עול העולם כולו
זוכה האוסקר לסרט הזר "בעולם טוב יותר" נע בין אפריקה לסקנדינביה מתוך ניסיון לומר משהו על טבעו האלים של האדם. אולם שטחיות הדמויות ומניפולציות מלודרמטיות גסות, פוגמות בהעברת המסר הראוי
"בעולם טוב יותר", סרטה של סוזן בייר הדנית שזכה השנה בפרס האוסקר לסרט הזר המצטיין, הוא עוד משל מוסרי על אלימות ודרכי שלום כאופציות לפתרון סכסוכים, ועל עולם ראשון מול עולם שלישי.
- בייר צופה להוליווד: "הקולנוע האירופאי תקוע ב-1972"
- בואו להתעדכן בחדשות, סרטונים ותמונות בלעדיות בעמוד הפייסבוק של ynet
סרט קודם שלה, "אחרי החתונה" (2006), העמיד את סבלות העולם השלישי כרקע אקזוטי בלבד לשאלות מוסריות בהן מתחבט האירופאי הצדקן. שם היה זה מנהלו הדני של בית יתומים בהודו הנאלץ לשוב למולדתו כדי לפגוש בנדבן מסתורי המעוניין לסייע למוסד הנתון בקשיים כלכליים.
גם בסרט הנוכחי מוצג האירופאי החסוד, הנקלע לתהיות אנושיות ומהותיות נוכח האכזריות והאומללות הבלתי נתפסת שהם מנת חלקו של "האחר". גיבורו הוא רופא דני הומניסט ופציפיסט (השחקן השבדי מיקאל פרסברנדט), שמעביר חלק ניכר מזמנו במחנה פליטים במדינה אפריקאית (ונוכחותו שם של הרופא הלבן היא רק דוגמא אחת לגישה הקולוניאליסטית המתנשאת שמפגינים בייר והתסריטאי, אנדרס תומס ינסן. השניים נמנים על החבורה שניסחה את עקרונות "דוגמה 95", שלארס פון טרייר היה מראשיה).
בנו של הרופא, שנישואיו עומדים בפני סיום, סובל מהתעללויות בבית הספר. השינוי מתרחש כאשר אל הכיתה מגיע נער חדש, כריסטיאן, שהתייתם לא מכבר מאמו ועובר להתגורר בבית סבתו מאחר ואביו (אולריך תומסן) נמצא רוב הזמן בלונדון בענייני עסקיו. כריסטיאן משחרר את אליאס, זה הנער המוכה, מאימת הבריונים, והשניים הופכים לחברים קרובים.
כריסטיאן ואליאס. נערים מזנים שונים
יום אחד אליאס נאלץ לחזות בהשפלתו של אביו בידי מוסכניק, שמכה אותו לעיני ילדיו. להפתעתו, האב, פציפיסט כאמור, מסרב להחזיר, ומסביר לבנו כי החוזק האמיתי הוא באיפוק ובריסון. ההסבר הזה אינו מספק את אליאס הנחוש לנקום את עלבונו של אביו, ויחד עם כריסטיאן מתכנן נקמה בפוגע, שתוצאותיה הרות אסון.
סרט דוגמטי
"בעולם טוב יותר" מציע דיון מוסרי סכמטי שעניינו השלכותיה של האלימות. זו, גורס הסרט, גוררת בעקבותיה תגובות שרשרת שמובילות להסלמה. בקונטקסט היסטורי, שהמושגים "עוול" והכרה בו, "פיצוי" ו"סליחה" הולכים והופכים לשיח מרכזי – העלאת הנושא הזה נדמית בהחלט רלוונטית. הבעיה נעוצה בדרך הפשטנית שבה מטפלת בייר בסוגיה הזו, שמבוססת על דימויים סטריאוטיפיים ודמויות שטוחות מבחינה פסיכולוגית.
בוטה במיוחד ייצוגו של העולם השלישי (אפריקה, במקרה זה) כמקום בו מקננת אלימות פרימיטיבית, שאין לה כל הסבר רציונלי חוץ מאשר אכזריות "טבעית" של הילידים. דמות משמעותית בהקשר זה היא זו של איש מיליציה סדיסט הנוהג לשסף, סתם כך, את בטנן של נשים הרות. הוא, כמובן, מכוער ושתום עין, וכאשר הוא מובל על ידי חברי כנופייתו הרצחניים לטיפול חירום אצל הרופא הטוב – מטפל בו הלה כמיטב יכולתו.
וויליאם יונק נילסן ככריסטיאן ותומסן כאביו
מולו, באופן מפתיע, מציב הסרט את הנער כריסטיאן, שהאלימות הפסיכוטית העצורה ומתפרצת מתוכו – הוא מכה במשאבת אופניים את הנער הבריון שמתעלל באליאס על בסיס יומיומי, וכמעט מעוור אותו בעין אחת – מוסברת דווקא באופן משכנע. זה רק האבל על מות אמו והכעס על אביו הנעדר, אותם הוא מבטא בדרך זו.
הייחוד האירופי?
ההצגה הזו, של אלימות (מערבית) מנומקת מול אלימות (איסלמית) מובנית, מזכירה את האופן שבו סרטים הוליוודיים מסוימים מהעת האחרונה (ע"ע "בעמק האלה" ו"מטען הכאב") מזהים את עיראק כמקור של אלימות צרופה, אינהרנטית, לא מוצדקת, שמשחיתה את נשמותיהם של חיילים טהורים מהמערב.
ההקבלה בין שתי סיטואציות אלימות, האחת ברמת המקרו (אפריקה) והאחרת ברמת המיקרו (התקרית עם המוסכניק), לא נועדה אלא להביא לגאולתו של הרופא חדור האידיאלים. אילו היה שם לב יותר למצוקותיו של בנו, ומתעמק פחות בניסיון להציל את אפריקה מעצמה – אולי הטרגדיה היתה נמנעת.
יש רופא בקהל? פרסברנדט והילדים ב"בעולם טוב יותר"
אז גם מתברר שכל סיפור העולם השלישי מעניין את בייר כקליפת השום, והמציאות הנוראה במחנה הפליטים באפריקה לא נועדה אלא לשרת את תובנותיו המוסריות המופרכות של הגיבור הלבן. זה בולט במיוחד בסצינה מביכה בגסותה, כאשר רשעותו הכה סטריאוטיפית של איש הצבא הפסיכוטי מעמידה במבחן את האידיאליזם של הרופא המטפל בקורבנותיו.
"בעולם טוב יותר" עוסק באחריות – אחריותה של אירופה השבעה (המיוצגת בדמותו של הרופא) לנעשה במדינות עולם שלישי, ואחריות של אב לבנו.
הוא גם עוסק באופן שבו הבנה, סליחה והקרבה הן-הן הפיתרון לאלימות משתוללת. אין זה מקרה, אולי, שדמותו של אחד הילדים נושאת את השם הכה-סימלי, כריסטיאן.
אבל הדיון של הסרט בשאלות שהוא מעלה מוכרע על ידי מניפולציות מלודרמטיות גסות, ונגוע באותה התנשאות מערבית שרואה רק את האירופאי כמי שמסוגל להביע חמלה ולגעת במהות האלימות. שמו האירוני של הסרט מתייחס אמנם לעולמנו שלנו, שאינו בהכרח טוב יותר מזה "שלהם". באופן ציני זה גם מסוג אותם שמות שהסרטים הנושאים אותם זוכים באוסקר לסרט הזר הטוב ביותר.
