"בישראל יודעים לעשות טלוויזיה, לא כמו בצרפת"
לורנס הרצברג, מנהלת "Forum Des Images" בפריז, מדברת על טשטוש הגבולות בין הקולנוע לטלוויזיה, הצלחת התעשייה הישראלית ותפוח האדמה הלוהט - המזרח התיכון: "נעשה קשה יותר ויותר לפתוח את הנושא לדיון ולצאת מזה בשלום"
במרכז ה-"Forum Des Images" בפריז, הורגשה בשבוע שעבר המולה. ליד הכניסה למרכז, שאירח לאורך השנים את גדולי הקולנוענים - מקופולה ועד שברול - עמד מאבטח בחליפה, סקר בעצבנות את השטח. בתוך דקות אמור להגיע למקום הבמאי הבריטי פיטר קוסמינסקי.
צפו בטריילר של "The Promise"
שעות אחדות מאוחר יותר, ישודר בטלוויזיה הצרפתית הפרק האחרון בסדרה מעוררת המחלוקת שלו, "ההבטחה", הנוגעת בשורשי הסכסוך הישראלי-פלסטיני ונעה על ציר הזמן שבין ימי המנדט הבריטי והמחתרות לימי האינתיפאדה השנייה.
הסדרה, שזכתה לגינויים מצד ארגונים יהודיים מקיר לקיר, גררה הפגנות סוערות מול משרדי הנהלת רשת "+Canal" המשדרת אותה בצרפת. עם הגעתו של קוסמינסקי לפריז כאורח פסטיבל "SeriesMania" לסדרות טלוויזיה, המתקיימים זו השנה השנייה בפורום, הוחלט להימנע מסיכונים מיותרים ולאבטח את היוצר.
יש מקום לכולם
"נעשה קשה יותר ויותר לגעת במזרח התיכון מבלי להסתכן בריקושטים מכל הכיוונים", אומרת לורנס הרצברג, מנהלת הפורום מזה תשע שנים. הרצברג, יוזמת הפסטיבל, יודעת היטב על מה היא מדברת. לפני כשנתיים, כשהציגה במשך חודשיים באולמות הפורום תוכנית עשירה שבמרכזה העיר תל-אביב בראי הקולנוע, ספגה והדפה גינויים ולחצים פוליטיים שהופעלו עליה כמכבש מצד ארגונים פרו-פלסטיניים.
הרצברג. "לחצים בלתי אפשריים" (צילום: Laurent Edeline / Bronx)
אבל הרצברג היא לא מהסוג הנכנע. בשגרירות ישראל בפריז, המנהלת יחסים טובים עם הפורום והנהלתו, הופתעו לגלות שלצד יוצרים ישראלים כמו איתן פוקס שמציג בפסטיבל את "תמיד אותו חלום" וסייד קשוע ושי קפון שמציגים את "עבודה ערבית", מתנוסס גם שמו של קוסמינסקי. "לא היה לנו מושג", אמרו ל-ynet נציגי השגרירות שהשתתפה במימון הטסת היוצרים, "זו היתה הפתעה מוחלטת והעברנו את הסתייגויותינו להנהלת הפורום".
הרצברג מצדה מדגישה: "אני יכולה להבין שקבוצות מסוימות והשגרירות מוטרדות מהעבודה של קוסמינסקי, אבל כשאתה עושה פסטיבל שמוקדש לסדרות טלוויזיה, יש לו מקום של כבוד. הפורום מציג כאלפיים סרטים בשנה ולא עם כולם אני מסכימה. דעתי לא רלבנטית בהקשר זה. כשהצגתי תוכנית על תל-אביב היו הפגנות ולחצים בלתי אפשריים שדרשו שניקח חלק בחרם על ישראל.
"העמדה שלי ברורה: לאמנים יש אצלנו מקום, והשמעת קולם היא הסיכוי להוביל שינוי. לאמנים הישראלים יש מקום אצלנו, כי לעולם יש הזכות לשמוע אותם, וזה נכון גם לגבי קוסמינסקי. הזמנתי אותו לפסטיבל כי רמת העבודה שלו מרשימה. אין קשר בין זה לבין המשך הצגת עבודות ישראליות במסגרת זו".
אין מקום לסובלנות
את התוכנית על תל-אביב, היא אומרת, ספק אם יכולה היתה לקיים כיום. "מבחינה תרבותית נעשה קשה יותר ויותר לגעת במזרח התיכון או לפתוח את הנושא לדיון ולצאת מזה בשלום. המצב הפוליטי, האיומים, העמדות שהתקשחו, מסבכים כל ניסיון ליצור אירוע תרבות סביב הנושא.
"Forum Des Images". פסטיבל תחת אש (צילום: Nathalie Prebende)
"התרבות הולכת ומאבדת את מקומה כמרחב של סובלנות, אבל אנחנו נמשיך לתת מקום לקולם של האמנים כיוון שכשהמסלול הפוליטי נכשל, המסלול הדיפלומטי נכשל וכאשר מה שנותר זה המסלול הצבאי, אין לנו אלא להתעקש על שמירת מסלול פתוח לקולות אחרים. זו הסיבה שלעולם לא אתמוך בחרם תרבותי. זו הסיבה שאאפשר לקוסמינסקי להשמיע את קולו. זה צוהר קטן שחייב להישאר פתוח".
דעתה על הסדרה של קוסמינסקי, שככל הנראה לא תשודר בישראל אך תוקרן בסינמטקים, מסויגת. "אני מודה שיש לי באופן אישי בעיה עם שני הפרקים האחרונים של הסדרה - אבל זה לא רלבנטי", היא אומרת ומדגישה, "זו סדרה שחשוב לראות ואסור לשכוח שהיא מתייחסת לזווית הראייה האנגלית".
קולנוע על המסך הקטן
חמש שנים עבדה הרצברג, בת להורים קומוניסטים ממוצא יהודי, בשיתוף צוות מרשים של יועצים, על בניית פסטיבל עשיר ומושקע שהכניסה אליו ללא תשלום. "זה תכתיב של האולפנים האמריקאים שקשור להסכם עם התסריטאים בעקבות השביתה הגדולה", היא אומרת. "קשה לתמחר אחוזים על הקרנת פרק בודד וזה יצר מורכבות סביב הפסטיבל".
דוקו-פורנו. ונסה דאמוי, כוכבת "Xanadu" מספרת על הסדרה
גם זה לא עצר אותה מלקדם את הרעיון שנראה בתחילת הדרך, לפחות בצרפת, ככפירה בעיקר. "צרפת היא ארץ הקולנוע. פה הפכו את הקולנוע לאמנות והטלוויזיה איכשהו נדחקה הצידה. תמיד מתייחסים אל העשייה הטלוויזיונית בסוג מסוים של התנשאות", היא אומרת, "אבל מזה כמה שנים הגבולות מטשטשים. הסדרות עוסקות היום בשאלות חברתיות שמעניינות קהל רחב ומספרות את הסיפור באיכויות נראטיביות ובשפות צילומיות שלקוחות מהקולנוע".
בפסטיבל הוצגו בהקרנת טרום בכורה גם סדרות טלוויזיה צרפתיות עתידיות. שתיים מהן מתרחשות מאחורי הקלעים של עולם הפורנו. "Xanadu", הבולטת והאמיצה שבהן, שתשודר מתחילת מאי ב-Arte, מביאה למסך שפה אמנותית חדשה וטביעת אצבע מובהקת של יוצריה. "זו דוגמה מצוינת לרבדים השונים שסדרת טלוויזיה יכולה להציג", אומרת הרצברג, "היא דוקומנטרית בכל הנוגע לסצנות הפורנו ובו בזמן, נענית לחוקי הדרמה שמתפתחת סביב דמות כוכבת פורנו שנעלמה.
"בעצם כך שהיא פרושה על פני שמונה פרקים של 52 דקות כל אחד, היא מאפשרת ליוצרים להרחיק לכת ולהעמיק בפיתוח דמויות משנה ועולמות פחות מרכזיים בעלילה. את זה קשה לייצר בקולנוע וגם בגלל זה רואים היום נדידה של יוצרים ושחקנים מהקולנוע לטלוויזיה כמו למשל ב-'אימפריית הפשע' של סקורסזה עם סטיב בושמי שאנחנו מציגים בפסטיבל".
"אתם עושים סדרות מעניינות"
גם לסדרות ישראליות יש בפסטיבל מקום של כבוד, לצד סדרות מקוריאה, אוסטרליה, קנדה, בריטניה וארצות הברית. אחרי ההצלחה שרשמה הקרנת פרקי הסדרה "בטיפול" אשתקד, החליטה הרצברג לחזור ולהציג גם השנה עשייה טלוויזיונית כחול-לבן.
"אתם יודעים לעשות את זה. אתם עושים סדרות מעניינות", היא אומרת ומונה בין היתר את "נבלות" המבוססת על סיפור מאת יורם קניוק, ואת הסדרה הקומית זוכת האמי הבינלאומי "רמזור", שתיהן משכו את תשומת לבה. "'עבודה ערבית'", היא אומרת, "ראויה בעיניי לשידור במדינות רבות. זו אחת ההזדמנויות היחידות שמאפשרות לנו, האירופים, לצחוק על המזרח התיכון בלי להרגיש אשמה. מפתיע שהסדרה הזו, שמלאה באירוניה עצמית ובהומור, הצליחה בישראל".
הסדרה שכתב סייד קשוע, הוצגה בפסטיבל במסגרת הסדרות הפוליטיות בה הוקרנו גם "East West 101" האוסטרלית, "טרמיי" האמריקנית, "Accused" של ה-BBC ושלל עבודותיו של קוסמינסקי. "אנחנו לא יודעים לעשות סדרות פוליטיות בצרפת", פותחת הרצברג חזית מבית, "אצלכם מחפשים לשבור את מסגרת הגיבור, וזה מעניין. זה לא כמו בצרפת, אנחנו לא שם. קשה לנו לצאת מהתבניות המוכרות".
אז ייצוג המיעוטים הוא שמשך אותך להקרין את "עבודה ערבית"?
"גם. הפלסטיני על המסך בצרפת הוא זה שזורק אבנים על חיילים ישראלים או זה שתקוע במחסום. הסדרה הזו נותנת ייצוג לפלסטיני בישראל. היא מראה שיש לו שגרת יום, הוא מדבר עברית, הולך לעבודה. את זה לא רואים פה. הסכסוך הישראלי-פלסטיני מעניין רבים בצרפת, והסדרה הזו מראה מה זה להיות ערבי-ישראלי".
מתוך "The Walking Dead". גם לקהל הצעיר מגיע
גם על הקהל הצעיר הרצברג לא מוותרת. מחצות ועד שעות הבוקר המוקדמות נערכו הקרנות פרקי סדרת הזומבים "The Walking Dead", שהיו מפוצצות במעריצים. "יש תיאבון אודיו-ויזואלי אדיר וחדש לסדרות טלוויזיה", אומרת הרצברג, "זו כיום המדיה המובילה לקהלים גדולים, ואני חושבת שזו הסיבה שאנשים רוצים להיפגש עם היוצרים ולהציץ מאחורי הקלעים".
על מנת לסבר את האוזן, יש לדעת שכ-340 אלף איש פוקדים את הפורום מדי שנה. "העבודה שלנו היא לא להציג קולנוע כאלמנט תרבותי, אלא גם כאמצעי להארת נושאים שונים הקשורים לעולם בו אנו חיים", אומרת הרצברג, "אנחנו לא סינמטק. אנחנו עוסקים ביצירת מפגשים ודיונים דרך אמנות הקולנוע, שמשנה כל הזמן את פניה".
המדיה מתחדשת
הדיאלוג עם הקהל, היזמות והיצירתיות הם סודות הצלחת המקום וגם סממן לפרקי הביוגרפיה המקצועית המוקדמים של הרצברג, ששימשה כמנהלת ההפקות באופרה "La Bastille" בפריז, כמנכ"ל תיאטרון "La Colline" וכמנהלת מחלקת המולטימדיה של המוזיאונים בצרפת.
"כדי לעבוד בתיאטרון אתה חייב שתהיה בך אהבת קהל, וגם בפורום אני משמרת את אותה אוריינטציה", היא אומרת. "התפקיד שלנו הוא לתווך בין התרבות לקהל שמגיע לספוג אווירה. זו נקודת מפגש תרבותית והרעיון הוא להמציא ולהתחדש כל הזמן".
ומה ההמצאה החדשה שעל הפרק?
"בינואר נשיק את פסטיבל 'MashUp' שמוקדש לתופעה חדשה של פורמט יצירה ללא מצלמה, מחומרים קיימים באינטרנט. אנשים מייצרים מהקיים דברים חדשים,
ויש יצירות מדהימות שנעשו בשטח. נקיים במקביל גם סדנה מרתונית בה יצרו במסגרת זמן נתונה עבודות חדשות מחומרי גלם נתונים. זה עולם חדש שכולל גם את מסך המחשב, צג הטלפון הנייד והאייפד. התכנים משתנים, ובהתאם גם הצרכנים. תמיד יהיה פסטיבל קאן עם סרטי 35 מ"מ וסרטים דיגיטליים, אבל אנחנו חייבים לחשוב מחוץ לקופסה, כי העולם סביבנו משתנה מהר. אין לנו תשובות להכל, אבל יש המון שאלות".
