כך נעצור את הסחף האנטי-ישראלי

הדיון בכנסת אודות החלת החוק הישראלי ביהודה ושומרון נשמע מעט הזוי לפי התקשורת. עצם העלאת הרעיון מערער את כל התנהלות השיח התקשורתי: אם לפתע יהיה דין שווה לשני צידי הקו הירוק, מה נעשה ללא "מתנחלים"? את מי נאשים בעוולות כל העולם? איך נוכל לדבר על עוולות "המתנחלים" כשלא יהיו יותר "מתנחלים" אלא רק ישראלים? ובכלל, מה יאמר העולם על פעולה חד-צדדית שכזו? הרי זה הסוף שלנו מבחינת יחסים בינלאומיים...

אז זהו, שלהיפך. מזה שנים סובלת ישראל ממתקפה בלתי פוסקת של מדינות וארגונים שונים בעולם. הטענה הרווחת היא שהישיבה ביהודה ושומרון, האדמות היהודיות ההיסטוריות, היא זו שגורמת לשנאה העזה כלפינו בעולם. וכמו

 להוסיף שמן למדורה, הצהיר ראש הממשלה של הימין כי הוא בעד הקמת מדינה לפלסטינים... אם כך, שואל העולם ביושר: מדוע אתם ממשיכים לבנות שם? הרי זה כנראה לא שלכם...

כמו רבים בשמאל הישראלי, גם אני סבור כי מדובר במצב בלתי נסבל. בלתי אפשרי מבחינה מדינית להתקבע במצב שבו כמעט כל העולם מפנה נגדך אצבע מאשימה.

אבל בניגוד לדעה הרואה בנוכחות של יהודים ביהודה ושומרון את מקור כל הצרות, אני סבור כי ההפך הוא הנכון: העובדה כי מדינת ישראל טרם החילה את החוק הישראלי על יהודה ושומרון היא זו שיצרה ומוסיפה לתדלק את מחול השדים העולמי. אנחנו לא יכולים להתמודד מול החוק הבינלאומי כאשר אין תביעת בעלות או Claim for the land מהצד הישראלי אלא רק מהצד הערבי. נוכל להתחיל להתמודד עם הסוגיה רק כשאנחנו נאמין שהצדק איתנו - שהאדמה הטובה הזו שייכת לנו.

אל תחששו ממה יגידו?

אילו הייתה שכונת מנשיה - היום פארק צ'ארלס קלור בתל-אביב - נשארת תחת שלטון צבאי, מעמדה הבינלאומי היה מקביל ככל הנראה למעמד יצהר. מלחמת 1948 לא היתה ידידותית יותר ממלחמת 1967. ההבדל במעמד הבינלאומי טמון באחריות שלקחה המדינה על תושביה וכן - גם על מעשיה.

לפעמים צריך להיות אמיץ ולומר את האמת בבית, גם אם אינה נוחה לשכנים בשלב הראשון. חופש הביטוי קובע כי גם לרוב הישראלי קיימת זכות להתבטא ולא לחשוש כל הזמן מ"מה יגידו...". אחרי ההלם הראשוני נוכל להסביר לעולם את עמדתנו הרבה יותר טוב.

המצב האבסורדי, לפיו מדינת ישראל מיישבת את יהודה ושומרון במיטב בניה, אך נמנעת מלהגדיר את השטח באופן חד משמעי כשייך לה, הוא זה שהופך אותה למנודה בקהילה הבינלאומית. אילו תחליט כנסת ישראל להחיל את החוק הישראלי ביהודה ושומרון, ייתכן שתתקבלנה תגובות ראשוניות בלתי נעימות מרחבי העולם.

אבל אסטרטגית, התביעה של מדינה לבעלות על שטחי אדמתה תהיה הצעד הראשון בעצירת הסחף האנטי-ישראלי ברחבי העולם. החלטה כזו יכולה להיות תחילת ביסוס יחסים בינלאומיים שפויים, מכבדים, בגובה העיניים.

דוד טרטקובר, לא בדיוק אמן ימני, עיצב לפני מספר שנים כרזה של משאית ועליה קרוואן, ותחתיה הכיתוב "להחזיר את המתנחלים הביתה". גם אני חושב כי אנו צריכים "לחזור הביתה". אחרי שנים של יחס של "בנים חורגים" כדאי למדינה להתחיל להתגאות ביצירה האדירה שנוצרה במשך השנים ביישובינו, ולהרחיב את גבולות הבית מבחינה חוקית. ללא גמגום - חזרנו לכאן כדי להישאר, ואת זכויות הערבים החיים בקרבנו ננסה לפתור ולא לדחוק מעבר לחומה של שנאה.

שאול גולדשטיין, ראש מועצת גוש עציון