קצב פרץ בבכי באולם המשפט: "השקר ניצח"

דרמה בבית המשפט: לאחר שהשופטים גזרו עליו שבע שנות מאסר, התפרץ נשיא המדינה לשעבר משה קצב לעבר השופטים ואמר: "זה שקר". במהלך זעקותיו קצב קם ממקומו והתקרב לעבר השופטים.

קצב וכמה מבני משפחתו פרצו בבכי באולם המשפט. אחד מבניו חיבק אותו ואז הוא פרץ בזעקות לעבר השופטים: "הבחורות שיקרו. הן יודעות", זעק קצב. "הן מלגלגות על פסק הדין. היא יודעת שהיא שיקרה". השופט ג'ורג' קרא ניסה להרגיע אותו: "מספיק, יש דרך לערער".

קצב עם בנו בבית המשפט (צילום: אבישג שאר-ישוב)

גם עורך הדין ציון אמיר ניסה להרגיע אותו, אבל קצב המשיך בשלו: "אדוני טעיתם. אדוני טעיתם. לא אפשרת לי להביא עדים. נתתם לזדון לנצח. סתמת לי את הפה. איפשרת לי להתגונן?". השופטת יהודית שבח, שהיתה בדעת מיעוט, הפסיקה את דבריה. "טעיתם. כל פסק הדין הוא טעות", המשיך קצב. השופטים לא ענו והסתכלו על הנשיא לשעבר.

קצב התקשה להירגע גם לאחר שפרקליטיו ביקשו לדחות את ביצוע העונש. "שיפרסמו את כל הפרוטוקולים", הוא אמר. "זה לא משטר בולשיביקי".

נשיא המדינה לשעבר התפרץ דווקא בדבריה של השופטת יהודית שבח, שאמרה כי יש לגזור עליו ארבע שנות מאסר ולא שבע. השופטת הסבירה: "שפיטה מוקדמת של הנאשם על-ידי התקשורת מעמידה את הנאשם בעמדת פתיחה רעועה. שפיטת הנאשם על ידי הציבור היתה המשך ישיר להתבטאויות אומללות של היועץ המשפטי, עדים התראיינו בחופשיות והגבולות נחצו".

"בית דין בכיכר העיר"

גזר הדין ניתן בדעת רוב - של השופטים ג'ורג' קרא ומרים סוקולוב, ואילו השופטת יהודית שבח, קבעה בדעת מיעוט כי ניתן היה להסתפק ב-4 שנות מאסר. "עבירת האונס היא מהחמורות בספר החוקים", קבע השופט ג'ורג' קרא, ובשל חומרתה "המסר שיוצא מבית המשפט צריך להיות חד וברור". הוא קבע כי "נקודת המוצא היא העונש המירבי בעבירה מסוג זה. הכרתנו בפגיעה שנגרמה לנאשם, לא היה בה כדי לבטל את האישומים אולם יש בה כדי להקל את העונש ואלמלא זה העונש היה חמור בהרבה. אל לנו לשכוח כי הנאשם איננו הקורבן אלא זה שפגע".

הפגנת הנשים מחוץ לבית המשפט (צילום: עופר עמרם)

השופטת שבח התייחסה בחוות דעתה לקריאות השמחה, שבאו בעקבות הרשעתו של קצב. היא כתבה: "אתחיל באופן סימבולי בכל הלמות התופים שנשמעו מרחבת בית המשפט עת הקראת הכרעת הדין, והדהדה גם באולמנו, אשר סימלו יותר מכל כי משהו השתבש. צהלות השמחה וקריאות הגנאי הצורמות כלפי הנאשם היוו אך אקורד סיום לתהליך ארוך וממושך של שפיטת הנאשם על ידי הציבור והרשעתו, טרם נשפט. הליך זה התבטא בין היתר בהפגנות בכיכר העיר, התקהלויות מול בית המשפט והנפת שלטים בעלי תוכן מבזה ותגוביות מלעיזות ועוד. והכול זמן רב לפני שבית המשפט אמר את דברו".

היא כתבה כי בית המשפט אינו זקוק לעידוד או סיוע: "בית המשפט זקוק לאמון הציבור, ואמון זה נפגע קשות כשהמשפט מתנהל בצל הפגנות מאורגנות נגד הנאשם, המכריזות עליו כאנס בעיצומו של הליך שמיעת הראיות ואף לפני כן...כוונתי היא לבית הדין בכיכר העיר, המחזק את הרוח הרעה החותרת תחת חוקיותו של ההליך המשפטי".

השופטת שבח ביקרה בחריפות את היועץ המשפטי לממשלה לשעבר, מני מזוז, וכתבה: "שפיטת הנאשם על ידי הציבור בטרם נשפט לא נולדה בחלל ריק, היא אך המשך ישיר להתבטאויות אומללות ומיותרות של היועץ המשפטי לממשלה ושל נבחרי ציבור אחרים. יועץ משפטי אינו אמור לפעול בזירה התקשורתית... אם היועץ המשפטי כבר הכריע בשנים 2006-2007 כי הנאשם הינו עבריין מין סדרתי, מה לו לציבור כי ימתין עד להגשת כתב האישום ועד למתן הכרעת הדין?". עוד הוסיפה השופטת כי "מרכז כובד ההכרעה עבר מבית המשפט הדן בתיק, אל מרקע הטלוויזיה ואל דפי העיתונות".

היא כתבה כי בנסיבות אלו ראוי היה להקל בצורה ניכרת בעונשו של קצב: "הסבל שסבלו וסובלות המתלוננות, אינו בר השוואה להתנהלות הלא ראויה שהייתה מנת חלקו של הנאשם. יחד עם זאת, לא ניתן להתעלם מכך שהנאשם הוא מנודה ומבוזה, לא רק בהינתן פסק הדין בדצמבר 2010, אלא כבר מ-2006 עת נצרב אות הקלון על מצחו, עם הרשעתו בטרם נשפט, על ידי רשויות האכיפה, הציבור והתקשורת. הגם שבית המשפט עצמו, ששמע את הראיות, הגיע למסקנה זו רק ארבע שנים לאחר מכן. הנאשם היה שרוי באותן שנים בהן זכאי היה ליהנות מחזקת החפות בכלא חברתי שסורגיו הם מתקפה תקשורתית, ביזוי, תיעוב והחרמה".

לבסוף כתבה השופטת  שבח בגזר הדין, כי: "הנאשם הידרדר מאיגרא רמא לבירא עמיקתא, מתפקיד נשיא המדינה היוצא ובא בבירות העולם בחברת מלכים ורודנים, אל עבר בור תחתית אפל כאחרון העבריינים. אות קין נצרבה על מצחו של הנאשם לנצח. הוא מוכה, מנודה, חבול ומבוזה".