מוח חסר מנוח
מוח האדם פעיל וצורך את מרבית האנרגיה דווקא בזמן מנוחה ולא בזמן ביצוע מטלות קוגניטיביות. מה חשיבות הפעילות המוחית הספונטנית והאם אפשר לפתח באמצעותה גלאי מוקדם למחלת האלצהיימר?
בשנת 1914 הגה הפיזיולוג ט' גרהם בראון רעיון מהפכני לפיו פעילות המוח היא בעיקרה "פנימית" (intrinsic) ומהותה איסוף ושימור אינפורמציה לצורך עיבוד, תגובה וחיזוי שינויים.
בשנת 1929 גילה האנס ברגר באמצעות רישומי אלקטרואנצפלוגרם (EEG) ממוח האדם את קיומה של פעילות חשמלית ספונטנית שאינה תלויה בביצוע פעולה מנטלית או מטלה קוגניטיבית, ושנמשכת לא רק בזמן הערות אלא גם במהלך השינה.
בעשרים השנים האחרונות, עם פיתוח שיטות הדימות המוחית התפקודית, ובעיקר fMRI, הסתבר שהפעילות הספונטנית בזמן מנוחה מדליקה רשת מסועפת של אזורים בקליפת המוח המכונה default mode network.
הרשת הפנימית, אותה חקר בהרחבה פרופ' מרקוס רייקל (Raichle) מאוניברסיטת וושינגטון בסנט לואיס, כוללת אזורים באונה הטמפורלית ובאונה המצחית, וכן אזור פריאטלי המכונה precuneus והיא פעילה בזמן אינטרוספקציה, כלומר כאשר אנו חושבים או חולמים בהקיץ, וגם כאשר אנו מנסים להבין אנשים אחרים (Theory of Mind).
מעניין לציין שהחיבוריות בין אזורי הרשת הפנימית אינה מולדת אלא נרכשת במהלך התפתחות המוח ונצפית לראשונה בילדים בני תשע ומעלה. מאידך, הרשת חשופה לשינויים תלויי-גיל ובתהליך הזדקנות המוח (בעיקר מהעשור השישי לחיים) משתבשת החיבוריות בין האזורים.
בשנות החמישים של המאה הקודמת מצאו לואיס סוקולוב וסימור קטי שחישובים אריתמטיים לא משפיעים באופן מהותי על צריכת האנרגיה של המוח (שכידוע מהווה 20% מכלל צריכת האנרגיה של הגוף).
הקהילה המדעית התעלמה מממצאים אלה שזכו לעדנה כשרייקל שב ומצא כי את עיקר האנרגיה צורך המוח דווקא בזמן מנוחה (תופעה אותה הוא מכנה "אנרגיה שחורה") וכי כאשר נבדקים מבצעים מטלה קוגניטיבית עולה צריכת האנרגיה במוח רק ב-5%. מחקרים נוספים גילו כי הפעילות הספונטנית אינה תלויה בתודעה (consciousness) או במודעות (awareness) כיון שנמצאת גם בחולים תחת הרדמה.
פרופ' רנדי בקנר (Buckner) מהארווארד סרק את מוחם של 764 נבדקים צעירים ומבוגרים, בריאים וחולי אלצהיימר. אזורי ה-default mode network שנדלקו, כצפוי, בנבדקים הצעירים והבריאים, התגלו כאזורים עם משקעי העמילואיד במוחם של חולי האלצהיימר.
במוחם של חולים בשלבים המוקדמים של המחלה נמצאו שינויים מטבוליים ואטרופיה (הרס תאים) באזורים שפעילים במוח הצעיר והבריא בזמן שליפת אינפורמציה מהזיכרון.
כמו כן, נמצא כי במבוגרים בריאים שאינם סובלים מבעיות קוגניטיביות, אך שבמוחם נמצאו גושי עמילואיד האופיינים למחלת האלצהיימר, חלו שינויים מהותיים בפעילות הספונטנית ברשת הפנימית, ממצא שעשוי להוביל לפיתוח סמן דיאגנוסטי לאבחון המחלה חודשים ואולי שנים לפני הופעת הסימפטומים הקליניים.
בסידרת מאמרים בכתבי העת המדעיים ובעיתונות הפופולרית טוען רייקל שאם הפעילות הספונטנית ברשת הפנימית צורכת את מרבית האנרגיה של המוח, אינה תלויה בקשב ובתודעה, ומשתבשת בזיקנה ובמחלות מוח חשוכות מרפא כגון אלצהיימר וסכיזופרניה, אזי הרשת הפנימית מהותית וחיונית להבנת ארגון ותפקוד מוח האדם.
מאה שנה אחרי, רייקל ממחזר את הרעיון של בראון וטוען שהפעילות המוחית בזמן מנוחה מאפשרת קליטת מידע ועיבודו על-מנת לנבא שינויים עתידיים בסביבה ולהגיב בהתאם. כלומר, "מנוחת" המוח היא תהליך יקר אנרגטית שנועד להבטיח את הישרדותו. עשרות מיליוני הדולרים שהוקצאו לאחרונה לפרוייקט ה"קונקטום האנושי" יאפשרו להמשיך ולחקור ואולי גם לפענח את מסתורי המוח חסר המנוחה.
אלומית ישי היא פרופ' לחקר המוח באוניברסיטת ציריך שבשווייץ.
לפנייה לכתב/ת 
