הגנטיקה של החרדה
גם אחרי אירוע טראומתי, הגוף יודע לחזור לשגרה. חוקרים ממכון ויצמן חקרו את החלבונים שעוזרים לכבות את החרדה
חיילים הנחשפים למראות ולמוראות המלחמה עשויים לפתח בעקבותיהם "הלם קרב"; נסיבות חיים קשות יגרמו לאנשים מסוימים לסבול כל חייהם מתסמונת פוסט-טראומטית.
תחושת החרדה המתעוררת בנו במצבי מצוקה היא נורמלית ואף רצויה - היא זו שמאפשרת לנו להתמודד עם איומים ולשרוד. אך לא פחות חשובה ממנה היא החזרה לשגרה עם חלוף האיום: הדופק מאט, הדריכות מתמתנת, ותחושת הבהלה מתפוגגת.
ובכל זאת, אנשים מסוימים מתקשים "לכבות" את התגובה למצב הלחץ ולחזור לשגרת לחייהם הנורמליים. אנשים אלה חשופים יותר להפרעות כמו תסמונת פוסט-טראומטית, אנורקסיה, חרדה ודיכאון.
כיצד בדיוק מתאושש הגוף לאחר שהגיב למצב לחץ חולף? שאלה זו עמדה במרכז מחקרו האחרון של ד"ר אלון חן מהמחלקה לנוירוביולוגיה במכון ויצמן למדע. ד"ר חן חוקר את המנגנונים המוחיים האחראיים להתמודדות הגוף עם לחץ, ומתמקד במשפחת חלבונים הידועה כבעלת תפקיד חשוב בוויסות מנגנונים אלה.
חלבון אמיץ
אחד מחלבוני המשפחה - הקרוי CRF - ידוע כאחראי העיקרי להפעלת שרשרת האירועים הקשורה להתמודדות עם מצבי לחץ. מדענים שיערו, כי שלושת בני המשפחה אחרים - הקרויים יורוקורטין 1, 2 ו-3 - הם אחראים לכיבוי התגובה, אך עד כה לא נמצאו לכך הוכחות.
כדי לנסות לבדוק את ההשערה יצרו ד"ר חן וחברי קבוצתו - תלמידת המחקר עדי נויפלד-כהן, ד"ר מיכאל צורי, דימיטרי גטשלטר, וטכנאית המעבדה שוש גיל - עכברים מהונדסים, שאינם מייצרים את שלושת חלבוני היורוקורטין, ובחנו את רמות החרדה שעכברים אלה מפגינים לפני חשיפה לגורם לחץ ולאחריו, בהשוואה לעכברים רגילים.
תוצאות הניסוי הראו, כי לפני החשיפה לגורם לחץ לא קיים כל הבדל בין התנהגות העכברים המהונדסים לבין זו של העכברים הרגילים. בבדיקה נוספת, שנעשתה מיד לאחר החשיפה לגורם חרדה, עדיין לא נראה כל הבדל בהתנהגות העכברים: שני הסוגים הראו סימני מצוקה ברורים, כמצופה מהם.
ההפתעה הגיעה בבדיקה שלישית, שנעשתה 24 שעות לאחר החשיפה: בעוד שעכברי
הביקורת התאוששו לגמרי מהאירוע הטראומטי וחזרו להפגין התנהגות נורמלית, העכברים המהונדסים שמרו על אותן רמות חרדה שגילו מיד לאחר חשיפתם לגורם הלחץ.
לחזור לשגרה
המדענים הסיקו, שחלבוני היורוקורטין הם האחראים לחזרה לשגרת חיים נורמלית, אבל כיצד בדיוק הם מכבים את התגובה החרדתית? כדי לנסות לזהות את מנגנוןהפעולה של חלבוני היורוקורטין, בדקו המדענים את מידת הביטוי של שורת גנים מוכרים המעורבים בבקרת התגובה למצבי מצוקה - כמו, לדוגמה, קולטנים לסרוטונין ולדופמין - באמיגדלה, איזור במוח הקשור בתגובות פחד וחרדה.
בעכברים המהונדסים לא היו כל הבדלים בתבנית ביטוי הגנים לפני החשיפה לגורם הלחץ ולאחריו. בעכברי הביקורת, לעומת זאת, נמצאו הבדלים גדולים בין מידת הביטוי של הגנים לפני החשיפה לגורם הלחץ לבין מידת הביטוי שלהם 24 שעות לאחר מכן.
כלומר, התוכנית הגנטית האחראית לחזרת הגוף לשגרה איננה יכולה לצאת אל הפועל בעכברים המהונדסים, שכן בהם מערכת היורוקורטין איננה פועלת.
המחקר התפרסם באחרונה בכתב העת המדעי "רשומות האקדמיה הלאומית למדעים של ארה"ב" (PNAS). ד"ר חן: "הממצאים שלנו מצביעים על המקום המרכזי של מערכת היורוקורטין בוויסות התגובה למצבי לחץ, ועל תפקידה החשוב בתהליך ההחלמה ממצבי לחץ - הקשור במחלות כמו חרדה, דיכאון ואנורקסיה. העכברים המהונדסים שיצרנו במחקר הזה ישמשו כמודל יעיל ונוח - עבורנו ועבור חוקרים אחרים - להבנת המחלות הקשות האלה".
המאמר התפרסם במגזין מכון ויצמן למדע.
לפנייה לכתב/ת 
