עצמאות או עיצומים: בשניהם עושים שרירים

החתירה לעצמאות, לאומית או כלכלית, היא שאיפה אנושית קדומה. אולם כיאה למילה שמסמלת את תחייתו של עם ישראל בארצו, המילים "עצמאות" ו"עצמאי" הם תחדישים של העת החדשה. ולא סתם תחדישים של העת החדשה, אלא של הילד העברי הראשון, איתמר בן אב"י.

• לעמוד הפייסבוק של ynet כלכלה וצרכנות
  

כפי שאפשר לנחש, שתי המילים מבוססות על "עֶצֶם" במובן של עצמי, עצמך, עצמו. סיומת הגזירה -וּת יוצרת שם עצם מופשט, כמו יַלדוּת, סִפרוּת, ידידוּת. סיומת הגזירה -י יוצרת שם תואר: חברי, מתכתי, ישראלי. אפשר, כמובן, לשלב את שתי הסיומות: ילדותי, ספרותי, ידידותי.

סיומות גזירה הן סיומות שיוצרות מילים חדשות, בניגוד לסיומות נטייה שרק מטות מילים קיימות, למשל הסיומת -ים שהופכת שם קיים לרבים. אבל מאין הגיעה ה-א' לעצמאות ולעצמאי?

הבסיס "עֶצֶם" הוא בסיס פופולרי מאוד. לשם התואר "עצמי" ולשם העצם "עַצְמוּת" כבר יש שני פירושים לכל אחד. בעברית של תקופת הביניים (כלומר אחרי המשנה והתלמוד, אבל לפני תחיית השפה), עצמות היא מהות, טיבו היסודי של החומר, ועצמי הוא משהו מהותי או חיוני, מקורי, שטבוע בדבר עצמו. היום אנו משתמשים בשם התואר עצמי במשמעות אחרת, שגם היא מתועדת כבר בתקופת הביניים, של משהו שעושים לבד: עבודה עצמית, שימוש עצמי. עַצְמוּת, בימינו, היא גם ישות, או תכונה פנימית מקורית.

כאשר גזר איתמר בן אב"י את המילים החדשות, היה צורך להשתמש בבסיס שונה מעט, כדי ליצור משמעות מובחנת - של אי-תלות. לכן נוספה ה-א' לבסיס. הסיומת -ַאי מוכרת כבר מתארים כמו אחראי.

לאחראי יש שני הסברים: ההסבר הנפוץ הוא שהבסיס הוא אַחֵר, כלומר מי שאחראי צריך לחשוב על האחר. ההסבר המקובל יותר במחקר הוא שהאחראי הוא מי שעומד מאחור, כלומר נותן גב. בעברית של חז"ל ההגייה הייתה אחרַאי, ולפעמים גם האיות היה אחרַי. זו גם הסיבה שבאחריות אין א'. רק בעברית החדשה התפתחה ההבחנה בין שם העצם אחרַאי (כמו אחראי משמרת) לבין שם התואר אחראִי. הסיומת אות היא כמו בחקלאי-חקלאות.

העברית ממשיכה להתפתח. אמנם בחלק מהמקרים ההתפתחות הזאת גורמת לאבדן מילים, אבל מילים חדשות גם נוצרות כל הזמן. למשל שם התואר עצמוני, המשמש רק ברפואה, ומתרגם את המונח הלועזי ספונטני. ברפואה הכוונה היא לדבר שקורה ללא סיבה ניכרת (למשל שבר עצמוני) או ללא התערבות: "ראש הממשלה החל לנשום באופן עצמוני, כלומר בכוחות עצמו" (שלמה מור יוסף, מנכ"ל הדסה, ינואר 2006).

זהו עצם העניין

ומה עם הבסיס "עצם", שעליו מורכבות סיומות הגזירה שיוצרות את העצמאי ואת העצמאות, את העצמי ואת העצמות, וגם את העצמוני? האם יש לו קשר לעצמות בגוף, או לעצימת עיניים?

ל-ע העברית ול-צ העברית יש כמה מקורות שמיים:

יש צ שמקבילה ל-ظ בערבית ול-ט בארמית (קיץ – קיט – قیظ),

יש צ שמקבילה לض בערבית ול-ע או ק בארמית (ארץ – ארעא – הארקה – ارض),

ויש צ שמקבילה ל-ص בערבית ול-צ בארמית.

ה-ע העברית מקורה ב-ע שמית, שמקבילה ל-ع בערבית (שנשמעת כמו ע גרונית עברית), או ב-ע' "מלוכלכת", שמקבילה ל-غ בערבית. העיצור הזה מבוטא בין ר ישראלית לבין ג, ולכן שמה של עזה הוא Gaza באנגלית, בעוד שעקרון נשארת Ekron.

במקרה של עצם בגוף, שם עצם, עצום, העצמה, ועצימת עיניים, יש כאן רק שני בסיסים שונים. עצימת העיניים מגיעה משורש שבכל השפות השמיות האחרות הוא בכלל עמץ (ערבית غمض), וכל המשמעויות האחרות מגיעות מאותו שורש שמי – ארמית ע-ט-מ, ערבית عظم שקשור במקור לחוזק.

שם התואר "עצום" משמש גם בהוראת גדול - צונאמי הוא גל עצום, או רב: וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל פָּרוּ וַיִּשְׁרְצוּ וַיִּרְבּוּ וַיַּעַצְמוּ בִּמְאֹד מְאֹד וַתִּמָּלֵא הָאָרֶץ אֹתָם (שמות א:ז). וכמובן – גוי גדול, עצום ורב (דברים כו:ה, רובנו זוכרים את הביטוי מההגדה של פסח). אבל שתי המשמעויות - גדול ורב, נגזרות מהעוצמה, מהחוזק.

גם העיצומים נועדו לחזק את העובדים, והעצומה מעניקה עוצמה אם חותם עליה מספר עצום של אנשים. הדבר החזק ביותר בגוף האדם הוא כמובן עצמות, ומהעצמות נגזרו המשמעויות של עצם כדבר מוחשי, וגם עצם הדבר בתור העיקר או התמצית. מדינה עצמאית אמורה לעמוד ברשות עצמה, אם כי רוב המדינות העצמאיות עדיין תלויות במעצמות, וגם העצמאי עומד ברשות עצמו, אך בעצם תלוי בלקוחות ובכוחות השוק.

הבלשנית ד"ר תמר עילם גינדין חוקרת במסגרת האוניברסיטה העברית, מרצה בנושאי בלשנות, איראן הקדומה ומגילת אסתר במסגרות שונות.