לבני בטקס לחללי המחתרות: הם היו לוחמי חירות

נמשכים הטקסים לזכרם של 22,867 חללים שחירפו נפשם למען המולדת במערכות ישראל ו-2,443 נפגעי פעולות האיבה. אחר-הצהריים (יום ב') התקיים בעכו טקס האזכרה הממלכתי לחללי המחתרות, בו השתתפו השר יולי אדלשטיין ויו"ר האופוזיציה, ח"כ ציפי לבני. 

לבני התייחסה להשוואה בעולם הערבי בין אנשי מחתרות, שהובילו להקמת המדינה, לטרוריסטים נגדם נלחמת ישראל גם בימי אלה. "אלה שאנו נלחמים מולם הם טרוריסטים ואלה שאנו מבכים את לכתם ומזכירים את גבורתם היו 'לוחמי חירות'". היא הוסיפה: "אלו ימים לא פשוטים לישראל, מדינה שנלחמת בטרור. ויש מי שמנסה לקחת מישראל את זכות ההגנה העצמית דרך השוואה בין המלחמה בטרור לבין הטרוריסט, דרך המשפט 'לוחם החירות של האחד הוא הטרוריסט של האחר', שאותו אנחנו צריכים לקעקע".

יו"ר האופוזיציה הזכירה את אביה, איתן לבני ז"ל - שהיה בכיר באצ"ל ושוחרר בפריצה לכלא עכו. "ביקשתי לבוא הנה במיוחד ביום הזכרון הממלכתי לחללי מערכות ישראל. זה לא רק עניין ממלכתי בעיני אלא עניין אישי. לא רק כי אבא ישב כאן בכלא, אלא בגלל המאבק שנדרש כדי להעביר את האחריות לידי משרד הביטחון ולהפוך את האזכרה לממלכתית.  במשך שנים סיפורם של עולי הגרדום נתפס כשייך לאותה קבוצה מופלאה שהיו שקראו לה 'פורשים' ואנחנו קראנו לה משפחה או בהרחבה - 'המשפחה הלוחמת'".

בטקס סיפרה לבני כי כילדה אביה היה לוקח אותה לכלא בעכו, שם העלה זיכרונות. "אחרי שעברנו את צעקות חולי הנפש שמדינת ישראל של אז אכסנה שם, היינו מגיעים לתאים ורואים את מדי האסיר האדומים שמשמעותם 'מוות' ואחר כך את חדר הגרדום. באותו מקום כמעט יכולתי לשמוע את שירת התקווה ואת רעש הדלתות הנטרקות ברצפה של חדר הגרדום, שמשמעותם אובדן הקרקע המוצקה והוצאה להורג".

היא הזכירה שניים מלוחמי המחתרות, שהוצאו להורג בעכו: "מנחם בגין בחר לקחת כמשל גם מעל במה זאת את פינשטיין וברזני, השניים ששמו את הרימון בין ליבותיהם כדוגמה לחברה הישראלית - לא כפי שהיא, אלא כפי שהיא צריכה להיות. כדבריו - פיינשטיין - האשכנזי

 וברזני שהוריו באו מבבל - הספרדי איש אצ"ל ואיש לח"י שבחרו לא ללכת לתליין אלא לפוצץ את הרימון לאחר ששרו את 'אדון עולם'. סמל לאהבת ישראל ללא הבדל מוצא וללא הבדל עדה - אחים".

לבני אמרה בסיום דבריה: "כל אחד שמסר נשמתו אינו עוד רק חלק מהמשפחה הלוחמת, אלא הפך להיות חלק ממשפחת עם ישראל כולו. אנו מצווים לזכור אותם ואת מה שייצגו בין אם כסיפור גבורה מדהים, כביטוי לערכים, כסיפור חברתי ולא פחות חשוב להמשיך כעם וכמדינה את שירת התקווה ההיא שנגדעה על-ידי התליין".