הציבור על מדרגות הרבנות
עונת החתונות נפתחה, אך מסדרונות הרבנות אינם הומים. האפשרויות העומדות כיום בפני זוגות, מרחיקות אותם מיחסן המתנכר והמתעמר של חלק מן הרבנויות האזוריות. זה הזמן לטיפול זוגי בין הציבור לרבנות, רגע לפני שיהיה מאוחר מדי
ל"ג בעומר עבר, עשן המדורות התפזר, הגחלים הלוחשות השתתקו - ועגלות הסופר חזרו למקומן הטבעי. עונת החתונות נפתחה באופן רשמי.
ההזמנות נשלחות, להקות הריקודים מתחממות, שמלות הכלה פורחות, ואולמות האירועים לובשים פאר והדר. לכאורה, היינו אמורים לראות תור ארוך של זוגות המבקשים להינשא, משתרך במסדרונות הרבנות. אך כולנו יודעים שבפועל זו אינה המציאות. יותר ויותר זוגות בישראל בוחרים להינשא בקפריסין, בנישואים אזרחיים, בטקסים אלטרנטיביים ובשאר חלופות.
הסוגיות השונות של אלה שאינם רוצים להתחתן ברבנות - ובמיוחד של אלה שאינם יכולים להתחתן ברבנות - מורכבות וסבוכות, ודורשות דיון מעמיק בניסיון לפותרן. אך מלבד אלה, ישנם לא מעט זוגות שכאשר הם מחליטים להתחתן, הדבר הטבעי ביותר מבחינתם הוא חתונה כדת משה וישראל, ובסופו של יום אינם עושים זאת מסיבה פרוזאית למדי.
קשיים על גבי קשיים
לעתים קרובות, כאשר זוגות באים בשערי הרבנות - הם נתקלים ביחס קר ומנוכר במקרה הטוב,
וביחס מבזה ומשפיל במקרה הרע, זאת במקום לקבל יחס חם ולבבי, המבקש לעזור להם ולהקל את ההליך עד כמה שניתן. בלא מעט מקרים, חלק מן הרבנויות האזוריות מתעמרות במתחתנים העתידיים, כשהן עושות זאת בניגוד להלכה, לחוק ולמוסר אנושי בסיסי, ומבריחות אותם לזרועותיהם המחבקות של הנישואים האזרחיים.
ממקרים שהגיעו לתנועת "נאמני תורה ועבודה" התברר, למשל, שישנם רבנויות שלא מוכנות לחתן זוגות אשכנזים בתקופה שבין ל"ג בעומר לשבועות, מכיוון שלטענתם על אשכנזים חלים דיני האבלות לכל אורך הספירה. אף שישנם פוסקים רבים המתירים להינשא לאחר ל"ג בעומר, רבנויות אלו בחרו לאמץ את הגישה ההלכתית הנוקשה והמחמירה ביותר, ולהחילה על כלל הציבור. חלק מאותם זוגות שנתקלו בסירוב של הרבנות לחתן אותם, הלכו והתחתנו בחתונה רפורמית.
במקרה נוסף שהגיע למכון "עתים", התגלה כי רבנות מסוימת מוכנה לנפק לזוג תעודת רווקות רק בתנאי שגם הרישום לנישואין יעשה דרך אותה רבנות - זאת על אף שהתקנות של הרבנות עצמה מאפשרות לזוג לבחור היכן להירשם לנישואים, בין מקום המגורים - למקום שבו תיערך החתונה. לא רק שהרבנות לא עשתה כל שביכולתה כדי להקל על המתחתנים, היא אף הקשתה עליהם, תוך עבירה על החוק, רק כדי שהתשלום על פתיחת תיק הנישואין יגיע אליה, ולא לרבנות אחרת. אם הרבנות חושבת שמגיע לה לקבל כסף על החתונה של אותו זוג, היא יכולה לדרוש אותו ממשרד התיירות הקפריסאי.
מקרים אלה מצטרפים לסיפורים הידועים על חלק מהדרכות הכלה המתאימות לימי הביניים, לחוברות הדרכות החתנים ההזויות, שאמנם אינן שייכות באופן רשמי לרבנות - אך היא מאפשרת לחלק אותן במסדרונותיה, ולשאלה המצריכה דיון נפרד: על מה ולמה זוג המשלם מיסים ומבקש להתחתן, צריך לשלם על כך מאות שקלים.
נחוצה רפורמה
בימים שבהם מושגים דוגמת "נישואים אזרחיים" ו"ברית הזוגיות" תופסים מקום מרכזי בשיח הציבורי בכלל, ובמצעי המפלגות הרצות לכנסת בפרט - על הרבנות להתעורר, לקרוא את המציאות המשתנה לנגד עיניה, ולפעול בהתאם. עליה לבצע שינוי תפיסתי ולהפוך את הרבנות למקום מאיר עיניים, שנעים להיכנס אליו.
התהליך יכול להתחיל בפרטים טכניים, כגון שיפוץ הבניינים והפיכת המערכת לממוחשבת ויעילה יותר. אך בסופו של דבר, עליו להתמקד בחומר האנושי. יש לבחור ברשמי נישואין מאירי פנים, ולהעביר אותם קורס שישפר את תודעת השירות ויחסי האנוש שלהם. בנוסף, יש להפסיק לחפש חוּמרות מתחת לאדמה, ולהתייחס לכל אחד כאילו הוא
מסתיר משהו. וכמובן שיש לבחור בקפידה את הרבנים הנשלחים לערוך חופות.
הסטטיסטיקה מוכיחה באופן חד-משמעי, שדווקא כאשר אין כפייה וניתנת לציבור האפשרות לבחור האם לקיים טקס כזה או אחר במעגל החיים היהודי - הציבור בוחר ביהדות. כך כמעט כל החברה הישראלית מקפידה לערוך ברית מילה, לציין בר או בת מצווה, ולשמור על דיני האבלות.
סביר להניח שבמוקדם או במאוחר גם נושא הנישואים במדינה לא יישאר במונופול של הרבנות הראשית, והציבור יוכל לבחור האם הוא מעוניין להינשא דרך הרבנות, או בדרכים אחרות. התנהלותה של הרבנות בתקופה הנוכחית היא זו שתקבע האם הציבור הישראלי ימשיך להתחתן דרכה גם כשלא יהיה מחויב בכך - או שמא ברגע שהיא תאבד את הבלעדיות בנישואין, מסדרונותיה יישארו מיותמים.
לפנייה לכתב/ת 
