אחת, שתיים, שלוש - אוז: "ברכת כלולות"

וְרָאִיתִי

כִּי הֵם שׁוזְרִים תִּקְוָה עֲדִינָה

בִּקַּשְׁתִּי:

יוֹצֵר הָאָדָם-

עֲשֵׂה שֶׁיִּהְיֶה בִּנְיָנָם

בִּנְיָן עֲדֵיֹּ-עַד

צל קודר

לפני שהלחנתי את השורות, חקרתי מעט על השיר. להפתעתי גיליתי שהשורות המבורכות ומלאות האור הללו, שייכות למשוררת זלדה – ששיריה בדרך כלל רוויים כאב ואפלה. מסתבר שברכת הכלולות מבליחה במרכזו של שיר שנקרא "צל ההר הלבן", שכמו רבים משירה האחרים של זלדה, נח עליו צל עצוב.

כִּסָּה אֶת פָּנַי וְידי

וְדִימִּיתִי שֶׁנַּפְשִׁי חָפְשִׁית

כַּמֵּת,

צֵל עָצוּב כִּסָּה אֶת הָבַּיִת

וְאֶת עֲלֵי הַגֶּפֶן

אַךְ כַּאֲשֶׁר

בְּאֶרֶץ זָרָה

שֶׁהִיא רְחוֹבִי

נִגֵּן כִּנּוֹר

יָצָאתִי אֶל מְשֹוֹשֹ חָתָן וְכַלָּה

וְרָאִיתִי

כִּי הֵם שׁוזְרִים

תִּקְוָה עֲדִינָה עַד מְאֹד

וְראיתי

כִּי הֵמָּה שׁוזְרִים

תִּקְוָה אֲמִיתִּית,

וְכָךְ בִּקַּשְׁתִּי בַּחֲשַׁאי:

יוֹצֵר הָאָדָם-

שֶׁלֹּא יִסְתָּעֲרוּ שֵׁדִים וּמַזִּיקִים

עַל דִּמְיוֹנָם

שֶׁיִּהְיֶה בִּנְיָנָם

בִּנְיָן עֲדֵיֹּ-עַד.

תְּפִילָּתִי הִצְמִיחָה

עָלִים יְרֻקִּים.

יָשַׁבְתִּי בְּצֵל הַקִּיקָיוֹן

וְלֹא יָדַעְתִּי עוֹד

מַה שֵּׁם הַתַּחֲנָה

שֶׁהִגִּיעוּ אֵלֶיהָ חַיַּי.

עוצמת התפילה

בתוך הצל העצוב שבשיר מופיעה תקווה עדינה, מן צפריר של אור – זוג בכלולותיו השוזר תקווה אמיתית. ויפה שהמשוררת בעצבותה מצליחה להתפלל לזכותם, ואף להצמיח עלים ירוקים, גם אם אלה עלים של קיקיון זמני.

לקראת צאת האלבום חזרתי למוסך כדי לבשר לאיש הטוב שהגשמתי את הצעתו, אבל לא מצאתיו. העובדים אפילו לא ידעו את מי אני מחפש. אולי טעיתי והלכתי למוסך אחר, ואולי היה זה סוג של אליהו הנביא.