המנצחים והמפסידים: ישראל 1 - התקשורת 0
כיצד הפך ה-0:1 על גאורגיה, לניצחון רוח הספורט על העיתונות 'עוכרת ישראל'? האם כלב השמירה של הדמוקרטיה הפך ל'כלב' שהורס את הכדורגל, או שהכל יצא כאן מכלל שליטה? וגם: למה בהתאחדות לא הבינו שנבחרת זה לא צבא וערן זהבי הוא לא חייל
- הצטרפו לעמוד של ynet ספורט בפייסבוק
- הצטרפו לפייסבוק של ynet וקבלו עדכונים חמים וסרטונים בלעדיים
- יוסי בניון: "העונש של זהבי - קצת מוגזם"
שפשפתי את עיניי. לרגע תהיתי האם מישהו סבור במקרה שמשפחתי עלתה לארץ מגאורגיה, ושהוריי החליפו בגיל צעיר את שם המשפחה מ-דוידוביצ'שווילי ל-דוידוביץ'. רק אז הבחנתי שמדובר בחבר, שרצה להבהיר לי שעל אפי וחמתי ישראל ניצחה.
את מערכת היחסים הבעייתית עם 'החבר', אני כבר אפתור בעצמי. אבל עצם העובדה ששוייכתי ל'כוחות האויב', רק בגלל שאני מהתקשורת, גרמה לי לתהות.
ניגשתי לקרוא את תגובות השחקנים, הנה סיכום ממצה: "להבדיל מהתקשורת שלא האמינה בנו, אנחנו אופטימיים", "איך התקשורת אומרת? האשליה עודנה קיימת", "יותר מדי אנשים ניזונו מהתקשורת והיו נגדנו".
לוזון והנבחרת חוגגים. הראו לכולם? (צילום: עוז מועלם)
כיצד קרה שכלב השמירה של הדמוקרטיה, נתפס פתאום ככלב שהורס את הכדורגל? האם אסור להעביר ביקורת? האם אולי היא מוגזמת ולא עניינית? אינני באמת יודע, אך לא זו הנקודה בסיפור העצוב הזה. רק השורה התחתונה ברורה: המציאות מתעוותת לנו מול הפרצוף, הפרופורציה נשמטת.
פתאום 0:1 בבית על גאורגיה, נבחרת טובה אבל להזכירם כזו שנמצאת דרג אחד מתחתינו, הפך לניצחון הרואי ומרומם נפש. לפתע, זה הופך להיות 'אנחנו' 'מולכם'. אם מפסידים חס וחלילה, העם זורם עם המרמור. אם מנצחים - העברת ביקורת הופכת לפשע נגד האנושות.
כששלמה שרף תקף באולפן חדשות הספורט את הנבחרת, כמובן בצורה ארסית אבל בוודאי לא שונה מהתבטאויות קודמות שלו, נזעקה ההתאחדות לכדורגל להגיב לדברים החריפים, כאילו הרגע קבעו כי הנבחרת היא ארגון גזעני ונהרס רגע נדיר של שמחה לאומית.
"תשתקו ותהיו יפים". לא רק פרננדז (צילום: עוז מועלם)
זה הזמן לעצור ולנשום. עיתונאים אוהבים לבקר, אבל זה ממש לא יהפוך אותם לעשירים יותר. נהפוך הוא, הם ישמחו שהנבחרת תעלה לטורניר גדול - בכל זאת, טיסה ואירוח חינם ברחבי העולם. מצד שני, לא תזיק קצת הבלגה מצד השחקנים ובעיקר מפרננדז. "תשתקו ותהיו יפים", אמר פעם מישהו. מומלץ בחום, אולי לשני הצדדים?
המפסיד הבלתי מוסבר - ערן זהבי
הנה לכם מידע שלא ידעתם על ערן זהבי. הוא שירת שלוש שנים מלאות בצה"ל, הוא משלם מיסים ככל אזרח, גם ביטוח לאומי, מים, חשמל ו...בקיצור, זהבי בחור שממלא את חובותיו למדינה.
ברפרוף מהיר בספר החוקים, לא הצלחתי למצוא סעיף שיחייב אדם לשחק בנבחרת ישראל בכדורגל. למעשה, זהבי יכול להחמיץ אימון, להעדיף חינה, בר מצווה או מסיבת רווקות על פני הנבחרת, הוא יכול להכריז שהוא פצוע או אפילו לדרוך ולמעוך את המדים הלאומיים. מותר לו. זה ייראה בוודאי רע, אבל מי שישפטו אותו על כך הם הצוות המקצועי, התקשורת והקהל הרחב.
אבל אז הגיעה פסיקת בית הדין של ההתאחדות לכדורגל, שהחליטה להרחיקו ממשחק ליגה ולפגוע בכיס הפרטי שלו ושל קבוצתו, הפועל ת"א. מה בדיוק היה חטאם של האדומים, איש מהדיינים לא הסביר.
מערך ההסברה של ההתאחדות עוד הבהיר, כי אין זה מקרה ראשון של שחקן שנענש בקבוצתו על חטאים שביצע בנבחרת. כפיים. אם עשית משהו טיפשי כמה פעמים, זה עדיין לא אומר שאתה חכם.
העונש המגוחך הסיט את תשומת הלב מהנושא עצמו ומהדיון על מעשיו של השחקן, אל עבר עוד קרב מהלומות בין ההתאחדות להפועל ת"א. מר לוזון, האם זה אומר שגם אני בתור אוהד, עליי להגיע מעתה לכל המשחקים של הנבחרת? ואם לא אגיע, זה אומר שלא אוכל ללכת למשחקיה של קבוצתי האהובה, הפועל מרמורק?
לפנייה לכתב/ת 
