מוח מזהיר בנפש עכורה

הדברים שמבקר המדינה כתב על התנהלותו של שר הביטחון, אהוד ברק, חמורים וקשים: הוא פעל בניגוד לכללים, כשהעביר את מניות חברתו "אהוד ברק בע"מ" לבנותיו ימים ספורים לפני שנבחר כחבר ממשלה וכך "פעל בניגוד לרוח הכללים והפר נורמות ציבוריות המצופות משר".

הדבר המפתיע בנוגע לפרשה החדשה, שנחום ברנע הגדיר כ"ברק ובנותיו בע"מ", ובנוגע לדברי המבקר הוא שאין כלל הפתעה כשמדובר בהתנהלותו של שר הביטחון, ערכיו ומצפונו. בשנים האחרונות, התנהגותו מפחידה ואף מצמררת - כל דבר שבו נגע הפך מיד לשערוריה שהעידה על מידת אטימותו ועל "יכולתו" להתעלם מהכללים המקובלים. בילדותנו הכרנו את הסיפור על המלך מידאס, שכל דבר שבו נגע הפך לזהב. להבדיל, כל דבר שברק נגע בו הפך למשהו אפל וכאוטי.

כשקראתי על תעלוליו החדשים, חשבתי על דמות שכיהנה כשר הביטחון בעבר הרחוק, שבמידה רבה דומה לברק. שמה היה פנחס לבון. גם לו היו שני צדדים מנוגדים, כמו לברק: הוא לא היה מסוגל לפרק שעונים, אבל היה חכם ומבריק, בעל מוח אנליטי. מנגד, היה בעל אופי בעייתי - יהיר ומתנשא ובלי איזון פנימי.

ברל כצנלסון תיאר אותו במשפט קצר: "מוח מזהיר בנפש עכורה". למרות ההבדלים הגדולים ביניהם, המשפט הזה מתאר את דמותו של שר הביטחון. אגב, לבון - בניגוד לברק - חי בצניעות נזירית. ברק לעומתו בחר במגדלי אקירוב - סמל נלעג לעשירים החדשים.

לידו נראה גולדפרב אידיאולוג

הפרשיות שברק היה מעורב בהן ידועות: חדר המלון בפריז שבו שהה, שעלה הון עתק ושהוא עצמו לא ניסה כלל לברר את מחיר העלות, שהרי לא מדובר בכיסו הפרטי (בדומה להתנהלות ראש הממשלה הנוכחי); החברה שאשתו התכוונה להקים כדי לתווך בין בעלי הון לבין אנשי השלטון - דוגמה בוטה לקשר בין ההון לבין השלטון. פה יש להציג שאלה נוקבת: האם יש קשר בין התנהלותו במישור האישי-פרטי לבין המישור הציבורי והפוליטי. תשובתי חד-משמעית: אין לנתק בין שני המישורים.

מאז שברק חזר לעולם הפוליטי כשר הביטחון וכיו"ר מפלגת העבודה, הוא נקט צעדים פוליטיים בעייתיים. שניים מהם בולטים במיוחד: בעקבות הכישלון המהדהד של מפלגתו בבחירות, הוא קבע בלי למצמץ שהיא חייבת להיות האופוזיציה, ובלעדי זה - אין לה תקומה. ממש באותו הזמן, קיים מגעים עם ראש הממשלה המיועד, כדי לצרף את מפלגתו החבולה לממשלה החדשה כדי לשמור את כסאו הרך בלשכת שר הביטחון.

הצעד השני היה הקמת מפלגתו ההזויה "עצמאות", ששמה האמיתי הוא "שעבוד" - לשלטון ולאופורטוניזם. חייבים לרשום אותה בספר השיאים של גינס - 80% מחברי הסיעה הם שרי ממשלה. ליד מפלגתו ה"מפלגה" שגונן שגב ואלכס גולדפרב הקימו נקייה ואידיאולוגית. אפשר אפוא להגיע למסקנה בהירה וגם עגומה - אהוד ברק הפרטי ואהוד ברק הפוליטי מתנהלים באופן דומה - דרכו עכורה גם במישור הפרטי וגם במישור הציבורי.

ניתן לכתוב דבר משמח על עתידו: סופו הפוליטי מתקרב בצעדי ענק. סופה של מפלגתו יהיה כמו סופן של מפלגות מהוללות כמו "הס מס" (היתה מפלגה כזאת. שמה הרשמי היה "ביטול חוק מס ההכנסה". בבחירות של 1981 היא קיבלה 501 קולות). כך יהיה לו בלי זמן לשבת בדירתו הצנועה להרהר במעלליו.

פרופ' יחיעם ויץ, החוג ללימודי ארץ ישראל באוניברסיטת חיפה