בעלי ואני פתחנו במלחמה - על כרטיס האשראי
הוא אמר שבגלל המשכנתה על הדירה שאני שכנעתי אותו שנקנה, אני צריכה לצמצם בהוצאות שלי. ההפתעה הגיעה כשהוא נקט צעד קיצוני שבחיים לא הייתי מצפה לו ממנו
"את רצית לעבור דירה", טל מתיישב מולי על הספה בסלון ופותח בשיחה. זה בטח מוביל לכיוון מסוים אם הוא מתיישב, ויותר מזה, אם טל קם ממרום עולמו הממוחשב, מתחילה שיחה שעליי לקחת ברצינות.
"נכון", עניתי בצורה לא מחייבת.
"וקנינו את הדירה שרצית, עם גינה".
"נו?" אני מפנה כעת את מבטי אליו, ומשדרת תמימות מוחלטת.
"לא היינו חייבים לעבור ואת יודעת את זה. את שכנעת אותי. 'שכונה חדשה, צעירים'".
"לאן אתה מנסה להגיע?"
"להוצאות", הוא מכריז.
עכשיו שגיליתי את כיוון השיחה, אני יכולה לבנות מערך הגנתי. זה לא סוד גדול שטל כעוס על ההוצאות החודשיות שלי ושניתן למצוא את אותו כל יומיים באינטרנט בודק את מצב העו"ש והאשראי. אז אפשר לשמוע אותו קורא בקול גדול מהחדר, מבלי לקום ממקומו חלילה, "מה זה התשלום של 450 שקלים?" או "טלי, למה האשראי שלך כבר ב-2,000 אחרי חמישה ימים?"
אני מודה, בעלי היקר במעקב מושלם על ההוצאות החודשיות, בעוד אני מעט מופרעת בנושא. אני לא עושה את הקניות בסופר או מתדלקת, למעשה אין אף הוצאה שיורדת מחשבון האשראי שלי מלבד ההוצאות האישיות. לכן, בכל פעם שטל פונה אליי, יש לו "קייס" ברור.
"טלי, את מקשיבה?" הוא מעיר אותי מחלומותיי.
"אני איתך, אני לא מבינה מה אתה מנסה לומר", אני שואלת וממשיכה להתעסק במנוחה שלי על הספה אחרי יום עבודה.
"עשיתי חישובים כלכליים איך נסתדר עם משכנתה, וזה לא הולך להיות קל. לא נשאר הרבה כסף למותרות אחרי שהורדתי את כל ההוצאות הקבועות", הוא מתחיל עם המנטרה השבועית שלו.
"עשיתי כבר את החישובים האלו לפניך והכל בסדר".
טל אוהב להיות מעודכן, אבל בפועל, והוא מודה בזה, אני זו שעומדת מול הפקידה בבנק ומחשבת ריביות עדיפות, עושה חישוב כלכלי נוכחי ועתידי ואז מחליטה אם כדאי ללכת על מהלך מסוים או לא. ואם כן, אני מתלבשת על טל ומתחילה במסע מכירות. כך היה עם דירת הגן, המקסימה יש לציין, שקנינו לפני חודש.
"מעכשיו כל הוצאה שלך היא גם הוצאה שלי"
"אני רוצה שנקבע לך מכסה חודשית קבועה חדשה, הוא מכריז.
"מה רע במכסה שלי? לא חייבים לשנות אותה", אני מחזירה.
"אני מסביר לך שלא נסתדר, ואת תמיד עוברת אותה".
וואו, טל מתחיל במתקפה, הוא כעוס. המכסה החודשית מיועדת ליציאות שלי עם החברות, קניות לבגדים, מספרה, ציפורניים, קוסמטיקאית ועוד. גם כך זה לא ממש מספיק לי. להוריד עוד?! בחלום!
"בסדר, אני אעבור על ההוצאות שלי ונשב על זה", אני מנפנפת אותו בעדינות.
"טוב, תעשי את זה". הוא מרוצה מעצמו והולך לכיוון המחשב.
שבוע חלף לו, וטל פונה אליי באמצע ארוחה: "טלי, מה קורה עם ההוצאות החודשיות שדיברנו עליהן?"
"עכשיו באמצע האוכל זה מה שמעניין אותך?" ההגנה הטובה ביותר היא המתקפה.
"לא ענית לי עד עכשיו".
"כי לא ממש יצא לי לשבת ולחשוב על זה. אתה רואה כמה עמוסה אני בימים האחרונים", אני מתרצת.
"טוב, אז בואי ניקח דף ועט ותרשמי", הוא קם וחזר עם כלי כתיבה.
"טל, אני רוצה לאכול ועוד שנייה האוכל יתקע לי בגרון, אין לי כוח להסביר את ההוצאות שלי".
"את מתעלמת ממה שאני אומר" .
"לא, אני לא. רק אמרתי שאעשה חישוב מחדש ואז אדבר איתך. אפשר לשנות נושא עכשיו?" חייכתי בנועם.
"אל תסבני אותי! " הוא קם מהכסא בכעס ברור, "מעכשיו, כל הוצאה שלך היא גם הוצאה שלי", אמר והלך. לא הבנתי את הכוונה שלו ולא מצא חן בעיניי שטל סיים את השיחה בהכרזה פסקנית כזו. בכל זאת, העדפתי להתעלם עד יעבור זעם.
"טל יודע להתמודד איתך בדרכו השקטה"
מאז עבר חודש, וחשבון האשראי קפץ לתדהמתי. חיטטתי בעו"ש ועקבתי כהרגלי אחרי ההוצאות. כמו שכתבתי, כבודו של טל במקומו מונח, אבל אני עדיין בודקת מה קורה. התברר שבעלי היקר, שאוכל אותי בלי מלח, התחיל במלחמה, אחרת ומפתיעה יש לציין. הוא קנה מוצרי מחשב בכמה אלפי שקלים. כשחושבים על זה, באמת ראיתי אותו נכנס הביתה כמה פעמים עם חיוך זדוני וקופסאות גדולות בידיו. אם אני לא טועה, היה שם גם אייפד. התעלמתי, אני רגילה שטל מוכר, מחזיר, משפץ משועמם או מטורף על עסקי המחשבים. אבל האם באמת התחילה כאן מלחמה? זה דרש את דעתה של חברתי לירון.
"אתם כאלה ילדים, לא להאמין", היא אומרת.
"את חושבת שטל באמת מתנקם בי?" אני משחזרת את השיחה האחרונה איתו בנושא באוזניה.
"רגע, הוא נכנס לבית עם קופסאות ואת לא שואלת כלום? איזו אשה את?" היא מקשה.
"טל תמיד נכנס עם שטויות לבית. פה הוא קונה מחשב, שם כרטיס זיכרון, מאיפה אני יודעת מה זה כל דבר?" אני מגנה על עצמי.
"את קולטת שאתם עושים פרינציפ אחד לשני?"
"אני קולטת שכסף זה לא צחוק", אני עונה בכעס ולירון צוחקת. יותר נכון מתגלגלת מצחוק. "טל לא פראייר. בדרכו השקטה הוא יודע להתמודד איתך אה?" היא אומרת.
אכן, לירון צודקת. אני לא מאמינה שטל מתנקם בי. לצורך העניין אני בהלם מוחלט שטל העדיף נקמה על חשבון ההוצאות החודשיות. זה כל כך לא דומה לאופי הכלכלי שלו. המצב הזה דורש חשיבה מעמיקה יותר לגבי המהלך הבא שלי, עליו אדווח בטור הבא.
לפנייה לכתב/ת 
