות לחנך את הילדים וללמד אותם שאסור להרביץ ולקלל, אבל הבעיה שהן חסרות אונים, כי הן לא מסוגלות להתמודד לבדן עם 35 ילדים בגן".

החינוך של הילדים מתחיל בבית, ולדעת הגננת מהצפון, כאשר ההורים נוקטים בחינוך מתירני ולא מציבים גבולות, "הילדים מרגישים שמגיע להם הכל. אם ילד מכה את ההורה שלו בבית והאב במקום לכעוס עליו עושה מזה בדיחה, אז הילד לומד שמותר לו להרביץ גם לילדים בגן".

רוב הילדים בגילאים הרכים לא מודעים להשלכות של המעשים האלימים שלהם, אומרת ר', גננת מהמרכז: "אני בטוחה שהאלימות לא מגיעה ממקום רע, אלא מתסכול והתפרצות רגעית שעלולה להיגמר באסון. מהניסיון שלי עולה שהבנים הם הרבה יותר תוססים ואגרסיביים מהבנות, הם מתקשים לדחות סיפוקים - וכאשר הם מתעצבנים הם מתחילים לדחוף, למשוך בשיער ואפילו לבעוט בחבר או בגננת". כאן נכנסת לתמונה הגננת, שחייבת להיות עירנית, ובמקרים בהם היא מזהה שילדים נוקטים באלימות באופן עקבי, היא צריכה לערב גורמי טיפול וייעוץ פסיכולוגי שייאבחנו את הילד ויבדקו אם הוא סובל מהפרעת קשב וריכוז או מבעיה אחרת.

ההורים לא מחנכים, הילד נותר בפעוטון

גם חנן דגן, מנכ"ל איחוד גני הילדים הפרטיים, טוען שבתנאים הללו הגננות לא מסוגלות ליצור תקשורת עם הילדים ולאתר בעיות מראש. "על פי הנתונים, כ-30% מהילדים סובלים מהפרעות קשב וריכוז, אך הבעיה שהמערכת לא מכשירה את הגננות לזהות ולטפל בילדים ה'בעייתיים' ולרוב הם מאותרים בגילאים מאוחרים. מדובר בילדים שניחנו לרוב במנת משכל גבוהה, אך לא יודעים לדחות סיפוקים - וכשלא מקדישים להם תשומת לב, או כשלא נותנים להם לשחק במשחק, הם מתחילים להתפרץ ולהשתולל בגן".

פרופ' רחל לוי-שיף מהמחלקה לפסיכולוגיה באוניברסיטת בר-אילן אומרת כי ילדים קטנים דווקא מודעים למעשיהם, אך חסך של הורות עלול לגרור בעיות התנהגות: "הבעיה היא שבמקרים רבים, בשל מחסור במסגרת משפחתית חינוכית, הילד לא יודע להבחין בין נורמות התנהגות הקובעות מה מותר ומה אסור בחברה". 

"ברגע שהורים שמים את הילדים בפעוטונים כבר בגיל 3 חודשים ולוקחים אותם הביתה בכל יום רק בשעות אחר הצהריים כשהם עייפים ומותשים, לאחר יום עבודה מפרך, אז התוצאה היא שהם נמצאים עם הילדים מעט מאוד ואין להם סבלנות להשקיע בהם ולחנך אותם. בנוסף, המחקרים מוכיחים שהילדים מחקים את ההתנהגות שהם לומדים בבית, ואם הם רואים את ההורים שלהם בבית מקללים וכועסים - גם הם יגדלו כילדים אלימים שלא מכבדים את הזולת".

• מי אחראי לאלימות הילדים? ההורים או הצפיפות בגנים והעובדה שאין די מטפלות וסייעות? סמנו והגיבו