צייצו למען העיתונאית החטופה
מאז שנעלמה במהומות בסוריה דורותי פרוואז, עיתונאית אל ג'זירה, יצרו חבריה ומכירה רשת חברתית מלוכדת שמטרתה להביא את פרוואז לכותרות הראשיות וכך לקדם את שחרורה ממעצר באיראן. האם אקטיביזם הרשת תורם למאבק או טוחן מים?
<< הסמארטפון שיחליף את המחשב המשרדי שלך
דורותי פרוואז, כתבת אל-ג'זירה ממוצא אירני-אמריקני, נשלחה לסקר את את המהומות בסוריה ב-29 לאפריל ומאז נעלמו עקבותיה. בעקבות מידע שהגיע לאל-ג'זירה דרך פקידים סורים התגלה שהכתבת נעצרה בדמשק וגורשה לאיראן, שם היא מוחזקת במעצר בטהרן. הממשל האיראני טוען שהיא ביצעה מספר עברות אך לא הגיב לבקשות אל-ג'זירה ומשפחתה לקבלת פרטים נוספים על מצבה - ולמעשה כלל לא הודה במעצרה.
אבל במקום להכנע לאטימות מצד הממשלות ולהמתין לחדשות על מצבה, חבריה של פרוואז החליטו להכתיב את החדשות בעצמם: הם יצרו קמפיין רשת שנקרא "Free Dorothy Parvaz", שמטרתו היא הבאת סיפורה לכותרות החדשות. הם מקווים שלחץ תקשורתי קבוע על השלטונות האיראניים ימנעו מהם לטאטא את מעצרה מתחת לשטיח האוטוקרטיה, כפי שנעשה במקרים רבים אחרים של יחס בלתי הוגן ואכזרי כלפי מפגינים ועיתונאים.
אקטיביזם כורסה או תרומה משמעותית?
חבריה העיתונאים של פרוואז יצרו את העמוד לשחרור דורותי פרוואז בפייסבוק, משתמש בטוויטר, ואת ההאשטאג freedorothy#. הם עידכנו את עמוד הוויקיפדיה כך שמופיע בו סיפור העלמותה ומאז הוא הפך לנושא החמישי המדובר ביותר בגרסה האנגלית של האנציקלופדיה.
האם מדובר ב"אקטיביזם כורסה", שלא יוביל לדבר פרט לעוד ועוד לייקים? לא בדיוק; בתקשורת המיינסטרימית כבר יודעים שסיפורים טובים רבים מתחילים בטוויטר ובפייסבוק. הראשון שדיווח על ההתנקשות בבן-לאדן, למשל, עשה זאת בטוויטר (אמנם בטעות), ואי אפשר לבטל את תרומת הרשתות החברתית להפיכות בעולם הערבי.
המאמצים לקידום סיפורה של פרוואז מכוונים לעיתונאים בעלי חשבון בטוויטר או בפייסבוק - כלומר, כמעט לכולם - ויש רבים שסוקרים את הרשתות החברתיות בחיפוש אחר הסקופ הבא. ככל שקיימים עוד ועוד חברים בעמוד המטרה בפייסבוק ועוד משתמשים שמצייצים בנושא freedorothy#, המסר נקלט באופן ברור יותר בראדר של העיתונות. ככל שיותר גורמי תקשורת גדולים יפנו זרקור לסיפור, מקווים חבריה של פרוואז, איראן לא תוכל להתחמק ממתן תשובות ותשחרר את העיתונאית ממעצרה.
קביעת הסיפור החדשותי הבא
ואכן, בשבועות האחרונים החלו CNN, BBC, הוושינגטון פוסט ועוד מדיות חדשותית מיינסטרימית לסקר את העלמותה ומעצרה של פרוואז. אך בעוד שהרוב עסקו במעצרה וגירושה, חלק התמקדו בתרומת הרשת החברתית לסיפור. בניו-יורק טיימס כתבו שהקמפיין לשחרור פרוואז מוכיח שבניהול נכון ניתן להשתמש ברשתות החברתית כדי לזרז הבאת סיפור לחדשות ואף יותר מכך - לקבוע מה יהיה הסיפור החדשותי הבא.
למרות שהציניות מחייבת סלידה ממרדף אחר לייקים ואזכורים בהקשר של מטרות נאצלות כמו הצלת חייה של פרוואז, בעמוד הפייסבוק לשחרור פרוואז ניסו להסביר את כוחה של הרשת החברתית. "חברים שלי טוענים שהם לא מבינים את כל ההתרגשות מעוד כמה מעריצים לעמוד, ושזה נראה להם גס", כתבה מליסה אליסון, מהפעילות בעמוד וכתבת בסיאטל טיימס. "אני חושבת שלפעמים עיתונאים שוכחים להסביר שאנחנו מתרגשים מהכיסוי החדשותי ולא מהפופולריות".
