רב? אלוף!
הוא התגייס לפני כ-45 שנה, 17 מח"טים פיקדו עליו, וכל הרבנים הצבאיים שירתו בתקופתו - תכירו: סא"ל גדעון לנגמן, בן 70 - ועדיין עושה כ-50 ימי מילואים בשנה. למי שיחליף אותו, יהיו נעליים צבאיות מאוד גדולות להיכנס אליהן
כשקצין המילואים סגן-אלוף גדעון לנגמן מתייצב לשירות, מפקדי חטיבה 8 של השיריון נרגעים: אף חייל לא ייפקד. כי כשלנגמן בשטח, המוטיבציה בחטיבה בשמים – בלי "אני בתקופת מבחנים" או "אשתי בחודש תשיעי". ולא, אין מדובר במפקד נערץ ורב-עיטורים, שסוחף אחריו את הלוחמים, אלא סך הכל ברב הצבאי של היחידה - אבל הוא בן 70, ועדיין עושה מילואים.
את שירותו הצבאי החל לנגמן לפני כ-45 שנה, כלוחם וחובש בפלוגת ההנדסה של חטיבה 8. הוא השתתף במלחמות ששת הימים, ההתשה ויום כיפור, ולאחר מכן פנה לקורס רבנים צבאיים.
מאז ועד היום לנגמן לא מפסיק לטפס בסולם הדרגות ותפקידי הרבנות: את שירות המילואים שלו התחיל
כסמל ראשון והיום הוא כבר סגן אלוף, ולא פחות מ-17 מח"טים התחלפו ופיקדו עליו.
למרות גילו, מתעקש סא"ל הרב לנגמן להשתתף בכל אימון ובכל תעסוקה של כל אחד מגדודי החטיבה, ובסך הכל משרת במילואים במשך כ-50 יום בשנה. "אחרי שהייתי רב גדודי הציעו לי להיות רב החטיבה, אבל סירבתי", הוא מספר, "פשוט רציתי להישאר עם החיילים בשטח". לדבריו, רק אחרי שהמח"ט הבטיח לו שימשיך "לשמוע את מנועי הטנקים" – לקח על עצמו את התפקיד.
כל המשפחה על המדים
בזכות המילואים שלא נגמרים, שבר לנגמן כמה שיאים מעניינים, כמו למשל התקופה שנכדו שירת כקצין בגולני, בנו היה קצין בשיריון והוא עצמו נקרא למילואים - וכך קרה ששלושה דורות שירתו בצבא בעת ובעונה אחת.
לאירועים מיוחדים של חטיבה 8 מופיע לנגמן כשהוא במדי א', ואז נחשפים חמשת אותות המלחמה המעטרים את חולצתו.
בניגוד לנעשה ביחידות מסוימות בצה"ל, הרב לנגמן לא מנצל את ה"ותיקוּת" שלו כדי להתעלל בצעירים, אלא בעיקר להחדרת מוטיבציה. חיילי החטיבה נהנים בזכותו מפריווילגיה נוספת שאין לכל אחד, ושומעים את סיפורי מורשת הקרב שלה, ה"מור"קים", כמעט מכל מלחמות ישראל - בעדות ממקור
ראשון. "זה אחרת לגמרי מאשר לשמוע על זה ממפקד כיתה צעיר או לקרוא את זה בספר", הוא אומר.
המפקדים בחטיבה מבסוטים, כמובן. "אחד ממפקדי הפלוגות אמר לי: 'החבר'ה שלי רואים אותך, ואף אחד כבר לא מתלונן ושואל למה הוא פה'", מתאר לנגמן, "לאף אחד לא נעים לומר 'אני ותיק'".
לדבריו, הקצינים הבכירים רבים ביניהם לאיזה צוות הוא יצטרף בכל תקופת שירות, והוא מצידו מקפיד להשתתף עם החיילים בכל פעילות מבצעית.
ברוח שבוע ההוקרה למערך המילואים, הוא מבקש להעביר מסר לחיילים: "אי אפשר לסמוך על אחרים שיעשו את העבודה. כל אחד צריך לתרום כמה שהוא יכול במסירות נפש, בלי להתחמק. אני מסתכל בבוז על מה שקורה היום. פעם מי שלא שירת היה מתבייש, אבל היום הוא מרגיש גאווה שהצליח לסדר את הצבא. זו טעות חמורה ביותר. צריך לשדר את זה לצעירים".
חנוכה בשטח
אבל לא רק במוטיבציה הוא מתעסק. "בפורים האחרון היה תרגיל חטיבתי, ואמרתי למח"ט שצריך להרגיש את החג. הזמנו קייטרינג וקיימנו סעודת פורים. הבת שלי דאגה לסלסלות משלוחי מנות לכל חייל. לפני שנתיים, התרח"ט התחיל בנר ראשון של חנוכה, אז עשינו הפסקה באמצע, כינסנו את כל הכוחות בשטח והדלקנו שם חנוכיה. הזמנו גם
חב"דניקים שיעשו שמח ואני דיברתי בפני החיילים".
על כל אלה זוכה לנגמן להוקרה מכל המח"טים. הנוכחי, למשל, אמר שהוא "הרוח החיה בכל מפגש של מפקדים וחיילים", ואחד מקודמיו שלח אליו עם סיום התפקיד מכתב אישי ובו הגדיר אותו "קצין מוטיבציה ראשי" ו"עמוד האש לפני המחנה".
הרב הצבאי, מצידו, לא נשאר חייב: "זה גורם לי להמשיך ולרוץ", הוא אומר, ומפגין גם גאוות יחידה: "חטיבה 8 היא הראשונה בצה"ל. צריך לשמור עליה".
כולם היו מפקדיו
את הקשר הישיר וההיכרות האישית עם כל קצין וחייל מביא איתו סא"ל הרב לנגמן מהאזרחות. במשך 41 שנים הוא עסק בחינוך. במשך 14 היה מנהל תיכון בנתיבות, וכמעט שלושה עשורים ניהל את תיכון "אוולינה דה-רוטשילד" בירושלים. "ראיתי את הייעוד שלי כאיש חינוך, אבל יחד עם זה רציתי לתרום לביטחון המדינה", הוא אומר.
מה"ייעוד" הוא יצא מאז לפנסיה, ועכשיו יש לו יותר זמן לצבא. בשנות שירותו כלוחם וכרב, כיהנו כל הרבנים הצבאיים לדורותיהם – ממייסד הרבנות הצבאית הרב שלמה גורן ועד לרבצ"ר הנוכחי, רפי פרץ, והוא שומר על קשרים טובים עם מוסד זה, שתחתיו הוא פועל. את פרץ מכיר רב חטיבה 8 מהאזרחות, משיתופי פעולה בתחום החינוך, ועם קודמו, הרב אביחי רונצקי, יישם במלואה של המדיניות שהוביל - לבחור לחטיבה רבני גדודים ששירתו בה כלוחמים.
"הייתי בהכתרה של רבני פיקוד צפון והאוגדה שמעלי", מספר לנגמן, "ובאופן כללי, למרות היותי מילואימניק, אני מרגיש גם הרב של הסדירים".
על הקונפליקטים שצצים לעיתים בין הצבא לציבור הדתי, על רקע של פינוי יישובים, פקודות נגד ההלכה וכדומה, כשבתווך הרבנות הצבאית, הוא אומר: "אני לא מתעסק בדברים האלה. משתדלים לעשות את מה שצריך ומקווים שלא תהיינה התנגשויות".
נעליים? מגפיים!
איפה עוד מתנדב גדעון? כשגר בנתיבות הקים וניהל את סניף מד"א שם (הגיע לדרגה הבכירה ביותר – רב-מתן בכיר), אחר כך ייסד בעיירה "משמר אזרחי" (שנתיים לפני שקם בארץ) וכיום הוא מוותיקי המתנדבים במשטרת ירושלים - כבר 33 שנה (כיהן כראש ענף המתנדבים). לקראת יום ירושלים, שיחול
בשבוע הבא, זכה לנגמן בתואר "יקיר העיר", על פעילותו בתחום החינוך, ההתנדבות, הצדקה והחסד.
ולקראת סיום, הרב לנגמן מטיל פצצה: "אני מקווה שבקרוב אפרוש, ומעריך שזה יקרה תוך שנה". רב-חטיבה 8 לא רוצה להגיע למצב שבו צה"ל יגיד לו "תודה, לך הביתה", ומעדיף לעשות את זה בעצמו, מיוזמתו, כשתגיע תחושת המיצוי. בינתיים הוא מנסה להכשיר לו יורש, אבל בחטיבה 8 פסימיים. נעלי הצבא השחורות של הרב גדעון, יודעים שם כולם, גדולות מדי - לאיש אין כניסה אליהן.
לפנייה לכתב/ת 
