זוגיות פתוחה היא רק הגדרה אחרת לבגידה
הקונספט הוא שבמקום שהגבר ישכב מאחורי הגב של אשתו או בעלו, הוא פשוט יידע אותם לפני, וכך בעצם "נחסך" כאב הלב של הבגידה באמון שממנה אנחנו כה חוששים
כדי לבצע בגידה דרוש אופי מסוים. אתה צריך לאהוב לקחת סיכונים, להיות בעל עיניים גדולות שיכולות לאכול הרבה, להיות תזזיתי וחסר מנוחה. אתה רוצה לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה, אתה צריך להיות תאוותן, רעבתן, להיות בטוח שאתה אף פעם לא תיתפס בקלקלתך ותמיד תוכל לצאת נקי מכל דבר.
מי שבוגד לפעמים לא חושב באותו הרגע שהוא עושה משהו פסול. הרי הוא גבר, וזה רק טבעי שגבר הוא מחורמן מטבעו וירצה ליהנות. אנחנו משתמשים בשלל סיבות אבולוציוניות כדי לתרץ שגבר, כל גבר, רוצה להזריע כמה שיותר שדות ולכן זה טבעי, לגיטימי ובסדר לחלוטין. ובמיוחד בקהילה הגאה, שבה אין בכלל סכנה של הריון, מושג הבגידה הופך ארכאי.
בימינו יחסי ציבור הם הכל, והמילה בגידה לא נשמעת טוב בכלל. יהודה איש קריות בגד בישו, פנדורה בגדה בעולם ופתחה תיבה ששיחררה רוע ומחלות אליו. ויש עוד המון, המון בגידות ידועות יותר וידועות פחות, שהפכו את המילה בגידה לאסון קולוסאלי. אבל יש את אלו שתוהים האם המונח באמת מתאר בצורה הטובה ביותר את הגבר שידע איש או אשה אחרת.
לכן, בימינו המחוכמים אנחנו ממציאים כל יום פטנט, וגם לבגידה המצאנו אחד, הנקרא "זוגיות פתוחה". הקונספט הוא שבמקום שהגבר ישכב מאחורי הגב של אשתו או בעלו, הוא פשוט יידע אותם לפני, וכך בעצם "נחסך" כאב הלב של הבגידה באמון שממנה אנחנו כה חוששים.
אבל האם זה שווה את זה, ולמה צריך לרפד מראש את הקרקע לקראת הסטוץ שמצאנו, למרות שאנחנו בזוגיות? ועוד אחרי שהגענו לנחלה הטובה שלנו, ומצאנו את אהוב נפשנו, הבן אדם שמשלים אותנו, שגורם לנו להרגיש איתו הכי פגיעים, אך גם הכי בנוח ובטוחים בלי שנצטרך לשים חומות הגנה בינינו.
למה לנו עכשיו להתחיל לשים הגנות, כדי שלא ניפגע מהאקט המיני שהחלטנו עליו בהחלטה משותפת בזוגיות פתוחה? מה יש בדשא של השכן שגורם לנו שוב פעם להיכנס לסרטים מיותרים, שהיינו בהם לפני שנכנסו לזוגיות? ומה עם ההרגשה בבוקר שאחרי? כל כך הרבה סימני שאלה, ולא ברור בשביל מה.
בסוף רק אתה מחליט על סולם הערכים שלך
אמנם, תמיד אפשר לטעון שזו החלטה בוגרת ומשותפת, בסך הכל התפתחות טבעית של זוגיות שבטוחה בעצמה ויודעת מה היא רוצה מעצמה, האומנם? אני לא בטוח שזו התפתחות טבעית למדר את עצמנו כל כך הרבה, ולשים על עצמנו עוד ועוד שכבות של הגנה כדי שלא נרגיש בכלל את הכאב. אז נהפוך להיות אפאתים וקרים זה כלפי זה, ולא ברור מה יישאר לנו מאותה זוגיות שגרמה לנו להרגיש הכי טוב בעולם, והכי מאוהבים, גם בלי שכבות ההגנה שאנחנו שמים על עצמנו ביום יום.
בעודי נוסע ברכבת, הומו שכמוני, הקשבתי לשיר של אבבא שנקרא "Under Attack". לא באמת התעמקתי בשיר הזה עד היום, כשהקשבתי למילים:
This is getting crazy, I should tell him so
Really let my anger show
Persuade him that the answer to his questions is a definite no
(I'm kind of certain that's the truth)
Guess I'm kind of flattered but I'm scared as well
Something like a magic spell
I hardly dare to think of what would happen, where I'd be if I fell
איך בית אחד מתוך שיר מ-1980 יכול לתפוס את אותה הרגשה של הפחד, תשוקה, ותהייה של מה יקרה אם, מה יקרה אם אבגוד באהבה שאיתי, ולא משנה באיזו צורה.
בסוף כל מה שנשאר זה אתה עצמך עם ההחלטות שלך, הלבד שלך והביחד שלך, שמחליט מה הוא סולם הערכים הנכון עבורך, איך אתה חי את חייך ומה אתה מתכוון לעשות לגבי זה.
אני נדרתי נדר שלעולם לא אפגע בבן זוג שלי. גם אם יש לי את כל התכונות שציינתי בתחילת הטור, זה לאו דווקא אומר שההתפתחות הטבעית שלי תהיה כמו זו של קודמיי.
