אם רוטשילד עשיר - כל היהודים רמאים
המיתוס האנטישמי העתיק על "תמנון הכסף היהודי" שעושק את העולם הגיע לשיאו במהפיכה התעשייתית של המאה ה-19. העיירות היהודיות התמוטטו ורוב היהודים הידרדרו לעוני, אבל היו גם יהודים שהתעשרו ואחדים שהפכו לטייקונים והשתלטו על ענפים שלמים - והימין האנטישמי עורר סביבם גל הסתה רצחני
יהודים וכסף - צירוף המלים הזה מצלצל מוכר ביחד. ליהודים יש חוש עסקי והם יודעים להסתדר ולהרוויח - ההכללה הזאת משותפת לגויים וליהודים עצמם ומבוססת גם על עובדות. מחקרים מצאו שהיהודים הם הקבוצה הדתית והאתנית העשירה בחברה האמריקנית. יהודים תופסים מקום רחב, בלא פרופורציה למספרם, בכל רשימות המיליונרים והמיליארדרים בעולם. לא כל היהודים עשירים, אבל יש יהודים כאלה בכל מקום ובכל תחומי העשיה הכלכלית.
קשר הכסף היהודי הוא עתיק יומין. סיפור העבדות במצרים החל כסיפור הצלחה עברי: ההצלחה הניהולית של יוסף, שהציל את המשק המצרי מרעב וסידר את עצמו ואת אחיו בארץ גושן העשירה. יהודים בלטו במסחר ובעסקים מעל למשקלם באוכלוסייה במשך אלפי שנים, בעולם ההלניסטי, המוסלמי והנוצרי.
ההגיון החולני של השיגעון הרצחני: "הכסף היהודי שולט בעולם"
העיסוק בעושר היהודי מעורר אסוציאציות אפלות. מיליוני יהודים הושפלו, עונו ונרצחו בשם אידיאולוגיה מעוותת, שהאשימה את היהודים שהם עושקים ומרמים גויים. גם כיום, האינטרנט שורץ אתרים הזויים שטוענים כי ה"השלטון היהודי בוול-סטריט" גרם, כביכול, למשבר הכלכלי הגלובלי; הטפות של שייחים איסלאמיים על ה"כסף הציוני הבינלאומי" והצהרות של סלבריטאים מערביים כמו העיתונאית הלן תומאס שאמרה ש"הקונגרס, הבית הלבן, הוליווד, וול סטריט נמצאים בבעלות הציונים".
אין פלא שהנושא מעורר רגישות אצל היהודים. כשהזמר רוג'ר ווטרס הקרין וידאו-ארט של מטוסים שהמטירו פצצות בצורת מגיני דוד מחוברים לדולרים - הליגה נגד השמצה טענה ש"השתמש בסטריאוטיפ אנטישמי מכוער", למרות שהמטוסים המטירו גם צלבים וסהרונים איסלאמיים. טוקבקים ואתרים שונים האשימו באנטישמיות אפילו את ynet - מהאתרים המובילים בעולם בסיקור התבטאויות ותקריות אנטישמיות - בשל עצם העיסוק בנושא בסדרת "הזהב היהודי".
דימוי היהודי הרמאי ורודף הבצע נולד באירופה של ימי הביניים. הכנסייה האשימה את יהודה איש קריות שמכר את ישוע הנוצרי תמורת כסף, וכפתה על יהודים להתפרנס מעיסוקים כמו חכירה והלוואה בריבית, שבהם נאלצו לגבות כסף מנוצרים - והנוצרים האמינו שהיהודים מחביאים זהב מתחת לאדמה. העולם המודרני הנאור היה אמור להשתחרר מאמונות הבל כאלה, אבל זה לא קרה. ההסתה נגד ה"יהודים העשירים" דווקא החמירה במאה ה-19 וה-20.
סוחר המטבעות הפך לסמל העושר היהודי
"השינאה האובססיבית נגד יהודים על רקע כלכלי היא תופעה של האנטישמיות המודרנית", אומר ד"ר אביעד קליינברג מהחוג להיסטוריה כללית באוניברסיטת תל-אביב. "נוצרים שנאו יהודים בימי הביניים מהמון סיבות, בעיקר דתיות, שהעושר האמיתי והדמיוני של היהודים לא הייתה החשובה ביניהן. הקשר ההדוק בין כסף לאנטישמיות נוצר בעיקרו במאה ה-19".
המהפיכה התעשייתית של המאה ה-19 שימשה כהזדמנות לחלק (קטן) מהיהודים להתעשר ולאחדים מהם - להפוך למיליונרים. "ליהודים בעולם המערבי היו יתרונות שאיפשרו לרבים מהם להצליח", אומר הפרופסור ישראל ברטל מהחוג לתולדות עם ישראל באוניברסיטה העברית. "הייתה להם מסורת של יזמות. הם היו ניידים בתקופה שרוב האנשים חיו במקום אחד. היו להם קשרים ליהודים בקהילות אחרות, ולמעשה, הקהילות היוו רשת עסקית ענפה בשטח של אלפי קילוטמרים. הרבה יהודים במערב התקדמו, וקבוצת יהודים קטנה הפכה לאוליגארכיה ממש והשתלטה על ענפים שלמים".
הדוגמא המפורסמת ביותר לעושר היהודי המודרני - ולאנטישמיות שהתעוררה סביבו - הייתה משפחת רוטשילד. מאיר אנשל רוטשילד היה חלפן מטבעות בגרמניה של המאה ה-18 ומונה ליועצו האישי ("יהודי החצר") של הנסיך וילהלם מהסה-קאסל. הוא פתח בנק פרטי שהפך לאימפריה עם שלוחות בכל אירופה שנוהלו בידי בניו.
בנו, נתן מאיר רוטשילד, היגר לאנגליה ומימן את מלחמותיה נגד נפוליאון, ובן אחר, שלמה מאיר, מימן את שיקום אוסטריה מאותן מלחמות והקים את הבנק הלאומי האוסטרי. הרוטשילדים היו מעורבים בסלילת רכבות, בכריית תעלת סואץ, בעסקי יין, בהקמת תעשיית הקולנוע ועוד ועוד.
"תמנון יהודי בכל כוס תה"
"התעשייה במאה ה-19 הייתה די מונופוליסטית", אומר ברטל. "זה בלט בעיקר באימפריות האוסטרו-הונגרית והרוסית, שבהן חיו רוב היהודים ועשו עסקים. חלק מהענפים נשלטו בידי משפחה אחת, וחלקן היו משפחות יהודיות.
"כך, לדוגמא, משפחת ברודצקי השתלטה על חלק מתעשיית הסוכר הרוסית, ומשפחת ויסוצקי הקימה את מפעל התה הענק שקיים עד היום בארץ. היתה בדיחה ברוסיה: שני יהודים, ויסוצקי וברודצקי, שולטים בכל כוס תה שאתה שותה".
הברון ישראל הירש מגרמניה היה ממקימי רשת מסילות הברזל האוסטרו-הונגרית, ומשפחת פוליאקוב סללה מסילות ברוסיה. "רשתות הרכבות בשתי האימפריה הוקמו בשיטה שנקראת כיום B.O.T: יזמים פרטיים זכו במכרזים וקיבלו אדמות וערובות כספיות מהמדינה, בנו על חשבונם והפעילו תמורת תמלוגים", מסביר ברטל. "הירש ופוליאקוב זכו במכרזים כאלה. הם הכניסו לעסק הרבה ממקורביהם היהודים, בגלל כשירונותיהם ובגלל שכך היה מקובל. מיד קמה צעקה בעיתונות: אנשי ציבור אמרו, תראו את היהודים, גם משתלטים על אוצרות הטבע שלנו ועושים מהם כסף וגם מסדרים אחד לשני עבודה".
ריכוז העושר אצל קבוצה קטנה של יזמים ובעלי הון עורר במאה ה-19 זעם ציבורי ממש כפי שהוא מעורר כיום. אבל הביקורת על היזמים הגויים הייתה עניינית ונשמעה בעיקר מאנשי ציבור מהשמאל הליברלי והסוציאליסטי, ואילו היזמים היהודים עוררו זעם אמוציונלי ושינאה תהומית בחוגים הימניים והאנטישמיים. העיתונות הימנית והממשלתית הפכה לשופר של תעמולה ארסית, שעוררה בציבור את הסטריאוטיפים העתיקים נגד "היהודים העשירים" וגם הקצינה אותם.
"פוליטיקאים ובעלי טורים בעיתונות הציגו את המיליונרים היהודים כמו הרוטשילדים, פוליאקוב והירש כ'תמנונים' שמקבלים הוראות מהקהילה ועוזרים לה להשתלט על העולם באמצעות הכסף", אומר ברטל. "השיאים הקיצוניים והבוטים של ההסתה היו יצירות כמו 'הפרוטוקולים של זקני ציון' אבל בין המסיתים היו גם אינטלקטואלים רציניים, כמו הסופר דוסטוייבסקי, למשל, שהיה לו טור בעיתון שבו השווה את היהודים לאלמנות שחורות שלוכדות את העולם ברשת שלהן".
יהודי מזרח אירופה: רעב, צפיפות, עבודה שחורה - ופוגרומים
חלק מהטייקונים היהודים - כמו אדמונד רוטשילד וישראל הירש - תרמו בנדיבות לקהילות שבהן חיו, פעלו לקידום זכויות היהודים בפוליטיקה וגם סייעו בהקמת המושבות היהודיות הראשונות בארץ ישראל. אבל כל זה ממש ממש לא הפך את מיליוני היהודים בעולם לעשירים. נהפוך הוא: רוב היהודים באותה תקופה נמצאו דווקא בתהליך קשה של התרוששות.
"בגדול, היהודים התחלקו לשני סוגים שעברו מגמה הפוכה", מציין ברטל. "מצד אחד היו היהודים המערביים - בגרמניה, צרפת ואוסטרו-הונגריה - שקיבלו אמנסיפציה (זכויות אזרח שוות לאלה של הגויים, ת.ג), ורובם השתלבו בשוק העבודה באופן מוצלח והלכו ונעשו עשירים. הם היו בורגנים, ובממוצע, חיו יותר טוב מהגויים, שרובם היו פועלים עניים. מצד שני, ברוסיה וברומניה, היהודים הלכו ונעשו עניים".
"היהודים בעיירות של מזרח אירופה היו בעלי מלאכה קטנים וחוכרים שהפעילו טחנות קמח, גשרים ובתי מרזח עבור האצילים הרוסים והפולנים. עד אמצע המאה ה-19 הם התפרנסו לא רע - יחסית לסביבה העניה שחיו בו. ב-1861 הצאר אלכסנדר השני שיחרר את האיכרים, ורוסיה נכנסה לעשרות שנים של בלגן. התחילה מהפיכה תעשייתית איטית ולא מוצלחת. קמו מפעלים גדולים שהרסו את העסקים הקטנים של היהודים בעיירות. העיירות ממש התמוטטו".
"היהודים עברו לערים הגדולות - אודסה, קייב, לודג' - או שהיגרו למערב. גם כאן וגם כאן הם הפכו לפועלים עניים, ממש-ממש עניים. חלקם עבדו כפועלים שחורים בשכר רעב במקצועות ה'יהודיים' שבהם הם עבדו לפני כן כבעלי-בתים. החייטים, לדוגמא, הלכו לעבוד כפועלי טקסטיל. אחרים התעסקו ברוכלות, או שהפכו למשרתים ולסבלים, או לפושעים".
והעניים היו הרוב. בשנת 1900 התגוררו בעולם כ-10.3 מיליון יהודים. כ-5.1 מיליון מהם התגוררו במערב רוסיה, בליטא, אוקראינה ומזרח פולין, שכולן נכללו ברוסיה הצארית, כ-800 אלף גרו ברומניה, ויותר ממיליון היגרו מרוסיה לארה"ב - וגם שם חיו בעוני.
"באודסה גרו ב-1800 כמה עשרות יהודים, וב-1900 היו שם 140 אלף", אומר ברטל. "הם חיו שתי משפחות עם שישה, שבעה, שמונה ילדים כל אחת בדירת חדר, עם תנור נפט עשן ושירותים משותפים. העובדה שכל כך הרבה מהם היגרו לאמריקה, או נעשו פעילים בתנועות מהפכניות, היא לא רק בגלל הפוגרומים אלא גם בגלל שהם היו נורא עניים".
הגויים שהסיתו נגד היהודים העשירים לא ידעו שרוב היהודים עניים?
"אתה שואל שאלה של 'סמולנים'. לא מבלבלים גזענים ואנטישמים עם העובדות. אתה יכול להביא להם הוכחות מפה ועד להודעה חדשה שהמיעוט שהוא מסית נגדו הוא בעצם עני וחלש, מבחינתו הוא תמיד יהיה עשיר, חזק ומאיים".
ואכן, התעמולה נגד "הכסף היהודי" נפלה על אזניים קשובות. איכרים ופועלים באירופה באותה תקופה החלו לקבל, לראשונה, חינוך יסודי ולקרוא עיתונים, ונפלו ישר לזרועות ההסתה. המציאות הכלכלית פגעה בגויים כמו ביהודים, בהבדל אחד: לגויים היה על מי לפרוק את זעמם. העובדה שחלק מהמפעלים שעבדו בהם בתנאים מחפירים היו שייכים למיליונרים יהודים התאימה גם לאגדות ששמעו בילדותם על הזהב שהיהודים מחביאים מתחת לאדמה וגם להסתה החדשה.
התוצאות היו רעות: רוסיה נשטפה בגל אכזרי של פוגרומים, מ-1881 עד למהפיכה הסובייטית ב-1917 ולניצחון הקומוניסטים במלחמת האזרחים ב-1922. הפוגרומים התפשטו לרומניה, ליטא ופולין ברגע שהן זכו לעצמאות (1886, 1917 ו-1918 בהתאמה) - ונמשכו עד לכיבוש הנאצי במלחמת העולם השנייה, שהפך אותם לשיטה רצחנית.
יהודי מערב ומרכז אירופה - גרמניה, אוסטריה, צ'כוסלובקיה, צרפת והולנד - חיו בתחילת המאה ה-20' בביטחון כלכלי ופיסי. אבל האנטישמיות המשיכה לאיים גם עליהם. כשהשפל הכלכלי הגדול פרץ ב-1929, רמת חייהם הייתה גבוהה משל הגויים ורבים מהם נמצאו בצמרת העולם העסקי. זו היה הרקע לבואו של האיש שהחליט לשחרר את העולם אחת ולתמיד מ"ההון היהודי" ויצא נגדם למסע השוד הגדול בהיסטוריה - עוד לפני שהחל להרוג אותם. ועל כך - בפרק הבא של הזהב היהודי.
- הצטרפו לעמוד הפייסבוק של ynet כלכלה וצרכנות
לפנייה לכתב/ת 
