ברית הזיגזוגיות
ההבהרה שהוסיף הרב עובדיה יוסף לפסיקה על אישור הגיורים, מלמדת יותר מכל על התלות של ש"ס ברבנים האשכנזים, גם 27 שנים אחרי ייסוד המפלגה - באישורם, כמובן
מידי פעם מופיעה בעמודים האחוריים של העיתון ידיעה המדווחת שהשבוע צפוי להתקיים אירוע נדיר במיוחד, שבו ניתן יהיה לצפות במחזה מרהיב, כאשר בשמי הארץ יופיע גשם של מטאורים. בכל ידיעה שכזו מסבירים האסטרונומים שתופעה דומה צפויה להתרחש שוב רק בעוד כמה עשרות שנים. אבל בפועל, כמעט בכל שנה ניתן לראות בשמי הארץ גשם של מטאורים שקורה פעם בעשרות שנים.
גם הפגנות החרדים מתנהלות בצורה דומה. מידי זמן מה מוצאים ראשי הציבור החרדי מקרה שלדעתם שובר את כל הכלים, ובעקבותיו מבטיחים לנו הפגנת ענק שכמותה עוד לא ראינו, כשכל הפגנה שכזו מתהדרת בתואר "אם כל ההפגנות". בפועל, הפגנות שכאלו אינן מחזה נדיר, והן חוזרות על עצמן פעמים רבות מסיבות שונות. אך נדמה שההפגנה שהייתה צפויה להתקיים השבוע אכן הייתה אמורה לספק מחזה שטרם ראינו.
בעוד שבעבר הפגנות מסוג זה היו מכוונות כלפי מוסדות המדינה, ובראשם מערכת המשפט - הפעם הופנתה ההפגנה נגד הרב עובדיה יוסף, בעקבות פסיקתו המכשירה את גיורי צה"ל. הכוונה לקיים הפגנה שכזו, ובעיקר ביטולה בעקבות חזרתו של הרב עובדיה מפסיקתו המקורית - מהווה הזדמנות מעניינת לבחון את התמורות שחלו במפלגת ש"ס לאורך שנות קיומה.
תלויים באשכנזים
למשך מספר ימים נראה היה שאותה מפלגה, שבשעת הקמתה לפני 27 שנים ביקשה לכך אישור מגדולי הפוסקים האשכנזים -
לא מפחדת היום להתייצב אל מול הציבור הליטאי ללא רגשי נחיתות. ראינו כיצד אנשי ש"ס נחושים להשיב מלחמה, תוך שהם מאיימים על הפסקת ההכרה בכשרות העדה החרדית, ובדיקת תיקי רישום הנישואין של אנשי העדה.
כעת מתברר, שלצד צחצוח החרבות וההצהרות הלוחמניות, פעלו גורמים בתוך ש"ס ומחוצה לה כדי למנוע את ההפגנה המתוכננת. נראה שרגשי הנחיתות אל מול הפוסקים האשכנזים טבועים כל-כך עמוק בזהותם של אנשי ש"ס, עד שהם אינם מעיזים לעורר את חמתם של הפוסקים האשכנזים אפילו כשלצידם פוסק ברמתו של הרב עובדיה יוסף.
קשה להגיד שהזיגזוג בעמדתה של ש"ס ביחס למשבר הגיור, מפתיע. רק לפני חודשיים וחצי יצאו אנשי ש"ס בהתקפה פרועה וחסרת רסן על ח"כ הרב חיים אמסלם, כשהם דרשו ממנו להחזיר את המנדט, הוקיעו אותו מן החברה ואפילו האשימו אותו בבצורת. ביטאון המפלגה אף יצא במהדורה חגיגית שהוקדשה כולה לרב אמסלם, תוך שהם משמיטים ממנו את תואר הרב ומצמידים לו תארים חלופיים כגון "אומלל, תלמיד סורר ומורה, בן בליעל, הליצן החדש".
חטאו הגדול של אמסלם היה, בין היתר, שקרא להקל בגיור חיילי צה"ל, והאשים את הנהגתה הרוחנית והפוליטית של התנועה בכך שהיא נוטשת את העמדות המתונות של חכמי המזרח, ומיישרת קן עם החרדים האשכנזים. ההתקפלות הנוכחית מוכיחה שוב עד כמה הוא צודק.
גיור כן, גיור לא
גם עמדתו של הרב עובדיה יוסף בנושא הגיור מזכירה יותר תנועת מטוטלת, מאשר משנה סדורה. בשנת 1976, בזמן שכיהן כרב הראשי לישראל, הופיע הרב עובדיה בפני ועדת הפנים של הכנסת ואמר: "בצבא רצו גושפנקא של ראש עדה, שכל הגיורים שהם עושים יהיו באחריותי, הסכמתי. איני רואה בזה דבר פרטיזני, אלא שליחות מההשגחה העליונה, ואם אני יכול לעזור לזולת – אני מרגיש שזה מחובתי לעם ולמדינה, ואיני עושה בזה טובה למישהו. אינני זוכר מקרה שלא פתרתי".
למרות זאת, לכל אורכו של משבר הגיור הנוכחי נמנע הרב יוסף מהצגת עמדה ברורה, ושמר על שתיקה רועמת, עד שזו נשברה בקול תרועה רמה לפני כחודש, כשבפסק דין נועז הוא הכשיר את גיורי חיילי צה"ל. כעת, נראה
ששוב חוזר בו הרב עובדיה מפסיקתו, בקביעה שאם ברגע הגיור לא הייתה כוונה אמיתית למתגייר לאמץ אורח חיים דתי - הוא לא יוכר כיהודי, דבר שלמעשה מונע הכרה בגיור מאחוז עיקרי מהמתגיירים בצה"ל.
על הפסיקה הספרדית בכלל, ועל מפלגת ש"ס בפרט, להפסיק לפזול כל הזמן לצדדים מתוך חשש מה יגידו האשכנזים. עליה לחזור לשורשים מהם צמחה ועליהם קמה, ולהציג עמדות ברורות בנושא הגיור, המבוססות על השקפה הלכתית מתונה, המאפיינת את חכמי המזרח. בינתיים נראה כי ש"ס משנה את עמדותיה שוב ושוב בהתאם לכיוון אליו נושבת הרוח, ונשארת נאמנה אך ורק לברית הזיגזוגיות.
- הכותב הוא דובר תנועת נאמני תורה ועבודה.
לפנייה לכתב/ת 
