הקאמבק: הקבוצה של המדינה וזו מהתפוח הגדול
מכבי ת"א שחזרה השבוע את ימיה הגדולים ביותר, ניו יורק ניקס עשתה צעד ראשון באותו כיוון. רע לא יכול לצאת מזה. וגם: מי אשם במחדל לואיס פרננדז, איפה קובי בראיינט ומי זה בכלל קלאודיו ראניירי? המנצחים והמפסידים של השבוע
'בחזרה לעתיד' הוא מהסרטים האהובים עליי ומכונת זמן היא משאלת ליבי. השבוע, אירעו לא מעט מקרים שגרמו לי לחשוב שמא כבר לקחתי עליה נסיעה. אלה הם המנצחים והמפסידים של השבוע, בניחוח היסטורי.
המנצחים
המנצחת בניחוח היסטורי 1 - מכבי תל אביב
משהו ערער השבוע את בטחוני. "האם אני נמצא ב-2011?", שאלתי את עצמי. לפרקים האמנתי שאם אפתח את הטלוויזיה אראה תמונה בשחור לבן, או מקסימום בצבע דהוי כשברקע סאונד שידור מטלפון באיכות נוראית. כך מצטיירת לרבים הפעם האחרונה שבה עלתה מבעד המסך תופעה הקרויה - "מכבי תל אביב, הקבוצה של המדינה".
"הייתי מוכר את הכליה שלי כדי להשיג כרטיס", שמעתי מחבר, אוהד מכבי סולידי אבל לא מהפנאטים. תוסיפו לזה מחירים שנוסקים ל-2,000 שקל, הייפ מוגזם למשחק חשוב, אך לא מעבר לכך (כפי שהוכיח הניצחון של ריטאס על פנאתינייקוס), וכמובן, חזרת המושג 'יקיר המחלקה' כשהרמטכ"ל היוצא, גבי אשכנזי, שריין לעצמו מקום על הפרקט בהיכל לצד אהוד אולמרט.
יש שיגידו כי אין יותר מדי שוני בין הקבוצה הגדולה של אמצע העשור הקודם לנוכחית, אבל הוא קיים. בעוד אז היה מדובר בכישרונות של פעם ב-50 שנה (אנתוני פארקר, ניקולה וויצ'יץ'), או מנגד אנשים שיוצרים אנטגוניזם בציבור הרחב שאינו אוהד מכבי (שאראס, פיני גרשון), הפעם הסיפור הוא שונה.
דייויד בלאט הוא האחראי ליצירת קבוצה לא מוכשרת בצורה יוצאת דופן, אבל כזו שעושה כבוד למושג 'כדורסל'. הלחימה של פרקינס&פארגו, הדרך ארץ של המאמן, וגם השחקנים שסוף סוף (בינתיים) לא יוצרים שם רע למועדון, מזכירים יותר את הקבוצה הגדולה של מיקי&מוטי, מאשר הזחיחות והיהירות של שאראס&פיני.
אפשר להיות אוהד מכבי, או שונא מכבי, אבל הצהובים של 2011 גורמים, לפחות בינתיים, להוריד בפניהם את הכובע פעם אחת פעם. אל תתפלאו אם דייויד בלאט יהפוך גם למנצח הגדול של השנה, לא רק של השבוע.
המנצחת בניחוח היסטורי 2 - ניו יורק ניקס
אם כבר לקחנו סיבוב על מכונת הזמן עם ענייני מכבי ת"א, הגיעה לה לפתע גם הידיעה שהחזירה עטרה ליושנה ב'תפוח הגדול' - כרמלו אנתוני עבר לניו יורק - הניקס שוב מועמדים לאליפות.
ייתכן מאוד שהטרייד העצום שגם הביא לניו יורק את צ'ונסי בילאפס, לא היה בדיוק אופטימלי (ידידי יוני לב ארי ניתח זאת בהרחבה). אך קצת פחות נפח מתחת לסל, או מחסור בעמדה כזו או אחרת, או אם תחשבו שכרמלו אנתוני לא בדיוק מסוג השחקנים שמביאים אליפות - כל אלה רק שוליים לסיפור המרכזי.
הניקס היא קבוצת הכדורסל הפופולארית בגלובוס, ומשחקת בקודש הקודשים של הספורט. החזרה הצפויה שלה למרכז הכוח ב-NBA, היא הדבר המבורך ביותר שדייויד סטרן יכול היה לחלום עליו, בטח בעונה שהחלה בפגיעה תדמיתית עם המעבר של לברון ג'יימס למיאמי. חזרה אפשרית לשנות ה-90 העליזות ברחוב 34 במנהטן, היא מתנה לאוהדי הכדורסל באשר הם.
המנצח בניחוח היסטורי 3 - קובי בראיינט
"האיש שלא מסר לאף אחד", שוב הוכיח שהוא ראוי להיכלל בין עשרת הגדולים ביותר אי פעם. מי שבאמתחתו כבר חמש אליפויות (אחת פחות מג'ורדן), השיג MVP רביעי במשחק האולסטאר ושליטה בגיל 32 בליגה של צעירים. אין באמת תשובה אם בספר ההיסטוריה הוא יירשם לצידו, מעליו או מתחתיו של 'אלוהים', אבל אנחנו לפחות נוכל לומר דבר אחד - "חיינו בעידן קובי בראיינט".
המפסידים
חוב לקטאר, חוב לחברה - ההתאחדות לכדורגל
בין אם יישאר בתפקיד או לא, ההנחיה המפורשת של פיפ"א להתאחדות לכדורגל להפסיק לאלתר את העסקתו של לואיס פרננדז בשל חובו הכספי לקבוצה קטארית, מעלה שוב סוגיה הרת גורל - עד מתי ימשיכו לעשות צחוק על חשבוננו?
שפיגלר ופרננדז. ועדה שדומה לצוות כסת"ח של קוקטיילים (אורן אהרוני)
כשאני מדבר על חלטורה במקרה הנוכחי, אני חוזר הרבה אחורה, לוועדת האיתור המכובדת שהוקמה למציאת מחליף לדרור קשטן, בראשותו של גדול כדורגלני ישראלי, מוטל'ה שפיגלר. בניגוד גמור לשאר השירות הציבורי בישראל, בספורט ועדת איתור משולה לצוות כסת"ח של קוקטיילים, שמות מפוארים שנזרקים באוויר ואפס עשייה.
כמעט כל תפקיד מכובד במשק מתחיל עם הוצאת מכרז, אליו ניגשים מספר מועמדים. איש איש מציג את כישוריו והאנשים האמונים על ההחלטה, נוברים ומוצאים כל פיסת מידע קטנה כגדולה בעברו של המועמד. לא חסרים מקרים בהם נפסלו אנשי 'עילית' בגלל טעויות קטנות בהרבה מחוב של מאות אלפי דולרים.
אז איך בדיוק נעלמה מעיני הוועדה האפשרות לצירוף מקרים שכזה - שהצרפתי עבר על חוקי פיפ"א, וזו בתמורה עלולה לבקש להשעותו. עם כל מיליוני הדולרים ששולמו על חוזהו המנופח של פרננדז ותכף יירדו לטימיון, נדמה שהחוב הציבורי של הוועדה, עולה פי כמה על חובו של הצרפתי לקבוצה הקטארית.
החטא ועונשו - דרון וויליאמס
לפני כמה חודשים, העזתי לקרוא לרכז המוכשר הזה ה-MVP של הליגה. טעיתי. האיש ש'הצליח' לסלק את ג'רי סלואן מיוטה ג'אז אחרי 23 שנה, הפך עבורי לדמות שנויה במחלוקת, בלשון המעטה. אבל אל דאגה, הוא קיבל את העונש שלו עם 'גלות' לניו ג'רזי האומללה - לפחות שנתיים שלוש טובות של שממה ספורטיבית. תבלה.
המפסיד הנצחי - קלאודיו ראניירי
מי הפך אותו למאמן בכיר בכדורגל האירופי? האיש שנכשל כמעט בכל מקום בעשור האחרון ושהתואר המשמעותי האחרון שלו היה גביע ספרדי ב-1999, עשה זאת שוב כשפוטר מרומא, אחרי הקאמבק המדהים של גנואה מ-3:0 ל-3:4. מוסר השכל: שם סקסי, לא בהכרח הופך אותך למאמן מוצלח.
