בחן את עצמך: האם אתה באמת ליברלי?
אתה תומך בדמוקרטיה קפיטליסטית, חופש הביטוי ומדיניות רווחה. זה לא אומר שאתה ליברלי. המשמעות המקובלת של פעם היתה אדם התומך באופן מלא בשוק חופשי ומתנגד למדינת רווחה ולהתערבות ממשלתית. תשאלו את תאצ'ר ורייגן
מושג שלגביו מתבלבלים בשנים האחרונות הוא המושג "ליברלי". ובכן, מיהו ליברל אמיתי? הרבה ישראלים שמזוהים פוליטית עם מפלגות כמו מפלגת העבודה ומרצ (שהורכבה גם ממפ"מ) יגדירו את עצמם כליברלים. אנשים כאלה תומכים בדמוקרטיה קפיטליסטית המאופיינת במדינת רווחה פעילה. הם סוציאל דמוקרטים והם תומכים בחופש הביטוי, בהחזרת שטחים, בחופש מיני (מתנגדים לאפליית הומוסקסואלים או טרנססקסואלי במקומות העבודה).
בקיצור, השמאלנים (כלכלית) המתונים של ימינו רואים בעצמם ליברלים. בכך הם שונים מן "השמרנים". והדבר נכון, אם אני לא טועה, גם בארצות הברית; דמוקרטים "ליברלים" מול רפובליקאים מסורתיים ושמרנים. אבל גם כאן יש היפוך משמעות.
זה כמובן לא הכל; ג'ון לוק וג'ון סטיוארט מיל - מאבות הליברליזם - דיברו גם על הזכות לחירות ועל הזכות לרכוש פרטי ועל טובת רוב בני האדם. אבל הדברים האלה שלובים זה בזה. כלכלן והוגה ליברלי - בהגדרה המקורית של המושג - היה האוסטרי, חתן פרס נובל פרידריך אוגוסט פון האייק.
אלת הצדק עיוורת
האייק עסק בעבודה מדעית כלכלית במשך שנים רבות, אבל חשיפתו לציבור הכללי קרתה בזכות הפרסום של ספרו "הדרך לשעבוד" (בעברית בהוצאת שלם בתרגום אהרון אמיר). הספר פורסם לראשונה לקראת אמצע שנות הארבעים הסוערות של המאה העשרים.
הימים האלה היו ימים קשים ומפחידים לכל שוחרי החברה הפתוחה. הנאציזם והפאשיזם עדיין סיכנו את אירופה והקומוניזם הפחיד לא פחות את העולם המערבי. זה הרקע לפרסום הספר של האייק וזה הרקע לפחדים שלו ולעמדותיו הפוליטיות.
ומה האופציות שמציג האייק מול פשיזם וקומוניזם? איך צריך לנהל את המדינה? ואיך צריך לנהל את המשק? האייק רואה כאן שתי אפשרויות. אפשרות אחת היא משטר שבו מעטים, חכמים ומוכשרים בעיני עצמם מנהלים את הכלכלה. אלה מחליטים את כל ההחלטות ומתערבים בפעילות של השוק, ולעומת זאת קיימת האפשרות של ניהול אוטומטי.
האייק מעדיף את הניהול האוטומטי. נסביר. ניהול אוטומטי (המושג כאן הוא שלי ולא של האייק) הוא ניהול ללא מגע יד אדם. ניהול שבו, למשל, השוק מתנהל מעצמו. למה הכוונה? לשוק הסמיתיאני כמובן. לאותה היד הנעלמה שעליה מדבר אדם סמית. מיליוני אנשים רציונליים פועלים כדי לקדם את עצמם ואת האינטרסים שלהם בתוך החברה האנושית. הם מחליטים החלטות סבירות, משווים מחירים, עובדים כשכדאי, מתבטלים כשלא משתלם לעבוד וקונים כשצריך ומתאים.
והשוק הזה פועל על פי מערכת של שוויי משקל אוטומטיים. ומה מוצא האייק במערכת הזאת? הוא אוהב בה את מה שאין בה. אין בה קבוצה קטנה של אנשים בעלי אינטרסים פרטיים שמקבלים החלטות בשביל כולם.
מה ששולט במערכת הזאת זה כלום. ומה שמאפשר בה התקדמות, ככה הוא יגיד, הם מזל וכישרון. והמערכת הזאת, האייק כותב בספר "הדרך לשיעבוד" היא עיוורת. עיוורת לאינטרסים. עיוורת לפרוטקציות. עיוורת לגורלות של אנשים. וזה יתרונה. היא לא מעדיפה. אלת הצדק של הקדמונים, האייק כותב, היתה גם היא עיוורת.
הלוטו של החיים
בואו נחשוב על הגרלת הלוטו. מה בעצם יש פה? ישנם, נניח, מיליון איש, שכל אחד מהם ממלא כרטיס בעשרה שקלים. מפעל הפיס מקבל עשרה מליון שקלים לקופתו. שמונה מליון שקלים הוא מחלק לזוכה הראשון (אני מפשט כמובן) ושני מליון הוא נותן לקהילה.
אז מה? האם אפשר להגיד שהיתה כאן חלוקה צודקת של הכסף? סוציליסטים (בדוגמא שלנו) יגידו שזה לא הוגן, שאולי צריך לחלק לעניים יותר או לנזקקים יותר ואולי לחולים, אבל המערכת של הלוטו פועלת על פי צדק עיוור. אם צדק הוא חלוקה שוויונית, אז בוודאי שהכסף חולק בצורה לא הוגנת. הרי אדם אחד לקח את כל הקופה.
אלא שכאן הצדק עולה מחוקי המשחק ולא מכללים מוסריים מופשטים. חוקי המשחק אומרים שיש שישה כדורים במכונה והם מוצאים ממנה באופן אקראי והאיש שבמזל ניחש את המספרים לוקח את כל הקופה.
אז מה?
האם האייק אומר שמה שטוב במשטר ליברלי של תחרות חופשית הוא שהצדק הוא שמעטים זוכים בכל הקופה? לא! בודאי שלא! האייק משווה בין העיוורון של משחק הלוטו לעיוורון של השוק.
הוא אומר משהו כזה: "כמו שבלוטו אין קבוצת אנשים שיושבת ומחליטה לפי כל מיני קריטריונים מי עומד לקבל את כל הקופה, ככה גם בשוק החופשי". בלוטו הצדק פועל על פי אקראיות ובשוק הוא פועל על פי חוקי התחרות החופשית והזכות לרכוש.
ומכאן, מי שיש לו מזל ויוזמה יוכל להצליח. אין פרוטקציות ואין אינטרסים מצומצמים. והסיכויים? האייק לא תמים. הוא יודע שלעני ולעשיר בחברה חופשית אין את אותם הסיכויים. בנו של העשיר למד משפטים ומנהל עסקים בהרווארד וסוחר עם חברות חוץ, ואילו בנו של העני למד קונדיטוריה בתיכון המקצועי ועובד בבית מלון במשכורת בסיסית. ובכל זאת האייק מעדיף את השיטה הזאת.
למרות שלעניים יש פחות מלעשירים, הרי בחברה חופשית ליברלית גורלם טוב יותר. פועל פשוט בארצות הברית חופשי לעצב את חייו יותר ממהנדס בברית המועצות הקומוניסטית. ככה חושב האייק.
בתקופתו של האייק שלט הפחד מהקומוניזם בכל אירופה המערבית ואחת הדרכים להתחרות בו היתה לפתח את מדינת הרווחה. השלטון הסוציאל דמוקרטי שאפיין את אירופה מאז תום מלחמת העולם השנייה, ההתערבות נוסח קיינס בכלכלה ומדינת הרווחה שיצר בווריג' ואפיינה את אירופה היתה, ככה האייק יגיד, הדרך הלא מוצלחת של מדינות אירופה להלחם באיום הקומוניסטי.
היא מושפעת יותר מדי מהשיטה הקומוניסטית. האייק שפרסם את ספרו בשנות ה-40 עוד זכה לראות בחייו את תלמידיו, מרגרט ת'אצ'ר ורונלד רייגן מנהלים את העולם ומשליטים את רעיונותיו. האם היה זה מפנה מוצלח?
ד"ר אושי שהם-קראוס, סוציולוג ופילוסוף של הכלכלה. מלמד בחוג למדע המדינה באוניברסיטת תל אביב ובבית הספר לכלכלה במכללה למנהל. הוא חוקר של מדינת הרווחה החדשה. ספרו "בודריאר וסימולקרת הכסף – על כסף, שוקי הון ומשברים פיננסיים" יצא לאחרונה לאור בהוצאת רסלינג. ניתן לפנות אליו במייל: ushik42@gmail.com
לפנייה לכתב/ת 
