גולד מול גולדסטון: "הצוותים שלו הכשילו אותו"

גולד הזכיר בשיחה עם ynet שבנובמבר 2009 הוא התעמת עם השופט היהודי באוניברסיטת ברנדייס, סמוך לבוסטון. "היה ברור מהעימות הזה שהוא לא מרוצה מהחומרים שיש לו בדו"ח", אומר גולד, "הוא הופיע כמו פרופסור למשפטים והקריא מאמר יבש על הטכניקות של החקירה של האו"ם, אני פשוט הכנתי מצגת עם טיעונים וסרטונים שמפריכים את כל הדו"ח". היה זה העימות האחרון של גולדסטון שסירב מאז להתעמת עם יהודי או ישראלי לאחריו. לדברי גולד,

כבר אז במפגש גולדסטון אמר בעקבות המידע שהוצג לו "אם הייתי יודע את כל זה, הדו"ח היה נראה שונה".

גולד, נשיא המרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה, טוען שכבר אז תהה אם גולדסטון יודע באמת מה יש בדו"ח שלו. לדבריו, הצוותים שהוצמדו אליו לצרכי הבדיקה לא היו אמינים, והכשילו את דרכו. "היועץ הצבאי של גולדסטון, קולנל מהצבא האירי, היה לדוגמא איש בעייתי ביותר. הוא התראיין אחרי הדו"ח ואמר מי שאומר שהחמאס ניצל מסגדים לצרכים צבאיים יש לו דעות קדומות נגד האסלאם, שעה שבעיראק אין ספור מסגדים שימשו לצרכים אלה בידי המוג'אהדין, והדבר נפוץ בכל המזרח התיכון. אם אנשי המקצוע סביבו לא היו רציניים, אז הייתה לו בעיה רצינית עם הדו"ח שלו". אל מול הטענה הזו העמיד גולד מול גולדסטון סרטון בו נראה מסגד מלא בטילים ואמל"ח במהלך עופרת יצוקה. "הוא לקח לעצמו את התפקיד, חשב שבגלל שהוא יהודי ישראל תשתף איתו פעולה, אך כאשר העבודה הוטלה על הצוותים שלו, הוא איבד שליטה", הסביר גולד.

"התייחסות שולית למשקעים בעוטף עזה"

גם ד"ר רוני ברגר מהמחלקה לרפואת חירום באוניברסיטת בן גוריון מזכיר את תחושתו - עד כמה ההתייחסות לחקירה הייתה חד צדדית. לאחר עופרת יצוקה הכין ברגר מחקר מקיף שמצא שיעורים גבוהים במיוחד של סימפטומים פוסט-טראומטיים בקרב תושבי שדרות, במיוחד בקרב ילדים. לאחר המחקר הראשוני, העיד ברגר בפני ועדת גולדסטון והציג את ממצאיו.

"ההתייחסות בדו"ח הייתה שולית בלבד, במהלך הדיון עצמו מול הוועדה, הייתה הרגשה ששואלים שאלות לעניין וכי יש התייחסות, אך זו כמעט שלא הורגשה בדו"ח", הוא סיפר..

ברגר, פסיכולוג קליני, טוען ל"דיס פרופורציה" בדיווח שנגע לפגיעה באוכלוסיה. "אני לא יודע באיזו מידה שינוי העמדה שמה דגש על העניין הזה, אבל בלטה בדו"ח חוסר ההתייחסות למשקעים שהשאיר עד היום בקרב עוטף עזה ושדרות". לאחרונה ערך ברגר מחקר נוסף שהצביע כי בקרב עשרה אחוזים מהאוכלוסייה הסממנים עדיין שם, למרות הזמן הרב שחלף.

הוא הסביר כי קשה לו להעריך האם ממצאי הפגיעה באוכלוסיית עוטף עזה, היו מקבלים במה ראויה יותר, אם הדו"ח היה נכתב היום. "נדמה לי שעצם העובדה שהדגש בדו"ח הינו על פעילות הצבא, מביא להרגשה שהפגיעה באזרחים שלנו היא משנית", אומר ד"ר ברגר, "הפגיעה המכוונת לחלוטין של חמאס שירה ישירות אל לריכוזי אוכלוסיה, לא קיבלה ביטוי מאוזן בדו"ח".

מנגד, עו"ד באנה שוגרי בדארנה, מנהלת המחלקה המשפטית בוועד הציבורי נגד עינויים בישראל, שהעידה גם היא בפני השופט גולדסטון, לאחר שארגונה גבה עדויות מפלסטינים שנעצרו במהלך המבצע, טוענת כי שינוי עמדתו של גולדסטון אינו משנה, וכי היא נוגעת רק לעניינים ספציפיים.

לדברי עורכת הדין, היא לא חושבת שהיה שוני בדו"ח אילו נערך היום, בתחומי עדותה.

 "השינוי שלו לא בתחום הפעילות שלנו, גולדסטון לא דיבר על עניין זכויות העצורים. הצבא התעלם מכל נושא היחס אליהם, ודווקא בעקבות דו"ח גולדסטון היה שינוי של היחס".

"אנחנו פועלים בתחום זכויות האדם, אין לנו מטרה לנגח את המדינה, המטרה שלנו היא שרשויות המדינה, כולה כולל השב"כ וצבא, יכבדו את המשפט האלמנטרי. זה מחייב אותנו משפטית ומוסרית", הסבירה באנה, וטענה כי המידע אותו גילה ארגונה היה "מפחיד". "תחקרנו גם צוותי עיתונות, והעדים סיפרו על מחפרות בתוך האדמה, בהם הוחזקו ימים שלמים עצורים, בקור ובגשם. כפותים, עם עיניים מכוסות, כמעט ללא אוכל, ללא שמיכה או הגנה אחרת, באזורי לחימה. אנשים נפגעו פיזית ונפשית קשה מאוד".