ככה לא בונים חיה
"ביסטלי", גרסה עדכנית ל"היפה והחיה", מציגה גיבור שבמקום להידמות למפלצת נראה מגניב ואטרקטיבי. הרגעים שאמורים להפעיל את הרגש לאורך הסרט מודגשים בבוטות, שהופכת את כל העסק לדומה מדי לסדרות הנוער של ימינו
אף אגדה אינה בטוחה. מוטב לכל סיפור פנטזיה להסתתר ביער אפל. בעקבות ההצלחה המסחררת של סדרת "דמדומים" בקרב נערות צעירות, והצלחת גרסת הסוני פלייסטיישן ל"אליס בארץ הפלאות" של טים ברטון, הוליווד רעבה לחומרים בעלי אופי דומה. "ירח אדום", העיבוד הכושל ל"כיפה אדומה", היה סימן אזהרה ראשון למה שהבולמוס ההוליוודי מסוגל לחולל.
בשנתיים הקרובות אנו צפויים לעיבודי אקסטרים נוספים של אגדות: הנזל וגרטל, שלגיה ושבעת הגמדים (שני סרטים שונים), וגרסאות שונות ל"קוסם מארץ עוץ". רק התמימים יאמינו שזה הולך להשתפר.
"ביסטלי" ("Beastly") מבוסס על ספרה של סופרת הנוער אלכס פלין (2007), שעדכנה את אגדת "היפה והחיה" לנוער של ימינו. הסרט שופע מסרים: הסתכל בקנקן וכו', דאגה לסביבה ואפילו הצורך בהענקת ויזות לילדים של מהגרי עבודה. אבל כמו ויטמינים בחבילות של דגני בוקר צבעוניים, גם הערך של מסרים אלה מפוקפק. כשהמכלול ירוד, למסרים הללו אין משמעות, ובמקום ארוחה מזינה - קיבלנו עוד בררה תוצרת הוליווד.
פטיפר ב"ביסטלי". צלקות מגניבות, קעקועים על פי עונות השנה
לקייל קינגסטון (אלכס פטיפר) יש כל מה שגבר צעיר יכול לבקש. אב עשיר, יופי, ביטחון עצמי. כל בני הנוער העשירים בתיכון היוקרתי בו הוא מולך מעריצים אותו. בבחירות לתפקיד הכה נחשק של ראש הוועדה לטיפול בסביבה, הוא מנצח בזכות הערצה זו, למרות שהוא מצהיר כי אין לו עניין בנושאים עליהם הוא אמור להיות מופקד. הו, חטא היוהרה.
בעיה קטנה. בתפקיד המתחרה שעתידה להפסיד נמצאת נערה מוזרה, לבושת שחורים, פניה לבנות ושיערה פרוע. אבל קנדרה (מרי-קייט אולסן) אינה סתם גותית דפרסיבית, אלא מכשפה, וכשקייל לא רק מנצח אלא גם משפיל אותה בפרהסיה, היא מטילה עליו קללה. היא תכער אותו, תשלול ממנו את בסיס כוחו, והוא יצטרך למצוא תוך שנה נערה שתאמר לו "אני אוהבת אותך", בכדי שמראה זה לא יהיה קבוע.
גאולה לטובת איכות הסביבה
הקללה הופכת את קייל האומלל לקירח. קעקועים מכסים חלק גדול מראשו, על חזהו ישנם סימני צלקות וחתכים. אלמנט הפנטזיה נשמר באמצעות האופי האינטראקטיבי של הקעקועים אשר צורת ענפי העץ שלהם מגיבה להתחלפות עונות השנה.
ניל פטריק האריס ואלכס פטיפר. חריגות מגניבה
יש להעיר ליוצרי הסרט כי בתור "חיה", מצבו של קייל עדיין לא נורא כל כך. רוצים לאתגר את קהל הבנות? תעשו אותו שמן, שעיר וממושקף עם פצעי בגרות, ולא גרסה מיוסרת של בחור חתיך עם עודף קעקועים מגניבים.
קייל מגלה במהירות כי אביו (פיטר קראוזה) מעדיף כי בנו יגור בבית נפרד, הרחק ממנו, ולשם כך נמצאת דירה רחבת היקף, התחליף לטירה של החיה מהאגדה המקורית, בה הוא יוכל להסתגר. בני הלוויה של קייל הם העוזרת הג'מייקאנית זולה (ליסה ג'יי האמילטון) שאליה קייל התייחס מאוד לא יפה בתחילת הסרט, ו-וויל (ניל פטריק האריס) מורה עיוור שאמור לספק את ההומור שירכך את הפאתוס הפסבדו-רומנטי של הסרט.
אבל מה עם האהבה? היכן תימצא הבחורה שתגאל את החיה? לינדי (ונסה הדג'נס) תלמידה מבית פשוט שקיבלה מלגה לבית הספר היוקרתי בו קייל למד, מסומנת כמועמדת ראויה. גם ממרום מעמדו הקודם עדיין היה ביניהם פלרטוט קל, שרמז על כך שבקייל יש פוטנציאל לגאולה.
כשאביה של לינדי מסתבך באירוע פשע אלים, קייל מציל אותו, וכדי להגן על חייה של לינדי מסכנת הנקמה, הוא מגיע להסכם עם אביה שהיא תשהה בביתו. כך נוצרת נקודת המוצא שתאפשר לקשר להירקם, ולקייל לחוות גאולה גופנית ורוחנית לטובת האהבה, הסביבה, העובדים הזרים והאנשים הלוקים במוגבלויות פיזיות.
"ביסטלי" הוא סרטו השלישי של הבימאי והתסריטאי דניאל ברנז. סרטו הקודם, "פיבי בארץ הפלאות" (2009), שעסק במצוקותיה של ילדה כשרונית שספק לוקה בתסמונת טורט, ספק סובלת מבעיות נפשיות עמוקות, היה עבודה מובהקת של קולנוע עצמאי אמריקאי עכשווי.
גם חריגותו של הגיבור בסרטו הנוכחי נובעת מאלמנט חיצוני מרתיע ואלמנט פנימי של תסכול וסלידה עצמית. הנושא דומה, אך לא רק שהטיפול בתמה זו אינו מתפתח, אלא נסוג משמעותית לאחור.
כל רגע רגשי ב"ביסטלי" מסומן בבוטות, משוחק בחובבנות, מודגש במוזיקה בנאלית ומלווה באפקטים ויזואליים ממיטב האסתטיקה הטלוויזיונית לסדרות נוער. היתרון של שפה קולנועית זו הוא בהיותה מאפשרת לכל צופה צעירה, גם אם היא מסמסת לאורך כל הסרט, לעקוב אחר התפתחות היחסים בין פטיפר והדג'נס. מה עוד אפשר לבקש?
