הוא קנה וקנה, עד שנאלצתי לצעוק שיפסיק
בעקבות בזבוזים בלתי נשלטים שלי, בעלי היקר החליט לנקוט בגישת הפוך על הפוך ולהראות לי מה קורה כשצד אחד לא שולט על כרטיס האשראי שלו. בדרך אל העמק השווה כמעט איבדתי את עשתונותיי מעצבים. חלק ב' בעלילה כלכלית
בשבוע שעבר סיפרתי שבעלי אני פתחנו במלחמה על כרטיס האשראי. טל החליט להתנקם בי על כך שאני מבזבזת, לטענתו, יותר מדי כסף. אחרי שניסיתי להתחמק מהנושא, הוא שינה גישה, ואני לא יודעת איך אני מחזיקה מעמד לא להתפרץ עליו כבר שבועיים. אני רצה כמו מטורפת לחשבון העו"ש באינטרנט כל יום ובודקת מה ההוצאות. זאת לא אני!
כבר זמן מה שהאדון מגיע כמעט כל יום עם רכישה חדשה. חשבון האשראי בשמיים, והעצבים שלי - בעקבותיו. "אז הוא פשוט ממשיך לגהץ את האשראי כאילו אין מחר, ואת שותקת?" שואלת שירלי. "כן", אני עונה בפשטות ואין לי עוד תגובה להוסיף. שלכבודי לא תהיה תגובה? הרי אני אלופת התשובות. תשובות פשוטות, תשובות מתחכמות, איזה שתבקשו.
"מה מירית אומרת על הנושא?" מבקשת שירלי לדעת. "שאנחנו מפגרים", אני עונה. "ולירון? ולירז? עשית שיחה עם כל הבנות?" היא ממשיכה לצלוף בי. "כן, ולא מעניין אותי עכשיו מה הן אמרו. בא לי להרוג אותו. הוא קונה וקונה. הוא לא נורמלי", אני משתפת אותה בתסכולים שלי. "מה הוא חושב לעצמו? לפני יומיים הוא שחרר כסף מהחיסכון"
"כי עברתם את המסגרת?" שירלי המומה, ויש לה סיבות. טל ואני לא מגיעים למצב בו אנחנו חורגים ממסגרת עו"ש. אל תטעו בנו, אנחנו לא עשירים ואין הורים שמממנים אותנו. טוב, קצת עזרו לנו בתוספת תשלום לדירה החדשה, אבל זה לא העניין כרגע, המימון היה לדירה, לא למחייה היום יומית שלנו. העניין הוא שאנחנו מסתדרים לבד, עובדים קשה לשם כך ומרוויחים סביר.
"הוא אפילו לא יודע שאני כל היום באינטרנט, החצוף. הוא נכנס עם השקיות, מרשרש בכוונה, יוצא יושב מולי בסלון עם מה שקנה", אני מסבירה.
"ומה את עושה?"
"מה אני יכולה לעשות, קוראת ספר, קמה למטבח, יוצאת, כל דבר. אני לא אתן לו את הסיפוק לעצבן אותי", אני מתעצבנת בטלפון.
"טלי, מותק, קחי כדור ותנוחי", היא משתתפת בצערי.
"אוף. אני באמת רותחת. מה אני אעשה?" אני עונה בקול תחנונים.
"ובתיה?" היא שואלת בתקווה. "בתיה? אני לא מופתעת אם היא לקחה מגב והתחילה לרקוד ריקודי בטן בבית. את יודעת כמה היא מצדדת בטל", אני עונה במרמור.
הרגשתי שעוד שנייה אזרוק עליו אגרטל
שירלי לא סתם שאלה על בתיה. היא חברה ותיקה מימיי באגודת הסטודנטים, אבל העניין הוא שהיא בצד של טל באופן קבוע. דמיינו את חמותכם, היא תמיד תהיה לטובת בנה, כך בתיה לטובת טל לנצח נצחים ועולמי עד. כרתו ברית. והיא אמורה להיות חברה שלי. בנוסף לכך שהיא שטפה אותי בתעמולה לטובתו, היא גם האשימה אותי שהכל בגללי.
"טוב אני שומעת את האזעקה של האוטו. טל הגיע, נדבר אחר כך", לחששתי לשירלי וניתקתי מיד.
בעלי נכנס לבית, ברוב חוצפתו ונועזותו, עם שקית נוספת. כמה עוד הוא רוצה לבזבז? הרי יש לנו טונות של קניות לעשות מיד אחרי המעבר לדירה החדשה. מה יש לו?
"אתה לא חושב שהגזמת?" שיט. ברוב טמטומי התפרצתי ושברתי את כל הגישה שלי. התיישבתי במקומי מיד ושתקתי.
"אוהו, הגיע הזמן שתקומי משנתך, טלי המלכה". הוא יושב מולי, מרים גבה ולועג. מובן שהוא מרוצה מעצמו. "אני לא יודע מה ראית, או לטענתך לא ראית, אבל צריך היה לבזבז הרבה כסף כדי שתתעוררי", הוא ממשיך.
"מצחיק מאוד, מה עשית בזה?"
"עוד לא עשיתי כלום, תגידי לי את".
"מה כוונתך?" אני שואלת. מה זה צריך להיות, ממתי טל מתחכם איתי? עוד שנייה אני אזרוק עליו אגרטל.
"האם את נרגעת בבזבוזים שלך או לא?" הוא שואל בבירור.
"אבל אני לא מבינה על מה אתה מדבר", אני מנסה.
"טוב, אין טעם, את בשלך, ואני בשלי" הוא אומר בהשלמה וקם ממקומו, "שכחתי לקנות משהו בקניון, אני אחזור עוד מעט".
"שלא תעז", אני מתרוממת ועומדת מולו אף לאף. "די עם זה כבר".
"טול טול", הוא מחייך ומסתכל עליי בנחת. אני מכירה את החיוך הזה. הוא רוצה תשובה לשאלתו המקורית. שאלתו היתה 'איך אני מצמצת את הוצאותיי'. "מה התשובה שלך?" הוא ממשיך.
"אני מביאה עט ודף. חזיר שכמוך" אני זורקת מאחורי כתפי והולכת להביא כלי כתיבה.
"גדול. אני חייבת לציין שאפו לטל. אני גאה בו". תכירו את חברתי בתיה, זו שכתבתי עליה כמה שורות למעלה.
"לא הייתי מצפה ממך למשהו אחר. את באופן קבוע לצידו" אני צוחקת ומחזירה לה. די נרגעתי מהימים האחרונים. טל ואני הגענו להסכמות. לצערי, הן מניחות את דעתו, את אלו של חבריו שצחקו עליי בקולי קולות, ואת זו של בתיה, שמרוצה כמו חתול שהרגע אכל טונה.
"את יודעת שזה לא נכון. את פשוט כלבה בכל הקשור לבזבוזים האישיים שלך ואת יודעת את זה", היא עונה. אולי היא גם צודקת חלקית, אבל היא לא תשמח לגלות שהרבה מהקניות של טל נעשו בקניון, במותגים שיש בהם גם בגדי נשים.
טל הכריז שהוא סתם קנה דברים בלי לראות, ושאני מוזמנת להחליף אותם כראות עיניי.
אז אולי התפשרתי, בלי ברירה כמובן, אבל גיליתי שבעלי מתמקח מצוין. הוא הדהים אותי בבזבוזיו, כופף את רצונותיי, אבל בסוף נתן לי סיפוק בכדי שלא אצא תבוסתנית מהעניין.
האם הוא למד את התנהגותו הזו ממני? לא יודעת לכתוב לכם את התשובה, אבל אין ספק שהיא איתגרה והתישה אותי לא מעט.
לפנייה לכתב/ת 
