מה ההבדל בין חרדים לאמנים?
רגע לפני ששוכחים מחוק האמנים המשתמטים, שנדחה על-ידי הכנסת, כדאי להסתכל על טענות המתנגדים. "הם תורמים למדינה בדרכם" ו"הפטור מעוגן בחוק" - הן בדיוק הסיבות לאי-גיוס האברכים. אז למה העליהום כלפיהם?
הכנסת דחתה את הצעת החוק שלפיה אמן שלא שירת בצה"ל אינו יכול להופיע באירוע הממומן מכספי המדינה. אין ספק שבקרב כמה וכמה אולפנים בתל אביב נשמעה אנחת רווחה. אוטוטו הנושא יורד מסדר היום, וכולם יכולים להמשיך בהכנות לביזנס השנתי בבמות של יום העצמאות.
אך רגע לפני שהעניין כולו הופך לגחמה חוקתית שסופה ידוע מראש, יש לקחים ששווה לגזור ולשמור עבור החברה הישראלית למודת הקרבות והמתחים. אחד מהם, הוא גל התמיכה העצום שקיבלו אותם אמנים "משתמטים". כזאת התגייסות מקיר לקיר לטובת מה שהפך בשנים האחרונות למוקד פופולרי להוקעת חרדים - זו תופעה חדשה ובהחלט מסקרנת.
על מה תקבלו חיבוק וצ'פחה?
אם במקרה פספסתם, כל טור וכל במה ב-24 השעות האחרונות הוקדשו למלחמה ב"מקרתיזם". כמו בהמנון, המוחים חזרו ושנו ביטויים נוסח "איפה הסובלנות?" "איפה ההערכה?" הפזמונאי חנן יובל כבר הפך אותנו מדמוקרטיה ל"פאשיזם נואל", וזאב נחמה, שכבר מזמן הפך את פגזי
התותחים לתותים - רמז בקדרות על "חוק אפל שמתאים למשטרים חשוכים".
גם נינט טייב פירסמה בעמוד הפייסבוק שלה את הסטטוס הבא: "אמנים שלא עשו צבא, באישורה ושחרורה המוחלט של מדינתנו, ראויים בדיוק כמו אמנים שכן, להשמיע את קולם". נו, אחרי מילים כאלה מה יש עוד להוסיף? אולי רק פרט קטן ושולי: גם החרדים המשתמטים משירות צבאי עושים זאת "באישורה ושחרורה המוחלט של המדינה". אבל במקרה הזה, החסות תחת כנפי החוק לא מגנה עליהם מעליהום ורדיפה ציבורית, ואם תהיתם, גם לא נינט.
הגדילה לעשות רוני ארדיטי, המנהלת האישית של לא אחר מאשר הזמר עברי לידר, שציינה בפאתוס, שכמה חבל שמעלים נושאים שכאלה במקום לטפל במחירי הדלק והמים. ובכלל, רק שתדעו, לדידה: "עברי לידר הוא אחד האמנים והיוצרים המובילים והחשובים בישראל. תרומתו לתרבות, לעשייה ולמוזיקה היא לאין שיעור". חבל שהטיעון הזה לא עובד כל כך טוב כשמדובר באברכים עם גמרא. אין ספק שבגזרת "המשתמטים", הפופולרי והתל-אביבי לוקח - ובגדול.
האמת? אני לא הייתי היחידה שצפתה בתופעה חסרת הפשר וההיגיון של הגנה היקפית שניתנה לזמרים המשתמטים. גם יוזם החוק בכבודו ובעצמו, ח"כ משה מוץ מטלון, הודה שאם עוברים מתקיפת חרדים לתקיפת אמנים - כמות החיבוקים והצ'פחות יורדת באופן דרסטי.
ובנוגע לתשובה לשאלה המתבקשת במה שונים "האמנים המשוחררים" מ"משוחררים" אחרים? פתאום מתקבלים טיעונים מגומגמים ועילגים. גם עכשיו לא ברור איך זה שכאשר מדובר באדם עם מיקרופון ביד, השתמטות נראית "ראויה יותר", ונישאת על גל אהדה ותמיכה ציבורית. לנינט פתרונים.
מבחן "תרומה למדינה"
נוכח האמור לעיל, על כורחך מגיעה המסקנה כי גם גיוס המוני של החרדים לצה"ל לא יביא ישועה וקבלה ציבורית. פה נלחמים במגרש כוחות אחרים, שההתייצבות בבקו"ם היא רק קצה הקרחון שלהם. השנאה והסלידה שטיפחו אנשי ציבור שונים לחרדים, מקורה במשהו אחר לחלוטין, רחוק מאוד מהטיעון השחוק של "השתתפות בנטל". כי הנה, ישנם כאלה שפטורים ממנו בעידודם וברכתם הנלהבת של אישי ציבור וקובעי דעת קהל. ובאורח פלא, "תרומה למדינה בדרכים אחרות" היא לא תירוץ חרדי
עלוב - אלא הבון טון של השיח הציבורי.
מה שבטוח הוא שהצביעות והדו-פרצופיות מתגלות כאן במלוא יופיין והדרן, וגם גלגל"צ ימשיך להכניס לרשימת הפלייליסט המהודקת והמבוצרת שלו אמנים שמדי זית זה לא בדיוק הטעם שלהם.
אין ספק שמטלון עלה פה על משהו. האברכים החרדים באמת לא שרים טוב כמו מרינה מקסימיליאן בלומין. הם לא מרגשים ומעוררי אמפתיה כעברי לידר, ובטח לא נראים טוב כמו בר רפאלי. כל שנותר הוא לקבוע: במלחמת התרבויות הזו, אלילי התרבות הישראלים כבר מזמן נצחו.
והשתמטות? זה משהו של חרדים, לא?
לפנייה לכתב/ת 
