כן למדינה פלסטינית בגבולות זמניים

נאומו הקרוב של ראש הממשלה בפני הקונגרס האמריקני, עשוי להוות הזדמנות פז להכריז על יוזמה מקורית ולהפגין מנהיגות חכמה. כוונתי למהלך לא צפוי, משנה מציאות, שיביא עמו שינוי מהותי: הצהרה ישראלית על נכונות להכיר במדינה פלסטינית בגדה, באזורים שבשליטת הרשות הפלסטינית, בגבולות זמניים שיקבעו סופית במשא ומתן.

התנאי הוא כמובן שהכרה זו תהא הדדית והמדינה החדשה תכריז מראש על כוונתה לחיות בשלום עם המדינה היהודית, תתחייב לכונן יחסים דיפלומטיים מלאים עמה, כולל חילופי שגרירים והמשך שיתוף פעולה בתחומי הכלכלה והביטחון.

תארו לעצמכם את המבוכה וההפתעה שתתפשט, בעולם הערבי בכלל ובעם הפלסטיני בפרט, אם ראש הממשלה היה קם לברך בנאומו בקונגרס את הרשות הפלסטינית במקום לקלל את הפיוס בין פתח לחמאס, והיה מתחייב לעזור במקום למנוע, ומשאיר את מלאכת הביקורת לממשל האמריקני, שוודאי יודע מיהו חמאס - ולא התעלם מדברי הצער שהביע איסמעיל הנייה על חיסול בן-לאדן.

ננסה לצפות את ההתפתחויות בעקבות הכרה ישראלית במדינה פלסטינית בגדה, היינו באזורים שבשליטת הרשות הפלסטינית, בגבולות זמניים שייקבעו סופית במשא ומתן: ראשית, היינו לוקחים את היוזמה ומעבירים את הכדור לצד השני. בצד השני, קרוב לוודאי שחמאס היה ממשיך לדבוק ב"חזית הסירוב" ובהתנגדותו לקיומה של מדינת ישראל מכל וכל, ודאי שלא היה מוכן להצהיר על רצונו לחיות בשלום עם מדינת היהודים.

אשר על כן, הרשות היתה חייבת מצדה להחליט אם היא אומרת לישראל "לא תודה, אנחנו ממשיכים עם חמאס", ובזאת מתייצבת בחזית עימות עם המערב, כולל ארצות הברית, או שמקבלת את ההצעה ובכך הופכת את הסכם הפיוס לקצר ביותר בהיסטוריה. דחיית היד המושטת מישראל היתה משנה גם את אופי ההצבעה באו"ם, שכן זו תהיה הצבעה על מדינה פלסטינית שהנהגתה אכן בחרה בחמאס ולא בשלום, והמסרבת להצעה להכרה הדדית ולכינון שלום בין המדינות.

ומה אם הרשות היתה מקבלת את ההצעה הישראלית ומדינה פלסטינית בגדה המערבית היתה אכן קמה? זו היתה מדינה עם מנהיגות בעלת אוריינטציה מערבית, עם תמיכה וסיוע מהעולם כולו, תוכנית החלוקה היתה יוצאת סוף סוף מההלכה אל הפועל ומורידה מן הפרק סופית את התפישה הקיצונית ההזויה של פתרון מדינה דו-לאומית, המשותף לחמאס ולקיצוני הימין שלנו.

בנוסף, קיומה של מדינה פלסטינית היה מסייע לפתור את סוגיית הפליטים. בפעם הראשונה ניתן היה לטעון שלפליטים יש מולדת, אליה יכולים רבים מהם לחזור. ולבסוף, היינו שבים וזוכים בתמיכת העולם ובמיוחד ארה"ב ואירופה, ומצטיירים כנאורים, כפי שאנחנו באמת או שואפים להיות.

בהערכת המצב ובניתוח שיקולי הפעולה השונים, מן הראוי שראש הממשלה יחשוב "מחוץ לקופסא" וייאמץ בנאומו את הדרך הפחות סלולה וצפויה - עם מחשבה מקורית ונקודת ראות חדשה, ייקח יוזמה ולא ייגרר. ייזום ולא יגיב. 

פרופ' דוד ברזילי מלמד למעלה מ-20 שנה מחשבה מדינית ופילוסופיה באוניברסיטאות בארצות הברית