שואה זו לא סיבה להיות יהודי

• הצטרפו לפייסבוק של ynet וקבלו עדכונים חמים וסרטונים בלעדיים
  

קודם כל מבחינה מוסרית. בסופו של דבר, מה שהופך את השואה לנוראית כל-כך הוא הרצח האיום והברוטלי של היהודים. כאשר מדובר על יהודי שכחלק מבחירת זהותו החליט להתחתן עם גויה, או להפך (למרות שבמקרה ההפוך הילדים הם פורמלית יהודים), לא סביר לקרוא לצעד זה "שואה". מדובר בבני זוג שאוהבים זה

את זה, ורוצים להקים משפחה. יהיו להם ילדים חמודים שירוצו בגינה ויבעטו בכדור ויגדלו כבני אדם. קשה להשוות מעשה כזה להפיכת בני אדם להר של אפר.

גם במבחן התוצאה זה פשוט חסר תועלת. האנשים שהחליטו להינשא בנישואי תערובת לא בדיוק מתרגשים מדיבורים מתלהמים שמעלים אסוציאציות של ימים אפלים. אחוזי נישואי התערובת בעולם חצה את רף 50% ברוב מדינות אירופה, ואף בארצות הברית. צריך להיות נאיבי כדי להאמין שיוזמה כלשהי תגרום לשינוי המצב הזה בצורה קיצונית.

אפילו הצעה כמו גיור הגויים לא סבירה, משום שאין להם סיבה מיוחדת להתגייר. בישראל המצב שונה, אבל גם פה הגיור לא תמיד תפס בקרב העלייה הרוסית, שבעיקר אצלה נפוצים נישואי התערובת.

מחקרים שנעשו בארצות הברית מראים כי דווקא יחס לא-מתלהם ביחס לנישואי תערובת מצליח לטווח ארוך. האורתודוכסיה המודרנית בארצות הברית מתנהגת בצורה סלחנית למדי לנישואי תערובת: אנשיה מגיעים לחתונות מעורבות, לבר מצוות מעורבות (לפחות לקטעים שאינם כרוכים במתן לגיטמציה) וכן הלאה.

לאורך זמן, יחס זה מוכיח שבקרב אחוז לא מבוטל מאותם זוגות שנשארים חברים בקהילה היהודית, הילדים זוכים לחינוך יהודי ברמה כזו או אחרת - מה שגם עשוי לגרום לחלקם לחזור בסופו של דבר לכור מחצבתם. לעתים דווקא נישואי התערובת מחייבים את בני הזוג והילדים לבירור מעמיק יותר של יהדותם.

בלי דמגוגיה

ניתן לומר שאחד המסרים הבולטים של יום השואה הוא שהזהות היהדות תפסיק להיבנות על ידי איומים והפחדות על שואה רוחנית, לטובת עיסוק ענייני בזהות היהודית 60 שנה אחרי.

למעשה, השימוש במושג "שואה רוחנית", עושה חסד עם הציבור החילוני, שלא נאלץ להתמודד עם זהותו היהודית, שכן דווקא עיסוק בכך במנותק מן השואה - מחייב להתמודד עם השאלה מפני מה לא להינשא עם גויים. את השואה יש להניח לזיכרון וללמידה, לא לדמגוגיה.