גולדסטון הוא הבן הרשע?

קיומה של כל חברה תלוי בבניית איזון עדין בין סובלנות כלפי שונוּת מצד אחד, לבין קביעת גבולות לאותה סובלנות מצד שני. איזון כזה חסר בכל מה שנוגע להגדרת יחסים לגיטימיים עם מדינת ישראל בקרב אזרחי ישראל וחברים בקהילה היהודית. יהודים ליברלים וחילונים גם יחד, שרואים בסובלנות דתית עניין מובן מאליו, מתנהגים כחרדים קנאים בכל מה שנוגע למדינת ישראל.

ברצונם ליטול לעצמם סמכות בלעדית לקבוע מה אפשרי ומה מותר לומר, הם גודרים מחוץ לתחום חלקים גדולים מהקהילה היהודית כאן ובחו"ל - גולדסטון, מחסום ווטש, בצלם, ג'יי סטריט, הקרן החדשה לישראל ועוד רבים אחרים - על תומכיהם - קובצו יחדיו כאויבי ישראל וכמי שנמצאים מחוץ לגבול הקביל בקהילה היהודית. אך מדד נאמנות לישראל שמוציא מתוכו את כל הארגונים הללו שקול לקביעת זהות יהודית לגיטימית השייכת לזרם אידיאולוגי אחד בלבד.

איפה הגבול?

היעדר מחשבה ותחכום בסוגיית הגבולות בקהילתנו הוליד מציאות מקוטבת ובלתי-אפשרית שבה יש מי שמאמינים שאין להסתפק בפחות מתמיכה מלאה ושלמה במדיניותה של ממשלת ישראל, ומאידך אחרים הסבורים שכל ביטוי או מעשה הוא לגיטימי, יהיו אשר יהיו השלכותיו. שני הצדדים אינם רואים איפוא כל הבדל בין גולדסטון, בצלם, ג'יי סטריט והקרן החדשה לישראל - כולם קבילים באותה מידה, או מגונים באותה מידה. דרוש לנו גבול אשר מצד

אחד יכבד את המגוון הרחב של החיים היהודיים בסוגיות הללו, ובה בעת יבחין בין קביל ולא-קביל.

הגבול המרכזי שאומץ באופן כללי על-ידי המסורת היהודית לאורך הדורות היה ההשתייכות והנאמנות לעם היהודי. המסורת הסכימה עם שפע עמדות ופרקטיקות קיצוניות – כל עוד האדם שהחזיק בהן עדיין חש והתנהג כבן עם ישראל. אחד הביטויים הידועים ביותר לכך הוא הגדרתה של ההגדה של פסח לבּן הרשע כמי שהוציא עצמו מכלל ישראל - ובכך כפר בעיקר היהדות.

כל עמדה, בין שהיא תומכת בישראל ובין שהיא מבקרת אותה ואת מדיניותה, חייבת להיכנס בגדרי הקביל והלגיטימי, כל עוד היא ננקטת בהקשר של מחויבות לישראל ורצון לראות בצמיחתה ובהגשמת הפוטנציאל שלה. עלינו לחדול אחת ולתמיד מציד המכשפות האינטלקטואלי והפוליטי שנפוץ בחיים היהודיים, ושבמסגרתו הן השמאל והן הימין מוציאים כלאחר יד אנשים מן השיח. בה בעת, ביקורת או פעולות הקוראות להתנתק מישראל, או שיוצרות שותפות עם מי שחד-משמעית רוצים ברעתה, חייבים להיתפש כמי שמצויים מחוץ לגדרי השיח הלגיטימי.

הטעות של גולדסטון

ניקח כדוגמה את השופט גולדסטון. האמונה שישראל ביצעה פשעי מלחמה במבצע עופרת יצוקה, אשר אני – ומסתבר כעת גם השופט גולדסטון – סבור כי היא שגויה מבחינה עובדתית, אינה מצויה כשלעצמה מחוץ לתחום. הבעיה בדו"ח גולדסטון לא היתה בעמדות שננקטו, אלא במקום שבו בחר השופט גולדסטון להציב

את דעותיו – קרי במסגרת מועצת זכויות האדם של האו"ם, אשר זה עשרות שנים מנסה לחתור תחת הלגיטימיות והקיימוּת של מדינת ישראל.

הגיע הזמן שנכיר בכך שישנן דרכים רבות לאהוב את ישראל. אבל כאשר קוראים להחרמתה או להטלת סנקציות בינלאומיות עליה, או כאשר מבקשים לכפות עליה מדיניות שנוגדת את רצונה המפורש של ממשלתה הדמוקרטית, גם אם העושים זאת מאמינים שהדבר משרת את טובת ישראל, הם מעמידים עצמם בצד שידידים צריכים להישמר מפניו.

עם ישראל מאמין כי ביקורת היא מעשה המבטא אהבה ונאמנות. עמנו מאמין גם שישנה ביקורת הבאה מתוך אהבה וביקורת שאינה באה מאהבה. הכרת ההבדל בין השתיים היא אחד האתגרים הגדולים של ימינו.

• הרב ד"ר דניאל הרטמן הוא נשיא מכון שלום הרטמן