"אמי סבלה מגזענות, רציתי לגרום לה לצחוק"
התשובה של דני בון לשנאת הזרים האירופאית מגיעה בקומדיות המצליחות שלו, כמו "ברוכים הבאים למכס". בראיון ל-ynet הוא חושף את סיפורו האישי, שכולל גם גיור למען אהבה: "בקתוליות יש המון תשובות, ביהדות שאלות"
- "ברוכים הבאים למכס". קומדיה גבולית
- בון ב-2009: תמיד היתה לי מערכת יחסים מורכבת עם היהדות
- חדשות קולנוע נוספות בעמוד של ynet תרבות בפייסבוק
צפו בטריילר של "ברוכים הבאים למכס"
הוא החל כסטנדאפיסט, וכיום קנה לעצמו שם כשחקן, במאי ותסריטאי, שמפליא לגלם תפקידים קומיים וגם "רציניים", למשל בסרטו של פטריס לקונט "החבר הכי טוב שלי" לצד דניאל אוטיי ב-2008. סרטו הקודם כבמאי ושחקן, "ברוכים הבאים לצפון" (2008) זכה להצלחה גם מחוץ לגבולות צרפת. סרטו החדש שכתב, ביים ובו הוא גם משחק, "ברוכים הבאים למכס" ("Rien a Declarer") ממשיך לעסוק בדעות קדומות וגזענות - הפעם בין בלגים לצרפתים.
מעז יצא מתוק?
בון מגלם את מתיאס, פקיד מכס צרפתי רגע לפני איחוד אירופה ב-1993, שמאוהב בלואיז (ז'ולי ברנאר), אחותו של רובן (בנואה פולוורדה) - אף הוא פקיד מכס, אך מהצד הבלגי של הגבול, שתופס את הצרפתים כמתנשאים וארורים באופן כללי. ההכרח להסתיר את הזוגיות מהאח והאב הגזענים של חברתו, מוביל לסיטואציות קומיות, שמעבירות ביקורת על תפיסות קדומות בצרפת, בלגיה, ובעולם בכלל."רציתי לעשות קומדיה על צרפתי שמתאהב בבלגית, כי הם מדברים באותה שפה, יש להם אותו צבע עור ואותה דת. זו דוגמה טובה לטיפשות שבגזענות, וזה גם הזכיר את הסיפור של ההורים שלי", מסביר בון בראיון ל-ynet. "אבי הגיע מצפון אפריקה, והיו להם קשיים עם המשפחה של אימי כשהיא הרתה ממי שנחשב בעיני משפחתה לזר. חלק מהמשפחה, כולל אבא שלה, דחו אותם מעל פניהם".
בון מספר שניתוק היחסים בתוך המשפחה השפיע עליו מאוד כילד: "לא הבנתי למה חלק מהמשפחה שלי רבה עם ההורים שלי ולא רצתה לראות אותם, אם מדובר בקשר שיש אהבה בבסיסו. אני זוכר שזה היה מאוד טרגי עבור אמא שלי, זה היה ממש נורא להדחות ככה על ידי המשפחה שלה - וזה לא נפתר לאורך כל החיים שלה".
יחידת המוכסים. מבריחים את הזרים
בעיניו, אנשים המונעים מתוך גזענות או קסנופוביה הם כאלו שיש בהם כאב המתועל למקום לא נכון. הוא מבסס זאת בין היתר על הקשר העגום של אימו עם אביה, שניתק איתה קשר כשהרתה את בון בהיותה בת 18: "הוא אמר שהוא לא רוצה לראות אותה יותר, 'את לא הבת שלי, ולכי לעזאזל' וזהו. הוא גר במרחק של כשני קילומטרים מאיתנו, ופעם בחודש נפגשנו עם סבתא, אבל היינו צריכים להתחבא ממנו כשנפגשנו איתה".
בון, הבכור מבין שלושה אחים, החליט לעשות מעשה כשהיה בן 15: "הלכתי לבית שלו, דפקתי על הדלת, סבתא שלי פתחה ואמרתי שאני רוצה לראות את סבא שלי. הוא ישב בסלון, והיה כבר חולה וחלש מאוד. הוא סובב את ראשו, ראה אותי וניגש אליי. בגלל שהיה לו קשה מאוד ללכת, לקח זמן עד שהגיע אליי ועמד מולי. ראיתי שהוא מזהה אותי, אפילו שהוא לא ראה אותי מעולם, וחשבתי שאולי נדבר. אני לא הייתי אחראי לשום דבר מהריב הזה".
דני בון עם אשתו יעל. משלנו (צילום: MCT)
אך כשניצבו זה מול זה, בון הבין שהקדים לשמוח: "הוא לא אמר כלום וטרק את הדלת בפניי. כל כך הופתעתי, שצחקתי. זו היתה התגובה שלי, כי זה היה כל כך הגנתי וקשה, להתנהג ככה אפילו מול הנכד שלו. שלושה חודשים לאחר מכן הוא מת, ואני חושב שהוא סבל הרבה, זה היה מכאיב עבורו – הוא איבד משהו שהיה מאוד חשוב לו, את המשפחה שלו".
מתוך המקום הקשה הזה, הגיע בון אל הקומדיה: "אמא שלי היתה בסבל נוראי בגלל זה, ורציתי לגרום לה לצחוק, אז המצאתי הרבה בדיחות. רציתי שתהיה שמחה, ותהנה מהחיים. זה היה הצעד הראשון שלי לכיוון קריירה כקומיקאי, בעצם. הרעיון שאנשים יצחקו כשאני על הבמה קסם לי. הייתי דחוי, ורציתי להיות אהוב על ידי אחרים ולהבין למה זה כל כך קשה לאנשים לפעמים, אפילו בתוך המשפחה".
לעקור את הגזע מהשורש
בון מסביר ש"ברוכים הבאים למכס" מציג, בהומור, תמונת מצב עגומה של קסנופוביה: "זה המצב בכל העולם. רציתי לעשות סרט על גזענות והדחייה של האחר, אבל רציתי שהקהל יצחק. הרעיון היה להראות את האבסורד שבגזענות ובשנאת זרים, וכמה לאומנות היא דבר מטופש. הדמות של בנואה קשה ומסוכנת, מרושעת אפילו. הוא סוכן מכס עם רובה והוא גזען כמו אבא שלו, כשהשאלות לגבי ההתנהגות שלו מגיעות מבנו הקטן והחכם".
פולוורדה ובון. שנינו יחד, לשם שינוי
הסרט מתרחש ב-1993, רגע לפני איחודה של אירופה. בון אומר כי במציאות האיחוד לא תרם לסובלנות, אלא להפך: "אירופה כיום יותר לאומנית מבעבר. הבעיה האמיתית של אירופה היא שהרבה צרפתים ואירופאים בכלל, מפחדים מהמהפכות שמתרחשות באפריקה. היו בעיות בין צרפת לאיטליה בגלל תוניסאים שרצו לעבור מאיטליה לצרפת, ובשנה שעברה צוענים הגיעו לצרפת מרומניה, ולא אהבתי את האופן בו טיפלו בנושא. התמקדו בעובדת היותם מיעוט, וזה רע".
"אנחנו מוצפים במידע. אנחנו יודעים מה קורה בצידו האחר של העולם, אבל לא ממש מבינים מה מתרחש שם לעומק, והרבה אנשים, בשל כך, מבוהלים בלי סיבה", מנסה בון לנתח את המגמה המדאיגה, שבאה לידי ביטוי גם באירופה גם עם התחזקות הימין הלאומני. "ככל שאתה מתקדם לתוך המדינה, ולא ליד הגבול, יש יותר חשש. הם חיים בתפיסה מדומיינת.
"אפילו בתוך כפרים קטנים, שאין בהם יהודים, שחורים או כל זר אחר, הם אומרים דברים מכלילים ומטופשים, והם אפילו לא יודעים שזה גזעני ומבטא שנאת זרים, וזה מסוכן. הבעיה עם אדם גזען, היא שגם אם הוא ישנה את דעתו לגבי אדם אחד או שניים ספציפיים, התיאוריה שלו לא משתנה. עדיין יש להם חשיבה שגויה על מיעוטים וזרים".
ברוכים הבאים לצפון אמריקה
זכויות ההפקה לגרסה הוליוודית של "ברוכים הבאים לצפון" נמכרו לוויל סמית' לפני כשנתיים, אבל בון מספר שהתסריט נתקל בצירי לידה קשים: "הגרסאות ששוכתבו לא היו טובות. אני לא יודע כמה זמן זה ייקח, ומקווה שלא ייקח שנים כדי לעשות קומדיה גרועה. מאוד מורכב להעביר סרט אירופאי להוליווד, העיבודים כיום לא טובים כמו בעבר. אני יועץ אמנותי בפרויקט. הציעו לי לביים ולכתוב אותו בעצמי, אבל סירבתי. אני לא רוצה לעשות את אותו סרט פעמיים".
משפחת בון ומשפחת סמית המאוחדת. בלי גזענות (צילום: MCT)
סרטו הבא, בו ישתתף לצדה של דיאן קרוגר כשחקן בלבד, הוא הקומדיה הרומנטית "Fly Me to the Moon" בבימויו של פסקל שמאיי, שתצטלם בספטמבר הקרוב. הסרט עוסק בשלושה דורות של בנות, שנישואיהן הראשונים הופכים לסיוט, ורק כשהן מתחתנות בפעם השנייה זה מסתדר. "אני מגלם את החתן הראשון של קרוגר, בחור טיפש. זה מאוד מצחיק". במקביל בון עובד על כתיבת סרט אחר, שיביים.
בון כאמור התגייר לפני כשבע שנים לרגל נישואיו ליעל אהובתו. "גדלתי כקתולי, אבל זה היה נהדר להתגייר, עברתי מהברית החדשה לישנה, וחזרתי למקורות של המונותיאיזם. בקתוליות יש המון תשובות, היא דת דוגמטית, בעוד שביהדות יש מקום לשאלות. אני אוהב את הרעיון שמאוד חשוב לחיות בשלום עם בני אדם אחרים, ואת עניין התשובה. מצאתי בדרך הזו משהו אישי שאני מתחבר אליו. עברו תשע שנים מאז שהכרתי את יעל, ואנחנו מהווים משפחה מאושרת מאוד ויהודית, עם פתיחות והומניות".
כשהוא נשאל על יהדות בכלל והומור יהודי בפרט, בון נלהב: "אני מכיר את ההבדלים בין העדות השונות, וברור שאני אוהב הומור יהודי. זה כר פורה עם הרבה אנושיות בתוכו. יש לי משפחה בכל אירופה וגם בישראל, ויש ביהדות עושר תרבותי גדול עם אנשים מהמון מדינות. יש בכך הרבה סובלנות ואני אוהב את הרעיון לגבי האופן בו חשוב לדאוג לאחרים".
