"אני לא יודע איך לעצור את הקיצונים"

סרטו של בובואה מתאר את סדר היום של חיי המנזר ואת ההתלבטות של הנזירים האם להיכנע ללחצים ולדרישות לעזוב את המנזר ולחזור לצרפת (לאור האווירה הלא בטוחה ששררה באלג'יריה בתקופת מלחמת האזרחים), או להישאר במובלעת הנוצרית בתוך האוכלוסייה המוסלמית, למרות הסכנות והאיומים. זאת על מנת להמשיך בפועלם הרפואי למען תושבי האזור ההררי.

"נמשכתי לסיפור של הנזירים בגלל שלאנשים האלה היה מסר מעבר לאמונה: זה מסר של אינטליגנציה, של התעניינות באחר, בתרבות ובדת של אחרים", אמר בובואה, בראיון שנערך בעיר מרקש שבמרוקו - שכנתה של אלג'יריה. "בסופו של יום, כולנו בעצם אותו דבר. הבעיה רק שתמיד מיעוטים קטנים, פנאטים ופאשיסטים, גורמים להרבה בעיות".

אלים ומפלצות

המסר הזה עשוי להיות רלוונטי גם לקונפליקט הישראלי-פלסטיני, כפי שבובואה עצמו יכול היה להתרשם מביקורו בארץ ב-1995. "היה לי מזל להיות מוזמן לישראל, ולפי התרשמותי, המציאות אצלכם שונה ממה שמוצג בטלוויזיה. התחושה שלי היתה ששני העמים, הישראלים והערבים, יכולים לחיות היטב יחד. יש המון אנשים שמנסים לשנות ולשפר את המצב, אבל לרוע המזל, תמיד יש בחור אחד שמבצע פיגוע ההתאבדות והורס את כל המאמצים להביא שלום".

כדי להביע את דעתו על הפונדמנטליזם, בובואה משתמשים במשלים ובדוגמאות. "זה כמו מישהו שלוקח את המשפחה שלו לחופשה בהר או בחוף הים, ואז אחד הילדים נפצע קלות, ונחתך, ויורד לו קצת דם. ואז האבא עושה סקנדל, ומזעיק אמבולנס.

הנזירים ב"על אלוהים ואנשים"

"או פרופסור שרוצה לשמח את התלמידים שלו ולהעביר להם קורס בקליגרפיה ואף קונה להם עפרונות יפים. אבל אחד ההורים מזדעק ואומר: 'לא, זה לא בסדר, למה אתה מלמד את הילדים שלנו סינית? זה לא בתכנית הלימודים'. תמיד יש מישהו אחד שצץ ומתנגד לדעת כולם, ועושה הרבה בעיות. הקיצונים הם כמו אותו הורה טיפש, והעולם מלא בכאלה. השאלה היא איך אנחנו עוצרים אותם, ואני לא יודע איך לעשות זאת. אין לי פתרון".

"על אלוהים ואנשים" זכה לביקורות משבחות בפסטיבל קאן ועוטר ב"פרס הגדול של חבר השופטים". הוא גם גרף כאמור את פרס הסזאר, וייצג את צרפת בקרב על האוסקר לסרט הזר. בסופו של דבר, חברי האקדמיה העדיפו להשאירו מחוץ לרשימת המועמדים הסופית ("בעולם טוב יותר" של סוזן בייר - שגם הוא עוסק במפגש האלים בין תרבות המערב לזו האפריקנית - זכה בפסלון), אולם בובואה יכול להתנחם בקבלת הפנים החמה של הביקורת העולמית לסרטו.

איך הסרט התקבל בארצות המגרב?

"התגובות טובות מאוד, גם באלג'יריה, בגלל שהאנשים בצפון אפריקה הבינו שעשיתי הפרדה גדולה בין אמונה בדת ובקוראן לבין איסלמיזם קיצוני, ושזהו סרט על התפייסות. ברור שבעולם הוא נתקל קצת בהתנגדות, מצד גורמים פונדמנטליסטים. למשל קיצונים בכנסיה הקתולית אמרו שהם מתעבים את 'על אלוהים ואנשים', בין השאר בגלל שרואים בו בחור קתולי קורא בקוראן.

"יותר מדי קיצונים בעולם". מתוך "על אלוהים ואנשים"

"אגב, כשהצגתי את הסרט בניו יורק, אמרתי לאנשים שם: 'אנחנו נמצאים רק 800 מטר מגראונד זירו, אבל אין שום קשר בין הקוראן לבין בן-לאדן והפיגועים של ה-11 בספטמבר'".

אתה מאמין באלוהים?

"אני מאמין באחווה. חצי מהמוח שלי מאמין בהכל, והחצי השני לא מאמין בכלום. אני יכול לכבד אנשים שמאמינים, אבל אני לא יכול לשאת שום דוגמה. אני גם נגד ניצול של הדת בידי הפוליטיקאים כדי לקדם את ענייניהם. בצרפת יש ויכוח סביב האיסור על הבורקה, ואתה יכול לראות איך פוליטיקאים מתעסקים בנושא הזאת, במקום להתעמק בסוגיות קצת יותר בוערות כמו מחוסרי בית, המשבר הכלכלי ופשיטות הרגל של החקלאים".

הסרטים שלך מצטיינים בסגנון החזותי הסגפני שלהם. ממי אתה שואב השראה?

"מאחר והסגנון שלי לא יכול להיות הסגנון שלי במאה אחוז, אז כמובן שאני שואב השראה גם מאחרים, ממש כמו שציירים מפורסמים נטלו מקודמיהם. אני מושפע בין היתר מהבמאים רוברטו רוסליני וז'אן לוק גודאר. זאת המורשת שעליה גדלתי.

בובואה לצד סלמה האייק בקאן (צילום: MCT)

"עיתונאים שצפו ב'על אלוהים ואנשים' שאלו אותי למה הקצב בסרט הזה איטי לפעמים. אני חושב שבחברה שלנו כיום אתה צריך לנוע כל הזמן מהר, וזה בא לידי ביטוי בקליפים ובפרסומות. לא היתה שום סיבה לערוך את הסרט שלי בצורה קצבית, במיוחד שהוא עוסק בנזירים ובאורח החיים שלהם. אני חושב שהצופים אינטליגנטים והם יבינו ויקבלו את הקצב של הסרט".

מזרח תיכון עם ד"ש

בובואה (44) הוא שחקן, תסריטאי ובמאי ("צפון") מעוטר ומוערך בצרפת. אצלנו הוא פחות מוכר. ב-1995, הוא כאמור הגיע אלינו, וזה היה עם סרטו השני, "אל תשכח שאתה הולך למות", שהוצג בפסטיבל הקולנוע של ירושלים.

"ירושלים הייתה בעיני עיר מאוד יפה ומורכבת - ביליתי עם אנשים צעירים, ששותים אלכוהול בשבת, וחשבתי: 'אם כך נראית השבת, אז טוב מאוד',

אבל נדהמתי לשמוע שבשבת אין אוטובוסים בירושלים", הוא נזכר. "מאחר ורציתי לדבר עם האנשים ברחוב, למדתי להגיד בעברית: 'אני שמח שבאתם לסרט שלי. תודה רבה ותיהנו'". למרבה ההפתעה, בובואה אומר את המשפט בעברית מצוינת, חף ממבטא צרפתי כבד.

ובאותה הזדמנות, בובואה התרשם לחיוב גם מהאוכלוסיה הפלסטינית, שמהצד השני של המתרס. "לקחתי נהג כדי שייקח אותי ליריחו ושם שתיתי תה, ולא נתקלתי בשום בעיות", הוא מספר, "בשום מקום לא אירחו אותי כל כך יפה, כמו בפסטיבל ירושלים. בגלל שיש לי אישה חדשה, אני חייב לחזור ולהראות לה את ישראל".