אל תסתכל בכיפה, אלא בדיין
בכל פעם שמתכנסת הוועדה למינוי דיינים, ארגוני הנשים דורשים למנות יותר דתיים-לאומיים, בטענה שהם "יותר מחוברים למציאות הישראלית". מכתבי הרבנים מהתקופה האחרונה מוכיחים שזה לא ממש מדויק
אחד הטורים הראשונים שכתבתי כאן, היה בנושא גירושין. יומיים אחר כך, התקשר אליי דיין ירושלמי מוכר שסיפר לי כי הוא טרח להדפיס את הטור ולחלק אותו לזוגות בחדר ההמתנה, רגע לפני הגט. צעד הומוריסטי-הומאני, שנועד לסייע לזוגות העומדים בפני אחד הרגעים הקשים בחייהם לצלוח את המשוכה, ואם אפשר - בקצת הומור. אותו דיין הוא חרדי, ולפי גישת ארגוני הנשים, זה כשלבדו הופך אותו ללא ראוי.
מזה זמן מה התבססה לה בשקט ההנחה השגויה, כי רבנים מהציבור הדתי-לאומי מגלמים בדמותם את רוח "הנאורות ההלכתית". קשובים יותר לאוכלוסייה החילונית - ובכלל, מתונים. לא חס וחלילה "פאנטים קיצונים", כמו עמיתיהם החרדים. אבל מה לעשות שהמציאות לא עושה חסד עם הקביעה השרירותית הזו?
רק לפני חודשיים סערה הארץ כולה לאחר שרבנים בכירים בציונות הדתית פרסמו "קול קורא" שלא להשכיר דירות לאזרחים ערבים, וחשפו בכך נטיות גזעניות ואמירות מסוכנות לתדהמת אזרחי המדינה, שהתרגלו לראות בהם את סמל המתינות. גם בנושא הומוסקסואלים-דתיים מגלים חלק מ"בכירי הציונות הדתית" לא מעט נטיות הומופוביות. ואם לא די בכך - הנה שיגרה קבוצת רבנים, אף היא מקרב הציונות הדתית, מכתב תמיכה בנשיא לשעבר משה קצב, שכזכור הורשע באונס. איפה מתגלה כאן האהדה לקרבנות? היכן הרגישות לנשים הסובלות?
לצערי הרב יצא לי להשתתף בכמה דיונים שבהם "כיכבו" רבנים דתיים לאומים. להגיד לכם שהתרשמתי? האהדה לסיפורה הקשה של מסורבת גט לא הביאה אותם להשתמש באופציות העומדות לרשותם במסגרת החוק - ולכפות על הבעל גט. דווקא בבית הדין הרבני הגדול ראיתי את הראשון לציון, הרב שלמה עמאר (חרדי, מה לעשות?) עובד בשיטת הסנקציות. והוא לא היחיד.
הכיפה היא לא הסיפור
כל זאת ועוד לא מפריעים לשלל ארגוני הנשים להמשיך בעיוורון קדימה. לטעון שוב ושוב שהם-הם יביאו את הישועה לסבל המתמשך של בנות מינן בבית הדין הרבני. גם היום, לקראת הוועדה למינוי דיינים עומדת להתכנס, מתחיל מחדש מחול השדים סביב הנבחרים. ארגוני הנשים מאשימות את חבריה (ובצדק) ב"סגירת דילים". בהכנסת דיינים לפי מפתח מגזרי - ליטאים, ספרדים, חסידים ודתיים לאומיים. ואז, באותה נשימה ממש, הן משתתפות במשחק המכוער הזה באמצעות סלילת הדרך לקידום דיינים עם "הכיפה הנכונה". לא השחורה כמובן.
במקום לקבל החלטה אמיצה שלא להשתתף בתהליך השגוי הזה, הן הופכות לשחקניות ראשיות, ואין בנמצא אף אחת שתקום ותגיד
את המובן מאליו - שדיינים צריכים להיבחר על-פי כישורים ולא על-פי מפתח עדתי-דתי כזה או אחר.
זה הזמן לעדכן שהדיון בסוגיה כולה מצריך בדיקה לאומית מעמיקה. זה הזמן לבחון אפשרויות כמו הקמת גוף מבקר של דיינים בדימוס שיבדוק תלונות אתיות והלכתיות. ומעל הכול, לחשוף אחת ולתמיד, בלי משחקים מלוכלכים בארגז החול הפוליטי, איך וכיצד הופכות נשים בישראל הדמוקרטית לשבויות בידי בעליהם? אולי, כדאי לכוון לשם את המאמצים המושקעים - שלא בצדק - במלחמה בדיינים החרדים באשר הם.
לפנייה לכתב/ת 
