אל תתנו לנו להשמין
מי שעד עכשיו ניזונו טוב בגלל שפע המזון הגולמי הזול, יאלצו בשל עליית המחירים לעבור למוצרים תעשייתיים - מפני שהמתועשים יהיו אטרקטיביים יותר מבחינת המחיר
אני זורקת את הברושורים המפתים כי אני כמעט לא קונה אוכל תעשייתי מעובד. אני לא מכניסה הביתה ופלים בשום טעם, לא צורכת עוגיות ביתיות תוצרת
סל הקניות שלי מורכב מקילוגרמים רבים של ירקות ופירות, קטניות, פסטה, אורז, קינואה וגריסים שמהן אני מכינה לי ולבני משפחתי מאכלים לא רעים. אני קונה את המוצרים הגולמיים ולא את המעובדים בגלל שתי סיבות, ראשית, המזון שלא עובר דרך מפעלי התעשייה זול בהרבה מן המזון המעובד. וחשוב יותר, הוא הרבה יותר בריא. כאשר אתה מכין במו עצמך את המזון שאתה צורך, אתה יודע בדיוק מה אכלת. אתה יודע בדיוק איזה חומרים משמרים ואיזה צבעי מאכל לא הכנסת לסיר.
אולי קל לזרוק לסיר שקית של מג'דרה מוכנה, עם שמץ מונוסודיום גלוטמט. יותר קל מאשר להשרות עדשים, לטגן בצל, להוסיף אורז, מים ותבלינים. זה קל יותר, לא הרבה יותר קל. אבל זה הרבה יותר טעים, הרבה הרבה יותר זול ובריא עשרות מונים.
יותר פשוט להגיש לשולחן סלט כרוב עשוי בתוך מיונז. מאשר לשטוף את הכרוב, לחתוך ולהוסיף מיונז בכמויות שלא מטביעות את הירק. אבל שוב, המחיר שמשלמים בכסף, קלוריות ובריאות על הארוחה הקלה, הוא מחיר שלא שווה את החיסכון בזמן ובעבודה.
כמו בארצות-הברית
לא מזמן ביקר בארצות-הברית ג'יימי אוליבר, השף העירום. הוא נחרד למראה הררי האדם המהלכים באמריקה שמעבר לים, והחליט ללמד את האמריקנים לאכול בריא. על מנת להראות לאימפריה של האנשים השמנים כמה התזונה שלהם לקוייה, הוא לקח שדרן רדיו לבית הלוויות והראה את המידות העצומות של ארונות הקבורה. רק הגודל של ארונות הקבורה הרחבים מאוד, שהזמנו
במיוחד כך שיתאימו למידות הענק, לימד את שדרן הרדיו הסקפטי כמה עמוקה ומושרשת היא בעיית התזונה התעשייתית, עתירת הסוכרים, הפחממות והשומנים.
לא קל לזכות בארצות-הברית בתזונה בריאה. מוצרי מזון מתועשים, מוקפאים או משומרים עולים סנטים בודדים (לא פעם תוכל למצוא בסופר בארצות-הברית מגש פיצה ענק ב-50 סנט). קופסאות שימורים עולות לפעמים ארבע בדולר. לעומתם, מחירי ירקות ופירות מרקיעים שחקים. לכן, דווקא המשפחות העניות, הן אלה שניזוקות מהזבל הזול והמשמין שיוצא מפסי הייצור של המפעלים.
הגברת מישל אובמה מטיפה ומעודדת שימוש במוצרים בסיסיים על חשבון המוצרים המתועשים. היא תוקפת את התזונה הלקויה של האמריקנים ודרך מתן דוגמה אישית, כמו גידול ירקות בגינת הבית הלבן, מנסה לגרום לאנשים להעדיף לעבוד קצת יותר קשה במטבח ולצרוך תזונה הרבה יותר בריאה.
מלחמת עולם ניטשת בעניין זה בין שרה פיילין למישל אובמה. פיילין גורסת שאין לשום ממשל הזכות להיכנס למקררים ולמזווים של האנשים ולנסות להשפיע על התזונה שלהם. גריסת ציפס מטוגן מקופסא מרשרשת כל היום, היא זכות שמוקנית לאזרח בחוקה של ארצות הברית.
ומה איתנו?
האמנם זה לא עניינה של המדינה מה אוכלים אזרחיה? עד לפני מספר שנים, מי שרצה לקנות בישראל מצרכי מזון בסיסיים: ירקות, פירות, קטניות, מוצרי חלב, בשר ופחמימות, יצא בזול. מחירי הירקות נעו בין שקל אחד לשניים. מחירי הפירות, למעט פירות אקזוטיים נעו בסביבות ארבעה שקלים.
היום, כרוב, זה שהיה הגיבור של אחד מתשדירי מערכת הבחירות בעבר, ועלה 99 אגורות, עולה בסביבות שבעה שקלים לקילוגרם. מחירי עגבניות ומלפפונים נעים בין שישה לעשרה שקלים. אפילו פירות ההדר עלו יותר ממדד המניות בבורסה. מחירי הביצים ומוצרי החלב עלו באופן ניכר על אף שתעשיית הביצים והחלב הופכת להיות יותר ויותר מתועשת, ומכאן שיותר זולה לייצור.
השאלה היא, כמה זמן ייקח עד שגם אנחנו נגיע למקום של ארצות הברית. העניים שעד עכשיו ניזונו טוב בגלל שפע המזון הגולמי הזול, יאלצו בלי ברירה לעבור למוצרים תעשייתיים מפני שהמתועשים יהיו אטרקטיביים יותר מבחינת המחיר.
זה תפקידה של המדינה לדאוג שמחירי האוכל הבסיסיים יהיו מחירים שווים לכל נפש. אם המדינה צריכה להוציא כסף על מנת לשמור את המחירים הנמוכים, עדיף לה שתעשה כן.
עדיף יותר מאשר להשקיע את הכסף הזה בעוד כמה שנים במערכת הבריאות שתהיה נאלצת לטפל בחולים קרבנות התזונה הלקויה. מצד שני, אם הממשלה כל כך שמנה. למה שאזרחיה יהיו רזים?
עדנה קנטי , הופעת יחיד "אהבה וצרות אחרות" ומחברת הספר "אהבות וצרות אחרות"
לפנייה לכתב/ת 
