בניין קרס על הישראלי, כשחבריו יצאו מהמכונית

הם למדו יחד באותה השכבה, ונסעו יחד לטיול בניו זילנד, אך ככל הנראה לא ישובו יחד. חשש כבד כי על 65 ההרוגים ברעש האדמה בניו זילנד, נמנה גם ישראלי, עופר מזרחי, בן 23 תושב קיבוץ מגל. את הבשורה המרה העבירו החברים ארצה בלילה. עם זאת, משפחתו לא קיבלה כל הודעה על גורלו מגורם רשמי.

רעידת האדמה בניו-זילנד - עדכונים אחרונים ב-ynet

• אסון בניו זילנד: לפחות 65 הרוגים ברעש אדמה
• "רעש האדמה - כמו ב-11 בספטמבר"
• "יש מתים באוטובוס". דקה אחר דקה בניו זילנד
• שלחה מייל למשפחה ביפן: "לכודה בבניין שקרס"
•  עדכונים שוטפים בפייסבוק של ynet
  

מיכל, שהיתה ביחד עם עופר בקרייסטצ'רץ', התקשרה למשפחתה וסיפרה שגוש בטון צנח על המכונית, "למזלם, הדלת האחורית של הרכב היתה פתוחה ומיד יצאו דרכה הבנות. גיא הצליח לשבור את שמשת החלון ולהיחלץ ואילו עופר נלכד בתוך הרכב ואת מצבו עדיין לא יודעים", סיפר אביה של מיכל, יוסי.

ארבעת המטיילים הישראלים בני אותה כיתה, בוגרי בית ספר האזורי "מעיין". גיא יורדן, עופר מזרחי ומיכל פריידמן, הם בני קיבוץ מגל ולירון שדות, היא בת מושב גן יאשיה בעמק חפר. הם חוו בעבר טרגדיה, כאשר בן כיתתם, עמית רובינזון, נהרג במבצע עופרת יצוקה. הלילה התרחש האסון הנוסף - הפעם הרחק מגבולות המדינה. הארבעה יצאו לטיול בניו זילנד. הם עצרו לקנות מצרכים במרכול, וכאשר פתחו בנסיעה, קרס עליהם גוש בטון.

הרכב בו היה עופר מזרחי (צילום רפרודוקציה: עידו ארז)

גיא יורדן ועופר מזרחי יצאו כבר לפני מספר חודשים לטייל באוסטרליה. רק לאחרונה הגיעו, במסגרת המשך טיולם, לניו זילנד. ביום ראשון נפגשו עם מיכל פריידמן ולירון שדות, שהמריאו רק ביום שישי מישראל. גיא ועופר חיכו בנמל התעופה בניו זילנד וקיבלו את פניהן באושר. "מדובר בחבר'ה מגובשים, חבר'ה שאוהבים מאוד אחד את השני והיו כל הזמן בקשר", סיפרו בני משפחתה של מיכל.

את הבשורה קיבלו בני משפחתה של מיכל לראשונה הלילה סמוך לשעה 2:00. האב, יוסי: "התקשרה אלינו אחותה של לירון, סיפרה שהיתה רעידת אדמה בעיר שבה נמצאים הילדים. מיד התחלנו לבדוק מה קורה. מאז, מיכל דיברה איתנו שלוש פעמים בטלפון. היא נשמעה נסערת ומבוהלת מאוד בטלפון. היא סיפרה לנו מה קרה להם בעקבות רעידת האדמה".

עופר מזרחי עם מיכל פריידמן וגיא יורדן (צילום רפרודוקציה: עידו ארז)

מלכה ויוסי, הוריה של מיכל, הוסיפו: "היה להם נס גדול, כך הבנו מדבריה של מיכל, שהם הצליחו לצאת מהרכב בחיים. ראינו בטלוויזיה את הרכב, אנחנו חושבים שזה הרכב בו הם היו. לפי המראה באמת היה להם מזל גדול שהם יצאו ממנו בחיים".

מאז הטלפון הראשון, לא עצמו בני המשפחה עין: "אנחנו בקשר רציף עם השגרירות, הבנו שהקונסול לא הגיע עדיין למקום האסון בגלל בעיות בשדה התעופה, הוא בדרך לשם ברכב. אמרנו לילדים שיסגרו את הטלפונים הסלולריים כדי שישמרו על הסוללות עד שהקונסול יגיע למקום והם יוכלו ליצור עימו קשר. הבנו ממיכל שריכזו אותם בפארק אחד גדול והרשויות

 במקום אמורות להביא אוטובוסים ולהוציא אותם מהעיר. הם עדיין נמצאים שם בסכנה וחוששים מרעידות משנה".

לפני כמה חודשים חזרה מיכל לארץ מטיול של עשרה חודשים בדרום אמריקה, "כשהיא הייתה בדרום אמריקה, דאגתי לה כל הזמן, חששתי שיקרה לה שם משהו. כשהיא נסעה לניו זילנד הייתי יותר רגועה כי מדובר במדינה מתקדמת ומפותחת. לא תיארתי לעצמי שזה מה שיקרה. כשדיברתי איתה בטלפון היא בכתה והייתה מבוהלת ואני בכיתי יחד איתה, הלוואי שיכולתי באותם רגעים לחבק אותה חזק אבל נתתי לה חיבוק דרך הטלפון. כל מה שאנחנו רוצים עכשיו זה שיגיעו הביתה בשלום כמה שיותר מהר שנוכל לחבק אותם חזק".